מוזיאונה: אפשר לעשות תערוכה על נשים נשכחות מהעבר ללא פמיניזם?

מוזיאון הרצליה פותח אשכול תערוכות מקיף העוסק באמניות המתחקות אחר דמויות נשיות נשכחות מההיסטוריה. את השם המפורש "פמיניזם" לא תצליחו לחלץ מהמשתתפות אפילו עם פלאייר

נזכרים בנשכחות. הילה בן ארי, "מחווה להדה אורן"
נזכרים בנשכחות. הילה בן ארי, "מחווה להדה אורן"
12 בינואר 2017

תערוכות רק של נשים או על נשים היו תמיד חריגות בנוף המקומי. עשור אחרי התערוכה המקיפה האחרונה שעסקה בנושא ייפתח בשבת אשכול תערוכות במוזיאון הרצליה שתוקף את הנושא באופן קצת שונה: התערוכה כוללת שמונה תערוכות יחיד של אמניות ויוצאת למסע בעקבות דמויות נשיות, יוצרות נשכחות ונשים אנונימיות שנמחקו מדפי ההיסטוריה (גישה שהולכת ורווחת בשיח סביב יוצרות, כנראה. ממש השבוע החלו לשדר ב־yes דוקו סדרה מוקומנטרית, יצירתם של הקומיקאי אילן פלד והבמאי יאיר קדר, באותו קונספט בדיוק – רק שהנשים שלהם מומצאות). לכל אמנית צוותה אוצרת, שלא רק תפקדה כמלווה אלא לפעמים גם לקחה חלק פעיל בתהליך המחקרי, כך שהגבול בין האוצרות ליצירה מיטשטש.

התערוכה לא מנסה לעלות על בריקדות, והאוצרות והאמניות נמנעות מהשימוש במילה "פמיניזם", שלאמנות הישראלית יש מערכת יחסים מורכבת איתה בלשון המעטה. הן ניגשות לנושא מכיוון שאותו איה לוריא, המנהלת והאוצרת הראשית של המוזיאון, מגדירה כ"קול נשי". "לא מדובר בסופרג'יסטיות שפעלו במסגרת המאבק הפמיניסטי הקלאסי. זה קול נשי במובן הרחב והעמוק של המילה, שמחדד את הקושי, את המורכבות ואת ההתמודדויות של נשים".

קול נשי נשמע רך ולא מאיים. למה לא להגיד את השם המפורש, אמנות פמיניסטית?

"מבחינתי הקול הנשי הוא הקול הפמיניסטי. אם את מתכוונת לפמיניזם כהתרסה או כאידיאולוגיה, לכל אמנית יש האג'נדה שלה ואת צריכה לשאול אותן. חוץ מזה, התרסה היא לא הסגנון שלי, אני לא יכולה להתחפש".

קצת מספרים: שבע נשים ממלאות היום תפקידי אוצרות ראשית או בכירה במוזיאונים המרכזיים בישראל (לעומת ארבעה גברים). במוזיאון תל אביב, למשל, מתוך שבע מחלקות האוצרות, שש מאוישות על ידי נשים. למרות זאת, רק חמש מתוך 23 תערוכות היחיד שהוצגו בשנה האחרונה במוזיאונים האלה היו של נשים. הפער האבסורדי הזה הוא לא תופעה מקומית. בכתבה שהכתה גלים לפני שנה וחצי במגזין "ארט ניוז", הצביעה האוצרת מאורה ריילי על נתונים דומים בכל העולם. צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שעולם האמנות – מעוז הליברליות שנשלט ברובו (מהצד המנהלתי) על ידי נשים – עדיין מדיר מתוכו אמניות. התערוכה במוזיאון הרצליה מצטרפת לגל של תערוכות שמעלות מהאוב אמנים, בייחוד אמניות, נשכחים, בדומה לתערוכה במוזיאון דנבר של אמניות המופשט האבסטרקטי ותערוכת הרטרוספקטיבה של כרמן הררה בוויטני.

מבט ישיר. רונית פורת, "מר אולברן והעלמה נוימן".
מבט ישיר. רונית פורת, "מר אולברן והעלמה נוימן".

גולת הכותרת של התערוכה הוא הפרויקט של מיכל היימן, שנולד אחרי שנברה בספר על צלם נשכח מהמאה ה־19 וגילתה בו מצולמת שדומה לה שתי טיפות מים, מאושפזת אנונימית במה שנקרא אז "מקלט משוגעים". בתערוכה יוצאת היימן למסע בעקבות בת דמותה ובונה מערך מורכב של צילום, וידיאו, מיצב ופרפורמנס, מעין היבריד של חדר טיפולים, מוזיאון וארכיון. היימן, שעוסקת רבות בקשר בין צילום, פסיכולוגיה ופמיניזם, מברכת על היוזמה הברוכה. "המוזיאון מקדיש את כל החללים שלו לנשים ולאמניות שמוציאות נשים מתהומות הנשייה, לא צריך לקרוא לזה פמיניזם. זה אקט שיכול להשפיע ולתת כוח להרבה נשים", אומרת היימן.

סביב היימן נאספו אמניות ואוצרות שמתחקות גם הן אחר דמות נשית או יוצרת נשכחת: התערוכה נפתחת בסדרת עבודות של טליה סידי, אמנית צעירה ומבטיחה שנפטרה לפני עשר שנים. רונית פורת מציגה פרויקט מתמשך שעוסק בדמותה של לישן נוימן, נערה שנשפטה בברלין בשנות ה־30 באשמת סיוע לרצח של שען שנהג לפתות נערות ולצלמן בתנוחות ארוטיות. בתערוכה בונה פורת מאגר ארכיוני שמעלה סוגיות מורכבות לא רק על יחסי נשים־גברים, אלא גם על הקורבן שהפכה לתוקפת אלימה ועל הצילום כמדיום פרשני ומתווך. מיצב הווידיאו של הילה בן ארי מציע פרשנות לעבודות המחול של הדה אורן, כוריאוגרפית שלא זכתה להכרה בחייה. מורן שוב יוצאת בעקבות מאיירת הילדים צילה בינדר, האוצרת גליה בר־אור חושפת את דמותה של המשוררת והפסלת מרים חלפי ותמר לצמן מתחקה אחר גברת טאד – אחת ממושאי הצילום של ממציא התמונות הנעות, אדוארד מייברידג'. הינדה וויס נועלת את התערוכה בפרויקט שחורג קצת מהתמה המרכזית – סדרת עבודות וידיאו אינטימיות שצולמו בעקבות מסע שערכה למדבר.

"לדעתי התערוכה מצליחה להעביר בצורה לא בנאלית וחד ממדית את סיפורה של האישה היוצרת", מסכמת לוריא. "מבחינתי זאת התבוננות ובחינה של מקומנו, איך היה אז ואיך היום. המאבקים נשארו דומים בהרבה מובנים, אבל ניכר גם הפער. נוצרו כאן סיפורים מאוד מגוונים של נשים שמילאו מקום חשוב מאוד בתרבות".

"בעקבותיה", מוזיאון הרצליה, הבנים 4 הרצליה, פתיחה בשבת (14.1) 20:00