צבע גוף: הצלם הנודע ספנסר טוניק ממשיך להפשיט ישראלים. ריאיון

בפעם הקודמת שהאמן הנודע ספנסר טוניק שמע שמפלס ים המלח יורד, זה נגמר ב־1,000 ישראלים שהורידו את הבגדים. עכשיו הוא מגיע שוב לים המלח (ולפלורנטין) ומספר: "אנשים פה רוצים להשתתף בדברים מהסוג הזה". ריאיון

מתוך עבודתו של ספנסר טוניק בים המלח
מתוך עבודתו של ספנסר טוניק בים המלח
8 בספטמבר 2016

יש ישראלים שעבורם ים המלח איננו יותר מאנקדוטה על אתר תיירותי זול עם בופה עשיר בביצים. עבור האמן היהודי־אמריקאי המוערך ספנסר טוניק מדובר בדאגה ראשונה במעלה, המחייבת ביקור חירום באזור, ועדיף בלי בגדים. "שמעתי על הירידה המתמשכת במפלס המים והחלטתי שאני צריך לחזור לים המלח", הוא מספר בריאיון סקייפ מניו יורק. "התחושה היא שאנשים נמצאים בהכחשה כלפי מה שקורה. אני חייב לראות את הדברים בעצמי, להסתכל על קו החוף ולראות אם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את המצב".

בפעם האחרונה שהוא עשה משהו כדי לשפר את המצב, זה נגמר בצילום המוני של ישראלים עירומים, לא צפים, בים המלח. בספטמבר 2011 הגיע לראשונה לצלם בים המלח והוקסם מהנוף המדברי כאחרון התיירים האוריינטליסטים.

"זה היה פשוט לא ייאמן ללכת על המלח ולראות איך הוא משנה את הצורה שלו במים", הוא אומר. "לנהוג לצד החוף, לחפש לוקיישנים, זה היה מדהים. הנוף שם משלב את היופי של פארק לאומי בארצות הברית עם מעין מדבר מזרח תיכוני. כל מה שאתה רואה שם חדש לך".

מתוך עבודתו של ספנסר טוניק בים המלח
מתוך עבודתו של ספנסר טוניק בים המלח

ישראל היא מדינה שמרנית יחסית, ובזמנו זבולון אורלב, חבר הכנסת לשעבר מהבית היהודי, ניסה אפילו לסכל את המיצב שלך בים המלח, ללא הצלחה. היה לך קשה לקבץ פה מתנדבים?

"היה לי קל יותר להביא אלף מתנדבים לים המלח מאשר להביא 800 מתנדבים לצילום בדיסלדורף. לא הייתה תחושה שישראל שונה משאר העולם בכל מה שנוגע לעירום וגוף באמנות. אנשים בישראל רוצים להשתתף בדברים מהסוג הזה, ופשוט אין להם הזדמנות. פגשתי אנשים עם ראש פתוח שמאמינים בחופש הביטוי והאמנות ורוצים להיות חלק ממשהו קולקטיבי ושיתופי. אנשים יצירתיים באו להשתתף במיצב מכל הארץ, ובמידה מסוימת אפילו מכל העולם".

אתה מבין אנשים שקושרים את העבודות שלך עם ארוטיקה או מיניות?

"בעיניי הגוף העירום איננו בהכרח מיני או אירוטי. מי שכופה על העבודות משמעויות כאלה עושה את זה כי הסקס נמצא אצלו בראש, לא בעבודה עצמה".

גן צ'רלס קלור יחכה

ב־20 השנים האחרונות זכה טוניק להכרה בינלאומית כאמן מוביל של טריק אחד. העבודות שלו עוסקות באופן עקבי, אולי אפילו אובססיבי, בגוף העירום הקולקטיבי. בראשית שנות ה־90 החל לצלם קבוצות של אנשים עירומים בניו יורק באופן מחתרתי, כנגד התנכלויות נשנות מצידה של המשטרה המקומית, ומאז הספיק כבר לשלב כוחות עם הממסד כדי לצלם אלפי מתנדבים עירומים על רקע נופים בכל העולם, בין היתר בסידני (5,200 מתנדבים), ברצלונה (7,000 מתנדבים) ומקסיקו סיטי (לא פחות מ־18 אלף מתנדבים).

