דרעק

הגיע הזמן להגיד את זה. ריקי ג'רוויס, מי שהיה בחלקים גדולים מהעשור וחצי האחרונים הקומיקאי הכי מקורי ומרענן על פני כדור הארץ, פחות או יותר גמר את הסוס. "דרק", הסדרה החדשה של ג'רוויס שעלתה בנטפליקס ונרכשה לשידור ב־yes, התקבלה במשב רוח צונן למדי, ובצדק. מעט מאוד נשאר מהאנרגיה הקומית המקורית שסחפה את העולם לפני כמעט 15 שנה עם העלייה של "המשרד". היכולת של ג'רוויס לכתוב ולגלם דמויות שאיש לא היה מעז להעלות על נייר הפכה עם השנים למניירה ריקה מתוכן, שדרק הוא ההתגלמות הקיצונית ביותר שלה. הסדרה החדשה של ג'רוויס עוסקת בעובד בבית אבות סיעודי ובחיים העלובים שהוא מנהל. ג'רוויס מגלם את גיבור הסדרה – איש רפה שכל אך טוב לב שתחביביו כוללים צפייה בסדרות ריאליטי, מעקב אחרי חיי הסלבס וצפייה בסרטונים מפגרים ביוטיוב.

הכירו את דרק:

לזכותו של ג'רוויס ייאמר שמעולם לא נראתה דמות דומה לדרק במרכזה של סדרה קומית. הוא משעמם וחסר ייחוד, טוב לב אבל נטול כריזמה. הוא אנטי טלוויזיה, אנטי קומדיה, אנטי פריים טיים. על הנייר זה נשמע די מעניין, אלא שדרק הוא שקר, דמות שנולדה מתוך רצון בפרובוקציה, מתוך עוד גחמה של יוצר מבריק שלא מסוגל להגיד דבר על עצמו, שלא מצליח לייצר את גרעין האמת שממנה עשויה קומדיה אמיתית. בזמן שלואי סי.קי הולך ומתרחק מהבסיס שלו כסטנדאפיסט אמריקאי טיפוסי וצולל את תוך הזיות דיכאוניות מורכבות, בזמן שלארי דיוויד חופר עוד ועוד בגיחוך שבמצב האנושי, ריקי ג'רוויס נותר פלקט דו־ממדי שחוסר היכולת המוחלט שלו להגיד משהו אמיתי על עצמו או על העולם משאיר אותו הרחק מאחור.

אין שום ספק שלג'רוויס הייתה השפעה עצומה על הקומדיה העכשווית – המבנה המשוחרר, השפה הכמו דוקומנטרית, הביסוס של מבוכה כרגע קומי לגיטימי – על כל אלה ג'רוויס חתום בטאבו ובכך ההשפעה שלו גם על יוצרים כמו דיוויד וסי.קיי היא עצומה." המשרד" ו"ניצבים" יישארו שתיים מהסדרות הקומיות הטובות שנראו על המסכים אי פעם, ופרקי ההנחיה שלו בטקסי גלובוס הזהב ייזכרו כרגעים היחידים שבהם הצליח הטקס להתעלות על האוסקר. אבל כמו יוצרים רבים ששיאם הגיע בתחילת דרכם, ג'רוויס נידון להישכח. התרבות האנושית אוהבת התפתחות, והרגרסיביות של ג'רוויס חורצת את דינו. תוסיפו לזה את העובדה שבניגוד לסדרות דרמה עכשוויות שייראו נהדר גם עוד 20 שנה, קומדיות מתיישנות באופן נוראי, ותקבלו תרחיש די פסימי בנוגע למקום של ג'רוויס בהיכל התהילה של התרבות העכשווית.

ג'רוויס בטקס גלובוס הזהב:

ואולי כל העניין הזה הוא בכלל תרבותי. אולי הסיבה האמיתית שג'רוויס לא מסוגל לשאוט קדימה היא תקרת הזכוכית שמספקת לו המסורת הצנונית והעצורה של הקומדיה הבריטית. אולי ההצלחה של לואי סי.קיי היא בכלל תוצר ישיר של העובדה שהתרבות שבה הוא צמח נוהגת להקיא עליך את כל הבעיות שלה לפני שהספקת לשאול אותה מה נשמע. בהחלט ייתכן שחוסר הנכונות של ג'רוויס לעמוד עירום מול העולם הוא אידיאולוגי. ייתכן שהוא מסרב להתמסר לתאוות הווידוי שהפכה להיות כוח אבסולוטי בתרבות של העשור וחצי האחרונים. ייתכן שיש בחירה פוליטית מובהקת בהצבה של דמות כמו דרק בחזית של סדרה קומית בערוץ הכי מדובר על הפלנטה. בהחלט יכול להיות שהסיפור של ג'רוויס הוא הרבה יותר מורכב ממה שהוא נראה במבט ראשון, אבל כל זה לא באמת משנה. כמו שיגיד לך כל אמרגן יהודי אמריקאי, החוק הראשון של הקומדיה הוא "תגרום להם לצחוק", וכבר די הרבה זמן שג'רוויס פשוט לא עושה את זה.