קשרי חוץ: אמנים פלסטינים מתאחדים בתערוכת אמנות חדשה

בתערוכה "זהות האמן הפלסטיני" משתתפים למעלה מ־30 אמנים פלסטינים. אז למה אנחנו לא שומעים עליהם, ומה ההבדל בין אלה שגרים בישראל לאלה בשטחים? ריאיון עם אוצר התערוכה

"כחול לבן", פאטמה אבו רומי (צילום: עמאר יונס)
"כחול לבן", פאטמה אבו רומי (צילום: עמאר יונס)
11 באפריל 2016

התערוכה “זהות האמן הפלסטיני״ שתיפתח בשבת היא אחת התערוכות המקיפות של אמנות פלסטינית שנעשו בארץ, לדברי האוצר פריד אבו שקרה. בתערוכה ישתתפו יותר מ־30 אמנים, הן מישראל והן משטחי הגדה. “התערוכה הזו חשובה בגלל התקשורת עם האמנים בתוך הרשות", מציין אבו שקרה, “אנחנו צריכים לחזק את עמוד השדרה הזה״. התערוכה נחלקת לכמה נושאים בולטים באמנות הפלסטינית. עם זאת, “אין אמן פלסטיני שלא נוגע בנכבה, שלא עוסק בסמלים של כיבוש״, מדגיש אבו שקרה.אניסה-אשקר,-צבי-פגוע,-זפת-על-נייר,-2012_צילום-יגאל-פרדו_h

"אישה ללא בית", ראידה אדון, קטע מתוך וידאו
"אישה ללא בית", ראידה אדון, קטע מתוך וידאו

לאמנים פלסטינים בתוך ישראל יש יותר אומץ

נוסף לתערוכה הגדולה תיערך בעוד שבועיים במוזיאון תל אביב השקה לקטלוג מקיף שערך אבו שקרה ושילווה ביום עיון בנושא האמנות הפלסטינית. הקטלוג מעניק פנורמה רחבה של האמנות הפלסטינית המפוצלת לקבוצות ולתת קבוצות, שלעתים לא באות במגע זו עם זו. “אמנות פלסטינית בתוך ישראל שונה לגמרי מאמנות פלסטינית בשטחים. לאמן שלמד במוסדות הישראליים יש יותר אומץ, יותר ליברליזם. האמנות בתוך השטחים היא יותר מגויסת, נוטה לשרת את הממסד כי הוא זה שמממן אותה״. למרות זאת הוא קורא לאמנים הפלסטינים להציג חזית מאוחדת וליצור יחד תרבות פלסטינית מגובשת.

אפשר בכל זאת להצביע על מאפיין בולט באמנות הפלסטינית העכשווית?

"בהחלט. יש מספר הולך וגדל של אמניות שעוסקות במעמד האישה. פאטמה אבו רומי, סמאח שחאדה – שתיהן סופר ריאליסטיות ומתעסקות בגוף".

"גבולות", אשרף פואח'רי, הדפסה דיגיטלית על בד (צילום: יגאל פרדו)
"גבולות", אשרף פואח'רי, הדפסה דיגיטלית על בד (צילום: יגאל פרדו)
"אבן המרחק", ח'אלד חוראני, קרמיקה (צילום: יגאל פרדו)
"אבן המרחק", ח'אלד חוראני, קרמיקה (צילום: יגאל פרדו)

בחמש השנים האחרונות האמנות הערבית זוכה לפריחה חסרת תקדים בעולם המערבי, ולדעת אבו שקרה היא תתחיל להצמיח זרם חדש באמנות. היחס לאמנות הפלסטינית בזירה המקומית נע בין התעלמות לסקרנות, שנתפסת לפעמים כפטרונות או כהתחנפות שמאלנית. כמה גלריות בתל אביב עובדות עם אמנים פלסטינים, אך לא מעט מהם מסרבים לשתף פעולה עם המוסדות הגדולים.

"המדינה הולכת ומתפרקת"

כך אירעה המחלוקת סביב ספרה של גנית אנקורי שיצא לאור לפני כעשר שנים. "היא כללה בספר רק כמה אמנים וקראה לו 'אמנות פלסטינית'. בעיניי זה חוסר אתיקה", מסביר אבו שקרה. "ברגע שהיא לוקחת שם כל כך גדול, סממן תרבותי רחב, והיא מזכירה רק כמה אמנים, זה לא מקצועי". אבל האשמה היא גם של האמנים הפלסטינים שלא מוכנים לשתף פעולה עם הממסד הישראלי. "אני מבין אותם. גם אני במקומם לא הייתי עושה את זה. יש מכבש ישראלי שרובץ על הכתפיים שלי כל החיים, למה שאשתף איתו פעולה?".

מתוך התערוכה (צילום: עמאר יונס)
מתוך התערוכה (צילום: עמאר יונס)
מתוך התערוכה (צילום: עמאר יונס)
מתוך התערוכה (צילום: עמאר יונס)

אבו שקרה הוא אחד האוצרים הערבים היחידים שפועלים בישראל, והוא עובד ללא לאות לקידום שיתופי פעולה תרבותיים. הוא מנהל את הגלריה לאמנות בנצרת, אוצר תערוכות רבות ברחבי הארץ ומלמד במכללת אורנים, שבקרוב ייפתח בה מסלול אוצרות לדוברי ערבית. "המלחמה שלנו היום היא ליצור דיבור תרבותי אמיתי וצודק", מסכם אבו שקרה, "המדינה הולכת ומתפרקת ואני חרד למקום הזה, כי אם רע ליהודים רע לערבים".

"זהות האמן הפלסטיני", גלריה אום אל פחם
עד 19.11 , הקטלוג יושק במוזיאון תל אביב ב־21.4