שנת הדעיכה: 17 סימנים משנת תשפ"ה שהתרבות הישראלית שוקעת

אין מה לסכם את השנה הזאת בתחום התרבות הישראלית. אי אפשר להתלהב מנקודות האור שהבליחו אלינו מתוך הקולנוע, הבמה או האוזניות בזמן ש-48 אחים ואחות אחת שלנו עדיין במנהרות בעזה. לא סביר לחגוג את הישגי התרבות העברית בשנת תשפ"ה כשחצי עם מדמם והחצי השני טוען שזה קטשופ. זה גם לא שבאווירה הנוכחית, השבורה והמשוסעת, יש למישהו הרבה כוח או חשק לתרבות. מתמקדים בבייסיקס. בקושי זוכרים לצחצח שיניים. והתרבות? היא דועכת. עוד לפני הניתוק מהעולם והחרם הבינלאומי, מתרבים הסימנים שדברים רעים מאוד קורים לתרבות המיינסטרים בישראל בזמן המלחמה, כנהוג במדינות שחולמות להיות ספרטה. אספנו לכם את הנקודות, תחברו אותן בעצמכם.

>> אור מתוך החשיכה: הרגעים הטובים של השנה בטלוויזיה הישראלית
>> אל תשכחו את אברהם: 15 הרגעים המטומטמים ביותר בשנה של טמטום

"מהפכת התקשורת" של קרעי

בחודש מאי השר שלמה קרעי חשף בפני כולנו מה הקינק האמיתי שלו – לזיין את כלי התקשורת, וזה די מדהים ביחס לממשלה אימפוטנטית. קרעי פינטז על רפורמה הזויה שכוללת הקמת רגולטור פוליטי תחת פיקוח השר, ואפילו איים בהתפטרות אם לא תעבור כמו סימפ שמאיים על אישה שיתאבד אם לא תשכב איתו. "אם לא תקום ועדה", אמר השר קרעי, "אין לי מה לעשות במשרד". בינתיים השר הכושל ממשיך להיכשל בהשגת רוב לחוק, אבל איזו נקודת שפל איומה לתקשורת הישראלית שצריכה תמיד להסתכל מעבר לכתף. מזל שתיק התקשורת נפל בידיים של שר עם כזאת חרדת ביצוע, אחרת באמת היינו בצרות. חוץ מזה, לא נראה שזה הולך לקרעי כמו שחשב. אולי הגיע הזמן לקיים את האיום ולהתפטר?

מותו הפתאומי של אלון אבוטבול

אני יודע שיש אנשים שעוד מתאבלים על רמי הויברגר, אבל אין ספק שהאבידה הגדולה ביותר לעולם התרבות הישראלי זה המוות המזעזע של השחקן המוכשר אלון אבוטבול, שיצא לשחייה בים ומצא את מותו על החוף. אלון אבוטבול לעד יישאר חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית, והמוות שלו הותיר בה חלל שיהיה מאוד קשה למלא.

"כן!" של נדב לפיד כמעט לא מצא בית

עד כה לא קיבלנו יצירה ישראלית שנוגעת בשבעה באוקטובר באופן כל כך ישיר וביקורתי. בסרטו החדש, נדב לפיד בחר לחקור את ההשפעות של אותה שבת על הישראלים, ובמיוחד ישראלים תל אביבים מעולמות התרבות, ולא בחל באמצעים. למרות שקיבל בעולם תשבחות מקיר לקיר, הסרט לא הצליח למצוא גוף שיקרין אותו בארץ, עד ש לבסוף ולאחר יותר מדי זמן, מצא בית אצל חברת טרנספקס. נדב לפיד כבר רמז על כך שהוא לא בטוח בכלל שהאקסטרה מאמץ הזה היה מקרי, ובין אם הממשלה אכן ניסתה להשתיק את הסרט או שסתם מדובר בצנזורה עצמית, זו לא הפעם הראשונה או האחרונה שמנסים להתערב באופן בוטה בתוכן שאנחנו צורכים.

