כמעט ויתרנו על "בנות", ואז הגיעה העונה החמישית

חזרתי לצפות בעונה החמישית של "בנות" בלית ברירה, כי גם אני, כמו האנה, מארני, ג'סה ושוש, לא עשיתי חברות חדשות בתשעת חודשים שעברו מאז שנגמרה העונה הקודמת. העונה הרביעית של הסדרה של לינה דנהאם הייתה מתישה, עייפה ומבולבלת. קול של דור חופר.

[tmwdfpad]

ההכרזה של HBO שהעונה השישית של הסדרה תהיה גם האחרונה שלה לא הפתיעה. היא גם לא השאירה יותר מדי מקום לאופטימיות לגבי איכותה של העונה החמישית, כי למה שהרשת תוותר על משהו טוב? ובכן, טעות, ואיזו טעות משמחת! העונה החמישית של "בנות", שהסתיימה השבוע, הייתה לא פחות מיצירת מופת. פרק אחרי פרק, לינה דנהאם הראתה לכולם איך עושים זאת נכון.

דנהאם בהחלט הרביצה את קפיצת הגדילה של החיים היצירתיים שלה. הכתיבה, הבימוי, העלילה – הכל בעונה החמישית של "בנות" היה מלוטש ומדויק הרבה יותר מהמקובל. ארבע הבנות כמעט לא נפגשו בעונה הזאת וההפרדה הכירורגית הזאת עשתה להן ולסדרה טוב. הן קיבלו חמצן והצליחו לגדול וההפרדה הזאת עזרה גם לצופים להבין את הדמויות טוב יותר. זאת כבר לא הצצה למוזיאון ההיפסטרים בברוקלין אלא דמויות עגולות ושלמות. זו הייתה עונה שקטה, בלי רעשי רקע, וכמעט כל פרק בה היה מעין סרט קצר ונהדר בפני עצמו. יצירות קטנות ויפות עם רגעים קסומים, מצחיקים ופוצעים. העונה הראשונה של "גירלז" שודרה ב־2012. דנהאם הייתה אז בת 26, בחודש הבא היא תהיה בת 30. אולי זה כל ההבדל.

סדרה על: ארבע חברות מברוקלין שפעם היו בנות 20 וקצת והיום הן בנות 30 מינוס.

לצפות? כן. קודם כל כי יש לכם לב. שנית, כדי להבין איך עושים סדרת טלוויזיה כמו שצריך.

"בנות", yes VOD