אז מה בעצם מושך אותך כל כך בגוף?

"הוא מסמל בשבילי טוהר ושלווה, ולהציב את הטוהר הזה במרחב הציבורי זה לחגוג את החיים, לאשר מחדש את היופי והאהבה שיש בהם. אני מכיר אמנים שמתעסקים באימג'ים דיגיטליים של גופים, וזה טוב בשבילם, אבל אני אוהב לחצות את הגבולות הדיגיטליים ולעבוד במרחב הממשי. תחשוב על זה שאנחנו חיים בעולם שבו אנחנו מכוסים כל הזמן. הכיסוי הוא גורם מדכא, האדם העירום הוא חופשי".

מתוך עבודתו של ספנסר טוניק בים המלח
מתוך עבודתו של ספנסר טוניק בים המלח

חוץ ממיצב אפשרי נוסף בים המלח, שאת פרטיו המדויקים הוא מתעקש לשמור בסודיות, ינצל טוניק את ביקורו הקרוב בישראל לטובת החניכה של תערוכתו הראשונה בתל אביב, שתיפתח ברביעי (14.9) בגלריית רביעיית פלורנטין.

"התערוכה הזאת תכלול כמה עבודות שעוד לא הוצגו בפומבי, כמו תמונות נוספות של הצילומים מים המלח ועבודות נבחרות שעשיתי לאחרונה מסביב לעולם במקומות כמו מינכן, וינה ומקסיקו", הוא מסביר. "אחת העבודות הכי מיוחדות בתערוכה היא מיצב שנקרא 'נוח', שזו תהיה הפעם הראשונה שאני מציג אותו מחוץ לניו יורק. מדובר בשחזור של תיבת נוח התנ"כית בלב מנהטן, ומי שהתעסק עם העץ בפועל הוא רודריק רומרו, אמן שמתמחה בדברים האלה".

אפשר לצפות גם למיצב בתל אביב?

"בביקור האחרון בחנתי כמה לוקיישנים למיצבים גדולים בתל אביב, וזאת הייתה לגמרי אופציה. יש כמה לוקיישנים שנראו לי מעניינים, כמו רצועה של דשא ליד החוף שמביטה גם על יפו. בסופו של דבר החלטתי להתמקד בצילום בים המלח, אבל אולי יום אחד זה עוד יקרה".

100 נשים עירומות וטראמפ

טוניק (49), יליד מידלטאון שבמדינת ניו יורק, עסק בעירום מראשית דרכו. עוד במהלך לימודי האמנות שלו באמרסון קולג' צילם מתנדבים עירומים בתחנות אוטובוס בלונדון, וב־1992 החל לעשות זאת גם במנהטן. "אז, בתקופה של רודולף ג'וליאני, הרשויות העירוניות ממש התנכלו לי", הוא מספר. "החוק האמריקאי אמנם הגן עליי, כי לאמן מותר להשתמש בגוף בעבודות שלו, אבל ג'וליאני עצר אותי מבלי להתייחס לחוק, ובסופו של דבר בית המשפט הכריע לטובתי".

היום אני מניח שזה כבר לא ככה.

"ממש לא. היום ממשלות ומוזיאונים מזמינים אותי לצלם, ואני לא נדרש לפעול באופן מחתרתי. זה שיפר את האיכות של העבודות. פעם הייתה לי בערך רבע שעה לצלם לפני שהיינו צריכים להתקפל, ועכשיו יש לי שעה ולפעמים גם שעתיים. אני תמיד יכול ללכת לאחור ולחזור לעשות אמנות בתנאים לא צפויים, אבל מעדיף להתרכז בדברים אחרים".