כל פלוץ חושב שהוא ראפר

כשאריק איינשטיין ושלום חנוך שרו "כל אחד רוצה להיות זמר" לא לזה הם התכוונו. אני אוהב ראפ ושמח שיש מגוון, אבל אי אפשר שכל ילד שמדבר מהר יחליט שהוא ראפר, או גרוע מזה – קומיקאיות שה"קטע" שלהם זה ללבוש שרשרת קלישאות, לעשות "יו יו" ולקרוא לזה פארודיה. אנחנו מתקרבים לנקודת המפנה בה יש יותר ראפרים מקהל, ואם זה ימשיך כך, יש מצב שסופו של הראפ המוקמי יהיה דומה למשבר שחווה אחרי פרסומת השוקו של סאבלימינל. או יותר גרוע, כמו הפואטרי סלאם.

לכל פלוץ יש פודקאסט

אותו דבר כמו הסעיף הקודם, רק לפודקאסטרים. חלאס, אין זמן לשמוע. 

שלמה ארצי מביים מחזמר רוק על שאול המלך

אין כאן הרבה מה להוסיף: הזמר המייצג לסחיזם הישראלי כותב מחזמר תנ"כי, מה דבר פופוליסטי שכזה אם לא תעודת בושה על המצב העגום של התיאטרון בארץ. חוץ מזה, כבר היה מחזה על שאול בצוותא לפני כמה שנים טובות. יותר מזה אנחנו לא צריכים.

קיצוצים וסגירת המוזיאונים בחולון

עיריית חולון, שתמיד התגאתה במוזיאונים הרבים שיש בה, החליטה לקצץ בתקציבי המוזיאונים. בתוך כך נסגר המרכז לתאטרון בובות, מוזיאון הקומיקס צפוי לעבור למדיטק והתקציבים שלו ושל רבים אחרים קוצצו בעשרות אחוזים. למרות שראש העיר הליכודניק שי קינן מבטיח שאין סכנה לתרבות בחולון – זה בהחלט לא מרגיש ככה. מעניין מאיפה זה מוכר לנו.

אירוע התרמה לתושבי עזה מסתתר בשל איומים 

בית רדיקל קיימו אירוע התרמה לתושבי רצועת עזה, ולמרות שתוך שבועיים הוא היה סולד אאוט – התקבלו איומים קונקרטיים נגד קיום האירוע, לצד הפגנת ימין שנערכה להתקיים ממול. כדי לא לסכן את המשתתפים הוחלט להעביר את האירוע למיקום סודי, ורק בדיעבד פורסם כי התקיים בבית הסגול של עמותת "עומדים ביחד". זה בסדר לא להסכים עם זה, אבל במקרה הזה נחצה גבול והאיומים האלה מהווים סכנה לחופש הביטוי. אבל לא תשמעו טרחני צ'רלי קירק מדברים על זה.

אמנים חתמו על עצומה למען סיום המלחמה, וחטפו אש גם מהאופוזיציה

לפני כחודש עשרות אמנים חתמו על עצומה הקוראת לסיום המלחמה ולחדול מלבצע פשעי מלחמה. מי שבחר לצודד בממשלה ולהתחנף לאמצע הוא, כמובן נו, יושב ראש האופוזיציה יאיר לפיד שגינה את העצומה. אפשר מישהו עם עמוד שדרה שם חוץ מיאיר גולן?

עידן עמדי הופך למאמי לאומי

עידן עמדי נלחם ונפצע למען שלום המדינה, וכמובן שאנחנו מעריכים את השירות שלו ואת התרומה שלו לביטחון. באמת, מוריד בפניו את הכובע בעניין הזה, אבל מאז החלה לדבוק בו "תסמונת פדרו פסקל" – שבגדול, זה אומר שרואים אותו כל כך הרבה שזה כבר בלתי נסבל. ראיונות, כתבות, סרטים תיעודיים, הרצאות בחו"ל ואפילו התחילו להתייחס אליו ולפוסטים שלו בחדשות. תגובתו האחרונה והרדודה לעצומת האמנות לא הוסיפה לזה.

