איך שכחנו את יוקר המחיה: תל אביב נכנעה פעם אחת. זאת התוצאה

עיר יקרה, מה שלומך? האם ראית את המחירים ממשיכים לזנק בכל רחובותיך? האם התרגשת כשנמכר הפנטהאוז היקר בעיר ב-145 מיליון שקל? האם כבר טעמת את הביצה העלומה של רובושון ב-320 שקל? האם את חשה בטוב? מה קורה, תל אביב? 

בקיץ הקודם כולם דיברו רק על זה: תל אביב יקרה בטירוף. ישראל יקרה בשיגעון. ניצני מחאה חברתית כבר החלו ללבלב, משבר התחבורה ומשבר הדיור התנקזו אל תוך הבועה התל אביבית ואיימו לפוצץ אותה, ארוחה במסעדה הפכה למשימת התאבדות פיננסית, וכל זה רגע אחרי המהלומה הכלכלית של מגיפת הקורונה. לרגעים נדמה היה שככה זה לא יכול להימשך. ואז זה נמשך.

תל אביב של הזמן הזה היא כמו ספינת נוסעים ענקית בעין הסערה הישראלית. השמיים הכי כחולים שהיו בפברואר אי פעם. החיים נמשכים. החיים די טובים

איך שכחנו את יוקר המחיה? לא חסרים תירוצים: הממשלה נפלה, היו בחירות, ממשלה חדשה קמה עלינו לכלות את הדמוקרטיה, יש דברים אקוטיים יותר על הפרק ממחיר שימורי הטונה. יש לנו כאן בישראל גם בועת אשראי מפנקת שאין לה הרבה מקבילות בעולם ומאפשרת לרובנו לגרור חובות ולחיות מכסף שאין לנו, לקראת עתיד שאף אחד לא רוצה לחשוב עליו. אז לא חושבים עליו.

מסימני הזמן: 320 ש"ח לביצה וכף קוויאר, דיל טוב. ל'אפוק רובושון (צילום אנטולי מיכאלו)

יוקר המחיה, מצדו, לא שכח אותנו. בדיקה רנדומלית שערכנו בתפריטי מסעדות, ברים ומזללות רחוב, סתם נושא שקרוב לליבנו כאן ב"טיים אאוט", מעלה כי בחצי השנה האחרונה עלו בהם המחירים בטווחים שבין 10 ל-30 אחוז עבור חלק מהמנות או רובן. מי שקורא "דה מרקר" יודע שהאינפלציה זוקפת את ראשה, הריבית על המשכנתאות עולה, המזון, החשמל והדלק מתייקרים. אבל איכשהו יש תמיד דברים אחרים לעסוק בהם. אז עוסקים בהם.

כל זה מתרחש עוד לפני קריסת הדמוקרטיה הישראלית והאסון הכלכלי שהיא צפויה להמיט על כל תושבי הארץ, לפני שהקואליציה מכניסה לספר החוקים את התיקונים שיאפשרו לנבחרי ציבור שחיתות בלתי מוגבלת ללא רסנים, לפני שהמקורביזם הנאו-מפא"יניקי של הליכוד ועסקאות הון-שלטון מחריבות סופית את הרשויות הממשלתיות שממונות על התשתיות. כלומר, יכול להיות יותר גרוע. אז יהיה יותר גרוע.

מחאת הדמוקרטיה אולי עוד לא יודעת את זה, אבל אין באמת הבדל מהותי בינה ובין מחאת הצדק החברתי של העשור הקודם. שתיהן תוצר של פעולות שלטוניות דורסניות ואנטי-דמוקרטיות במהותן נגד רוב אזרחי המדינה

תל אביב של הזמן הזה היא כמו ספינת נוסעים ענקית בעין הסערה הישראלית. השמיים הכי כחולים שהיו בפברואר אי פעם. החיים נמשכים. החיים די טובים. אנחנו סופגים עוד עלייה ביוקר המחיה, סופגים את השנאה והפאשיזם, סופגים את השחיתות שמאחורי פערי המחירים הבלתי נתפסים בין תל אביב לברלין או ברצלונה, ואם לא היו באופק עננים שחורים של דיקטטורה היינו ממשיכים לספוג ולשקוע. עכשיו התעוררנו. בוקר טוב.

זוכרים איך כמעט התעוררנו? מחאת האוהלים ברוטשילד, יוני 2022 (צילום: אורן זיו)

תל אביב היקרה דואגת לדמוקרטיה עכשיו, מפגינה ומוחה כמעט מדי יום ועומדת בעוז מול ההפיכה המשטרית. אבל בכל מה שקשור לכסף שלכם, ההפיכה קרתה כבר מזמן. ידענו לזהות את זה ב-2011, ידענו לומר שיש כאן שיטה, שזאת מדיניות, שמתרחשת פה ביזה מאורגנת של כספי הציבור באמצעות חיבורי הון-שלטון פליליים, מונופולים מסואבים, דואופולים נכלוליים וקרטלים סמויים. ניסינו להתקומם נגד ההפיכה ההיא ואחרי קרב קצר נכנענו. השיטה המשיכה לפעול. והנה אנחנו כאן.

מחאת הדמוקרטיה אולי עוד לא יודעת את זה, אבל אין באמת הבדל מהותי בינה ובין מחאת הצדק החברתי של העשור הקודם. שתיהן תוצר של פעולות שלטוניות דורסניות ואנטי-דמוקרטיות במהותן נגד רוב אזרחי המדינה, והמושחתים שאיפשרו את הביזה הפיננסית אז ומאז באו להשלים את המלאכה עכשיו ולהסיר את כל החסמים החוקיים שעמדו בפניהם. ראיתם בחשבון הבנק שלכם מה קורה אם נכנעים ומוותרים להם במשך עשור. אתם יודעים מה יהיה כאן בעוד עשור אם תיכנעו עכשיו.