סמוך להוצאה המחודשת של התקליט הקלאסי של הצמד מ-1994, חבר ההרכב תמיר אלברט פרסם פוסט זועם בפייסבוק בו הוא טוען שהזכויות נלקחו מהצמד במרמה - והאשים את אולפני די.בי, שם הוקלט האלבום. אך האולפנים עברו ידיים מאז, ואנשיהם מתוסכלים מכך ששמם השתרבב לפרשה
בהכרזה חגיגית פורסם בתחילת השבוע כי אלבום הקאלט של הצמד ג'ינג'יות (תמיר אלברט ואמיר צורף) משנת 1994 יוצא בהוצאה מחודשת על גבי תקליט ויניל. מעריצים ואספני תקליטים התרגשו, אך מי שממש לא התלהב הוא דווקא אלברט, שמיד לאחר ההכרזה כתב "מעצבן מאוד שעושים מהיצירה שלך זונה! אל תקנו!".
בפוסט הנסער אלברט מספר כי מהרגע שהאלבום נכתב, הוא וצורף החליטו שהם מעוניינים לשמור עליו כנכס אישי שלהם ולכן גם שילמו סכומי כסף גדולים מכספם. אלברט תקף את אולפני דיבי בהם הוקלט האלבום, כמו גם את חברת ההפצה פונוקול, ואף טוען כי אולפני דיבי לכאורה החתימו אותם על מסמך שמעניק להם 50% מזכויות השירים – פי שניים מכפי שסוכם בעל פה, כך לטענתו. נטען גם כי באותו הזמן אולפני דיבי אף מכרו חלקים מן האלבום לחברת פונוקול, ללא ידיעת הצמד. אלברט מעיד כי הדברים הלכו והסתבכו עוד יותר כאשר אולפני דיבי רשמו את הזכויות על המאסטר של האלבום על שמם ועל שם פונוקול.
אני מאד נסער ממה שקורה עם האלבום של ג'ינג'יות, כי מהרגע שכתבנו אותו החלטנו שאנחנו רוצים לשמור אותו כנכס ולכן שילמנו עליו…
Posted byTamir AlbertonMonday, November 28, 2022
מאולפני די.בי נמסר בתגובה: "אולפני די.בי כבר מעל לכמה שנים טובות עוסקים בעיצוב פסי קול לקולנוע וטלוויזיה ולא קשורים בשום דרך לתעשיית הקלטות המוזיקה. גם הבעלים והמנהלים של האולפנים היום אינם אלה שניהלו את האולפן בתקופת ההקלטה של האלבום המדובר. לכן אין אנחנו קשורים לפרשה ומן הסתם לא באמת יכולים להגיב, צר לנו שתמיר אלברט בחר להשתמש בשם אולפני די.בי בלי לקחת בחשבון את ההשלכות על האולפנים בהווה".
ג'ינג'יות היו הרכב רוק אלקטרוני שנוסד על ידי הצמד תמיר אלברט (נושאי המגבעת) ואמיר צורף (נוער שוליים, רוקפור). בזכות אלבום אחד ויחיד שהוציאו במהלך הקריירה שלהם (ב-1994), הצליחו השניים להשאיר חותם משמעותי במוזיקה הישראלית, עם שילוב חדשני לתקופה הוא שילב בין רוק למוזיקה אלקטרונית והכיל כתיבה חדה ועשירה בסאטירה חברתית. מאז, הצמד התפרק, התאחד מספר פעמים – ב-2004וב-2016 כאורחים בהופעות של אביב גפן ואסף אמדורסקי בהתאמה, וגם להופעה מלאה ב-2017.ב-2018 אלברט וצורף אף הודיעו על תוכניות להוציא אלבום שני ושיחררו שיר חדש, "יונתן"– אך האלבום לא ראה אור, ולא ברור אם הוקלט.
סכסוכים סביב זכויות בתעשיה היו מאז ומעולם, אך בשנים האחרונות עולים יותר ויותר מעל פני השטח. הסיפור המשמעותי ביותר היה כמובן זה של טיילור סוויפט שהתפוצץ לפני כשלוש שנים. סוויפט נכנסה לסכסוך מתוקשר על מול חברת התקליטים שלהם ובעליו החדשים סקוטר בראון, סביב הזכויות על המאסטרים של ששת אלבומיה הראשונים. היא טענה כי חברת התקליטים מכרה את המאסטרים לבראון בניגוד לרצונה, ולא אפשרה לה לקנות אותם בעצמה בתנאים הוגנים. בצעד תקדימי ומהפכני החליטה סוויפט להקליט את כל אלבומיה מחדש, לדרוס את גרסאותיהם הקודמות ובכך להחזיר לעצמה את השליטה על חומריה.
גם בארץ זו לא הפעם הראשונה שהנושא עולה לשיח. בשנת 2010 יצאה הזמרת איה כורם לקרב משפטי מתוקשר נגד חברת התקליטים בה הייתה חתומה ״עננה״, במטרה להשתחרר מחוזה למשך 18 שנה עליו חתמה בשנת 2005.בעקבות המאבק שלה נוסחה ועברה הצעת חוק המגבילה חוזים בתעשיית המוזיקה לשבע שנים. את אותה חברת התקליטים תקף גם טונה בסינגל שלו "לאן שאפנה מבטי" בעוד רמי וריטה הסתכסכו עם חברת תקליטים אחרת – הליקון.
מרבית הקהל והמאזינים לרוב לא מודעים לפן העסקי והמשפטי של תעשיית המוזיקה, שרווי באינטרסים, תככים ומזימות. אולי דווקא עכשיו, בעידן הרשתות החברתיות, אמנים יוכלו לחשוף את מה שמתנהל בחדרי חדרים ולהחזיר להם את השליטה על יצירותיהם. בינתיים תמיר אלברט יצא בקמפיין אינטנסיבי בפייסבוק הקורא לציבור לא לרכוש את התקליט המדובר וקורא לבעלי חנויות ורשתות לסרב למכור אותו.