ניסו להרים מחזמר על הטבח בנובה

לפני שנה בערך פורסמו ידיעות שצפוי לצאת מחזמר על הטבח בפסטיבל נובה בבימוי הדר גלרון (גילוי נאות: למדתי אצל הדר גלרון מחזאות, והיא הייתה ממש אחלה של מורה). עם זאת, ההחלטה לשחרר לאוויר העולם את המחזמר (או כפי שהיא מגדירה אותה, הצגה עם שירים) היא לא מהמוצלחות שהיו לה. ברמת העקרון ההצגה הייתה אמורה להציג בדצמבר, אבל למען האמת מלבד מספר עמודים מושבתים למכירת כרטיסים, אין אפילו הוכחה שזה יצא לפועל. כך או כך,  עצם העובדה שזה היה בכלל בחבליכי הפקה מתקדמים זה מספיק גרוע בשביל להיכנס לרשימה.

בכאן 11 מתחנפים לימין המתנחלי

"התנתקות", הסדרה החדשה יחסית של כאן 11 בכיכובו של עמוס תמם, עוקבת אחר אירועי ההתנתקות באופן חנפני במיוחד לקיצון הימני, שלא לדבר על הגזלייטינג להיסטוריה. זו הנדסת תודעה של ממש והתחנפות מיותרת לחלוטין לשלטון, שמאיים לסגור את התאגיד. הייתי מפרט עוד, אבל אבישי סלע עשה כבר את העבודה בשבילי.

"קזבלן" מחליף את "אופרה בפארק"

נכון, זה אחד ממחזות הזמר הישראלים המצליחים ביותר, והשירים שם באמת אחלה – אבל זה באמת מעיד על קריסה תרבותית. בגלל היצירה עצמה, בגלל הפורמט שהיא מחליפה, ובגלל "השחקן" הראשי. בואו נתחיל מזה שאם מורידים את השירים, אנחנו מקבלים עלילה שאפשר לספר בחמש דקות, ונמשיך בכל שאנחנו אפילו לא מקבלים שחקן במחזמר, אלא זמר. הוא אולי זמר מעולה עם קול נהדר, אבל בצד המשחק אין פה שום בשורה. ההחלפה הסמלית של "אופרה בפארק", שחשפה קהלים חדשים לתחום שזקוק נואשות לריענון קהל, במחזמר פופוליסטי מצליח שכל כולו חנפנות תרבותית, אפקטיבית יותר ממה שאני צריך בכלל לכתוב.

לשחרר את שולי-סאן שובר שיאים

אני ממש אוהב את שלישיית "מה קשור". באמת, גדלתי על ההומור שלהם, הם עובדים מעולה ביחד ושלום מיכאלשווילי הוא אחד השחקנים הכי נחמדים בארץ. בכלל, מדובר בשלושה יוצרים קומיים מבריקים שבאמת מביאים משהו חדש לתרבות הישראלית, הוא פשוט לא ממש נוכח בלהיט האוטומטי והרפטטיבי "לשחרר את שולי", וגם אם "לשחרר את שולי-סאן" מוצלח מקודמו, האם זה סיבה להפוך לשובר קופות ברמה היסטורית? אם זה לא מעיד על ניוון תרבותי, אני לא יודע מה כן.

אייל גולן מופיע בבלומפילד

באמת לא ברור איך עיריית תל אביב-יפו אפשרה פעם אחר פעם את ההופעות של אייל גולן בתל אביב. הדבר הכי עצוב זה שאנשים עוד צריכים להפגין מחוץ להופעות, בזמן שבפנים הקהל מגדף את הקורבנות בעודם לובשים לבן. זה כמובן מצטרף לשנים קודמות, שבהן אייל גולן נהנה מהיחס המיוחד שנתנה לו שרת התרבות דאז, מירי רגב. תכל'ס אני מתחיל לחשוב שעדיף שתחזור לתיק התרבות – גם ככה המצב כבר אבוד כאן, שלפחות את הכבישים היא תעזוב.

"סברי מרנן" אמנם הסתיימה, אבל יש סרט בדרך

אני באמת צריך להסביר?