חיילים מפלסטיק: נבט יצחק מפספסת בתערוכה החדשה שלה

תערוכת היחיד של האמנית המסקרנת נבט יצחק מתפספסת משום שאינה נגישה מספיק לקהל

"ארץ יצורי הפרא"
"ארץ יצורי הפרא"
19 באוקטובר 2014

אחרי כעשור של פעילות, נראה שבשנתיים האחרונות דרך כוכבה של נבט יצחק. יצחק, בוגרת תואר שני מבצלאל, זכתה ב־2012 בפרס עידוד היצירה היוקרתי מטעם משרד התרבות ובשנה שעברה בפרס שמואל גבעון מטעם מוזיאון תל אביב. בקיץ האחרון שמה היכה גלים כשהביקורות היללו את תערוכת היחיד שלה "אוריינט אקספרס" במוזיאון האיסלאם, וסימנו אותה כאחת האמניות הבולטות והמסקרנות שפועלות כרגע.

יצחק היא מסוג האמנים שכישרונם נמדד בהתפתחות שפתם האמנותית, ולכן מי שלא ערך מפגש עם עבודותיה בעבר עלול להתאכזב מתערוכת היחיד שלה בגלריה נגא. התערוכה מינימליסטית למדי ומורכבת מעבודה אחת בלבד המוצגת בחלל המרכזי של הגלריה – שלוש הקרנות וידיאו שמדמות שטיחי מלחמה אפגניים. המוטיבים העיטוריים המאפיינים את השטיחים ("אראבסק") מתעוררים לחיים על ידי אנימציה בסגנון משחקי מחשב לואו־טק שמייצרת סאונד של תותחים רועמים.

התערוכה היא המשך ישיר לנושאים שבהם עוסקת יצחק מתחילת דרכה ושמסמנים את סגנונה הייחודי – מעבודת הוידיאו המבריקה "מגדל דוד מצדיע למגדלי התאומים" משנת 2004, לתערוכה במוזיאון האיסלאם ועד לתערוכת המחזור השני של בוגרי ארטפורט לאחרונה, שבה הציגה עבודה המתייחסת למסעו של האובליסק לוקסור ממצרים לאירופה. בכל העבודות הללו יצחק משתמשת בחומרים ארכיוניים שבין מזרח ומערב ומוסיפה להם טוויסט ופרשנות חזותית משלה.

בתערוכה הנוכחית יצחק מתבססת על תופעה יוצאת דופן בהיסטוריה של מלאכת האריגה האפגנית: בסוף שנות ה־70, כאשר ברית המועצות פלשה לאפגניסטן, החלו לצוץ שטיחים שאת העיטורים המסוגננים שלהם החליפו דימויים של מלחמה. אומנות האריגה, הנשית במהותה, עברה בתערוכה טרנספורמציה לשפה ילדותית, ומכאן שמה של התערוכה, הלקוח מספר הילדים "ארץ יצורי הפרא". החיבור בין התרבות האיסלמית לעולם הילדים הוא מפתח להבנת העבודה, אך נשאר כאן עלום מכיוון שטקסט התערוכה לא ממש נותן עליו את הדעת. הסיבה להכלאה הזו טמונה אולי בעובדה שהאמנות האיסלמית מבוססת על התפישה שהמופשט הוא פתח לעולם הרוחני הלא מציאותי.

"ארץ יצורי הפרא"
"ארץ יצורי הפרא"

תערוכות כשל יצחק דורשות העמקה טקסטואלית וזו נקודת התורפה העיקרית של התערוכה. הטקסט של עדנה מושנזון אינו מעמיק דיו ואינו מספק פרשנות מעניינת לסיפור שמאחורי התערוכה. בשביל חוקר האמנות, העבודות של יצחק הן פנינה מכיוון שהן מזמנות תילי תילים של פרשנות ועיסוק בשיחים ביקורתיים רלוונטיים כמו פוסט־קולוניאליזם, אסתטיקה של מלחמה וטרור ומעמדה של התרבות האיסלמית בעידן שבה היא נשלטת על ידי פונדמנטליזם. אם בתערוכות הקודמות פיצתה יצחק על פרשנות היתר על ידי עבודות סופר אסתטיות שכל אחד היה יכול להתענג עליהן גם בלי להיכנס לעובי הקורה, בתערוכה הנוכחית נדמה שהיא מדברת בשפה מורכבת ומרובדת מדי, שעשויה להרתיע את הצופה הממוצע.

למרות ההקשרים הרלוונטיים יותר מתמיד, התערוכה חלשה והבחירה להציג עבודה אחת בלבד אינה נכונה במקרה הזה. גלריה נגא התברכה בחלל תצוגה מצוין בקומה השנייה – חדר אינטימי שהמדרגות הגבוהות המובילות אליו הן מעין עלייה לרגל – מה שיכול היה לשרת את המוטיבציות האסתטיות של יצחק.

השורה התחתונה: שיעור מבוא לאדוארד סעיד

"ארץ יצורי הפרא". נבט יצחק, גלריה נגא, עד־31.10