אורן פישר מציג בגלריה רוזנפלד – אבל כבר מרגיש חנוק מעולם האמנות

אורן פישר בכלל היה בדרך לתואר בכלכלה וניהול כשהדמויות הפשוטות והמצחיקות שלו הפכו ללהיט בעולם האמנות המקומי. עכשיו הוא אמנם מציג תערוכה בגלריה רוזנפלד, אבל אל תתרגלו לזה. לרוץ מגלריה לגלריה נשמע לו כמו עונש, לא כמו קריירה

עבודה של אורן פישר
עבודה של אורן פישר
3 במאי 2017

רק לפני שלוש וחצי שנים נחת אורן פישר בעיר הגדולה ומאז הוא לא מפסיק ליצור וליזום, בעיקר בשוליים הכמעט לא קיימים של עולם האמנות. הוא הקים עם אנטון אברמוב את גלריה משונע, שהצליחה להכניס רוח רעננה לסצנת הגלריות האלטרנטיביות המנומנמת. הגלריה נסגרה בקיץ האחרון לטובת עוד בניין מגורים מפונפן, לא לפני שנערכה לה מסיבת פרידה בבית רומנו בשם "קייטנת משונע". פישר לא נח על שמריו וכבר באוקטובר האחרון הקים את הבית האדום בשכונת שפירא, זן חדש של גלריות רב תחומיות. בין לבין הוא עושה אמנות שמצטרפת לגל הציור המקומי המתיילד והפראי. הוא גם מתפקד כמעין אמן בית של להקת המסך הלבן, הדבר הכי חם בסביבה בשנתיים האחרונות. אבל סופו של כל אמן שוליים מצליח לעבור למרכז, וזה קורה לפישר עכשיו עם פתיחת תערוכת היחיד בגלריה רוזנפלד הוותיקה.

פישר (33) נולד בלוס אנג'לס וכשהיה בן שנה עלתה משפחתו לארץ והשתקעה ברעננה. אחרי שעבד קצת עם אביו הקבלן בבניין, נכנס כמו כולם לתלם ונרשם ללימודי כלכלה וניהול במכללת תל חי. מהר מאוד הלימודים שעממו אותו והוא מצא מזור ביצירה. הוא ארגן לעצמו פינה קטנה בביתו שבקיבוץ שניר והתחיל ליצור אסמבלז'ים. מכאן הכל התגלגל כמו כדור שלג על ספידים. "הדבקתי כמה פלסטיקים ויצא לי איש חמוד בועט בכדור. התלהבתי ממה שיצא אז עשיתי עוד. ואז הגיע חבר בעל בר בכפר סבא, התלהב והזמין אותי לעשות תערוכה בבר שלו. לשם הגיעה מישהי מגלריה בראש פינה והזמינה אותי להציג אצלה. לשם הגיע מישהו מהאוזןבר וככה התחלתי לייצר גוף עבודות". את חומרי הגלם לעבודות שלו מצא פישר בשיטוטים באזורי תעשייה בצפון, בין השאר בבסיסי צבא נטושים. ככה נולדה היוזמה האוצרותית הראשונה שלו, "צבעי בסיס", שני אירועי ענק שהביאו אמנות לבסיסים נטושים. "זה ריגש אותי והכניס בי תחושות שלא הכרתי שקיימות בי", הוא אומר.

View this post on Instagram

סטורי בורד דאונטאון תל אביב

A post shared by Oren Fischer (@orenfischer) on

המקרה שלך יוצא דופן בעולם האמנות שמסתכל בעין חשדנית על כל מי שלא עשה את המסלול הרגיל של המדרשה/בצלאל. נראה שהדברים באו לך במקרה, בלי מאמץ ובקלות.

"זה נראה בלי מאמץ. העבודות נראות לא מתאמצות וספונטניות וגם אני נראה כלפי חוץ לא מתאמץ. אבל זה לא כך. אלו דברים שאני חי וישן איתם בלילה. אין שנייה ביום שהאמנות שלי לא רצה לי במוח".

ובכל זאת, נראה שבכל מקום שאליו פנית הדלתות נפתחו בפניך. מסתובבים פה כל כך הרבה אמנים מתוסכלים שמשוועים להכרה.

"אף אחד לא פתח לי את הדלת, אני בניתי את הדלת. לא באתי לרוזנפלד כשהגעתי לעיר וביקשתי ממנו שיעשה לי תערוכה. בניתי לעצמי את הפלטפורמה הזאת כדי שמר רוזנפלד יוכל להיכנס פנימה".

על שיתופי הפעולה הפורים שלו, בעיקר עם המסך הלבן, פישר מדבר בעיניים נוצצות. "הם באו להופיע במשונע והיה בינינו קליק מטורף. התחלנו לייצר יחד שפה גרפית. נולד עולם שלם שנבנה מאירוע לאירוע. נכנסתי להרכב הזה כצלע חזותית ונפתח בפני עולם מדהים ושונה. חוץ מזה, הרגשתי חנוק מעולם האמנות".

זהו? כל כך מהר?

"זה שעמם אותי. הרגשתי שבא לי לטעום תחומים אחרים ביצירה ולאו דווקא להישאר בנישה של להציג בגלריה. לחזור מהפתיחה, להסתגר שנה בסטודיו ולעבוד. לא רוצה, מה, אני בעונש?".

פישר האוטודידקט מזוהה בעיקר בציורים מבוססי טקסט מינימליסטיים והומוריסטיים שבמרכזם דמות קו פשוטה. הסגנון הזה נולד בשיטוטים ובשרבוטים על קירות פלורנטין מתפקעת ציורי הרחוב. "בהתחלה הייתי נורא שקט, הייתי עושה רק את הדמות בלי הטקסטים. ואז הוספתי טקסט קטן ועוד אחד ועוד אחד ולאט נרקמה לי רשת חוטים בראש שבנויה לפי קטגוריות. יש לי בעיות קשב וריכוז אז אני תמיד מצייר מסגרת שחורה ובתוכה כאוס של דברים. בלגן מקוטלג".

מי שיגיע לתערוכה ברוזנפלד בציפייה למצוא את דמות הקו של פישר, יתאכזב. הכאוס נשאר אותו כאוס, אבל הפעם הוא בא לידי ביטוי בעבודות וידיאו וצילום, משעשעות כתמיד, שמזגזגות בין נושאים פנים אמנותיים ("דיוקן עצמי כסיגלית לנדאו") לבין העיסוק העצמי האובססיבי ברשתות חברתיות וההתמכרות להן – בעבודה "ממי", למשל, יוצא פישר למסע הזוי ב"סטורי" בעקבות מטען הטלפון שלו. "הרעיון של התערוכה, קלישאתי ככל שיישמע, הוא העובדה שאני מכיל בתוכי את כל הסביבה שלי. פירקתי את כל האטומים שבי לכדי מפה שנקראת דיוקן עצמי".

אורן פישר – "דיוקן עצמי כדיוקן עצמי", גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1 תל אביב, פתיחה חמישי (4.5), 20:00