"לא כזאת": לינה דנהם חופרת, אבל בקטע טוב

בספר הביכורים שלה, "לא כזאת", לינה דנהם אמנם חופרת בעיקר בעצמה, אבל גם מציגה פוטנציאל ספרותי מסקרן

לינה דנהם. צילום: Getty Images
לינה דנהם. צילום: Getty Images
2 בנובמבר 2014

בתחילת השבוע פרסמה לינה דנהם תמונה בחשבון האינסטגרם שלה, שבה הוצג ספרה החדש "לא כזאת" על מדף בחנות הספרים האמריקאית Vromans לצד ספריהן של טינה פיי, מינדי קלינג, מירנדה ג'ולי ואחרות. מעל לספרים התנוסס שלט שקורא GIRLS, מחווה יפה ונכונה לדנהם, שהרי הסדרה המצוינת שיצרה נושאת את אותו השם.

"לא כזאת", שכבר הפך לרב מכר בארצות הברית, הוא אוסף של טורים אישיים, רשימות ואימיילים שמתקבצים לספר זיכרונות של אישה צעירה מאוד, בת 28 בלבד, שמתחפש למדריך – ז'אנר מצליח מאוד בארצות הברית והרבה פחות בישראל. מעבר לים נקרא הז'אנר "How To", אבל כאמור, ספרה של דנהם הוא לא באמת מדריך. הקריאה בו מזכירה יותר מפגש עם מכרה בת 20, שנמצאת עמוק בתקופת הערק של חייה, מתנדנדת שיכורה בשד' רוטשילד בדרך מבר אחד לשני – התנהגות שמשלבת היטב בין אבוד, חמוד ומביך, לבין חשש קל לחייה. כלומר, גיל 20.

דנהם לא המציאה את עצמה מחדש בספר הזה. להפך, זו הפעם השלישית (כולל סרט הביכורים שלה,"Tiny Furniture") שבה היא עוסקת פחות או יותר באותם החומרים ובמרכזם היא עצמה – זיכרונותיה של צעירה שמנמנה ופריבילגית. בשנים האחרונות דנהם עשתה דוקטורט בכנות ובחשיפה מוגזמת, שלה ושל כל הסובבים אותה – בין אם אלה חברי משפחתה, חברותיה, בחורים שיצאה איתם, מורים ופסיכולוגים. הספר מציג שוב חפירה אינסופית של דנהם בסיטואציות מכל הסוגים, סצנות מין מפורטות, צריבות וגינליות, הומור עצמי נהדר, ריכוז עצמי ברמה הגבוהה ביותר, המון ניו יורק והמון עירום – פיזי ורגשי. וגם ים של תובנות, חלקן יפות שזה כואב. כך שסביר שמי שאהב את דנהם לפני, יאהב גם את הספר. מי שהתעייף ממנה עוד בסצנת הסמים המופרכת ב"בנות", יכול לוותר.

על פי פרסומים שונים, דנהם קיבלה בסביבות שלושה מיליון דולר עבור הספר, שאת כתיבתו השלימה תוך כדי העבודה על "בנות". בהתאם, אפשר לזהות בו לעתים אלמנטים שהופיעו בסדרה, כמו למשל ההתנהגות האובססיבית שלה, חנות בגדי הילדים היוקרתית שבה עובדת ג'סה וכמובן, את הצריבה הווגינלית. דנהם נסחפת מדי פעם לסשנים של אכילת ראש, ויכול להיות שהספר, שמחולק לפרקים שעוסקים באהבה ובסקס, בגוף, בחברות, בעבודה ובתמונה הגדולה, היה צריך להיות מעט קצר יותר. מצד שני, לא מדובר ברומן, ודווקא בגלל שהספר מחולק לקטעים, הגיוני לחזור אליו מדי פעם. במצב כזה הוא אפילו מרומם נפש.

עטיפת הספר "לא כזאת"
עטיפת הספר "לא כזאת"

דנהם אמנם הרוויחה ביושר את הזכות להימצא על אותו מדף, לצד הנשים המצחיקות והמוכשרות של זמננו, אך למרות הרושם הטוב שהכתיבה שלה על עצמה משאירה, נדמה שהיא מכוונת גבוה הרבה יותר ורחוק משם. "לא כזאת" מוקדש ליוצרת המוערכת נורה אפרון, במה שיכול להתפרש כמעין סימון של דנהם את עצמה כממשיכת דרכה. אך בינתיים, בשעה שקריאה בספריה של אפרון מרגישה כמו ישיבה במרפסת של מסעדת יוקרה בניו יורק, כשאפרון מזמינה את כל הקינוחים, אבל טועמת רק ביס מכל אחד מהם, לקרוא את דנהם מרגיש יותר כמו להתכלב בדירת חדר בברוקלין עם קופסה של פרינגלס בטעם שמנת בצל.

יש לדנהם פוטנציאל שיכול להוביל אותה להיות מונחת לצד ספריה וסרטיה של אפרון, אבל כדי להגיע לשם, נדמה שהיא תצטרך עוד קצת להתבגר ולהתגבר. וכנראה שגם למצוא עורך ספרותי אכזרי יותר.

"לא כזאת – שיעורים שלמדתי כאישה צעירה". לינה דנהם, כנרת זמורה־ביתן; 284 עמ'. מאנגלית: יעל אכמון