מי כאן זה יפת? המיצב "נוח" של ספנסר טוניק בניו יורק
מי כאן זה יפת? המיצב "נוח" של ספנסר טוניק בניו יורק

במהלך השעתיים האלה על הסט, שבהן אתה צופה על אלפי אנשים לפעמים, מה יגרום לך לגשת למתנדב מסוים כדי לשנות את הפוזיציה שלו?

"בדרך כלל אני ניגש לאנשים שהפוזיציה שלהם לא מתיישבת עם הקבוצה או עם הנוף. קשה להבחין בכאלה דברים כשאתה מסתכל על אלף אנשים ומעלה, אבל עם הזמן הפכתי לדי טוב בזה. אם משהו מעצבן אותי כשאני מסתכל על הקבוצה בזמן המיצב, זה אומר שבמעבדה, כשאפתח את התמונות, זה יעצבן אותי הרבה יותר. בגלל זה אני משתדל לא לתת לדברים כאלה לקרות".

אתה מתעסק בצילומים המוניים של עירום זה 20 שנה. לא בא לך לפעמים לעשות משהו אחר?

"לא, כי אני תמיד מוסיף לעבודות שלי דברים נוספים שמשמרים את העניין שלי בהן. לפני כמה שנים התחלתי לצבוע את הגופים שאני מצלם, ולאחרונה אני משתמש גם בכל מיני אביזרים. רק עכשיו, כשהייתי במקסיקו, צילמתי אנשים כשהם תלויים מלמעלה, עם הראש על הרצפה, בעזרת מנגנון מיוחד מברזל. הגוף עדיין מעניין אותי, והרצון לחדש ממשיך להציב בפניי אתגרים".

להוציא את החידושים הטכניים, טוניק בגרסתו המתברגנת מקפיד להישאר רלוונטי דרך התכתבות עם ענייני השעה. הוא כבר רשם שני שיתופי פעולה עם גרינפיס לטובת העלאת המודעות לשינויי האקלים בכדור הארץ, וביולי האחרון ערך מיצב פוליטי למהדרין מחוץ לכינוס של המפלגה הרפובליקנית בקליבלנד. טוניק דאג ש־100 נשים עירומות יקבלו את פניו של דונלד טראמפ ברחבה שמחוץ לוועידה, במחאה על הרטוריקה המיזוגנית של בכירי המפלגה ושל המועמד מטעמה.

ספנסר טוניק ועירום של אחרים. צילום: GettyImages
ספנסר טוניק ועירום של אחרים. צילום: GettyImages

"למעשה תכננתי את העבודה הזאת כבר לפני שלוש שנים", הוא מסביר. "אבל לא הייתי מכנה את זה ממש 'מחאה'. למחות בעיניי זה לחסום כבישים. אמנות מנסה לשנות את האופנים שבהם אנשים תופסים את העולם. התנדבו לעבודה הזאת 1,800 נשים אמיצות, ומתוכן נדרשנו לבחור 100. הן היו מוכנות להשתתף בעבודה במיצב ולהסתכן במעצר, כי לא היה לנו אישור לבצע אותה".

אבל הפעם זה הלך בסדר.

"המשטרה הגיעה, ואיתה גם אנשים של ה־FBI, אבל הם לא עשו שום דבר כדי לעצור אותנו. כשסיימנו הלכתי ללחוץ להם את היד והודיתי להם על זה. במקום להיות אדישים, כפי שמצופה מהם, הם דווקא די התרגשו. לא תאמין, אבל בסוף הם אפילו שאלו מתי התמונות יתפרסמו".

תערוכת הבכורה של ספנסר טוניק בתל אביב תוצג בתל אביב ב־14.9־28.9 ברביעיית פלורנטין, המעון 3 תל אביב. הכניסה חופשית