עמק השווה

"עמק הסיליקון", yes Oh, רביעי 22:00

עמק הסיליקון בקליפורניה הוא מקום מוזר. זהו אזור זעיר בו מרוכז המון, המון כסף, שנמצא לעיתים קרובות בידי אנשים שלא באמת יודעים מה לעשות איתו – צעירים שעבדו קשה במשך כמה שנים ואז עשו אקזיט מטורף. נשמע כמו קרקע פורה לסיטקום? בהחלט, אם תשאלו את מייק ג׳אדג׳, שפיתח את ״עמק הסיליקון״ עבור רשת HBO.

ג׳אדג׳ הצטיין לאורך השנים בסוג הקומדיה שמגיע לאחר התבוננות ארוכה ועמוקה בתופעה חברתית, והבדיחות שלו היו תמיד מעורבבות בסאטירה. זה נכון לגבי התרבות התאגידית שבה עסק בסרטו "Office Space" וכן לגבי עתיד האנושות ב"Idiocracy". אמנם יש לו נטייה להגזים מאוד כדי להעביר נקודה ולפעמים ההומור שלו נמוך, אבל ג׳אדג׳ יודע לתמצת תופעות ולגרום לנו לצחוק עליהן בלי להפוך את העולמות שאותם הוא יוצר לנלעגים ולדוחים מדי. וזה בדיוק מה שלא ראינו עד כה בקומדיות שעסקו בהיי־טק ובסטארט־אפים.

הגיבור של "עמק הסיליקון" הוא ריצ׳רד – מתכנת חנון שגר עם כמה הייטקיסטים נוספים ב״אינקובטור״ שהקים ארליך – סטארטאפיסט נוסף שכבר עשה את האקזיט שלו וכעת עסוק בעיקר בלהתמסטל ובלהשקיע בדור הצעיר תמורת אחוזים מהמיזם שלהם. הפיתוח של ריצ׳רד הוא "החלילן מהמלין״ – תוכנת מוזיקה גרועה ולא שימושית במיוחד אך מבוססת על טכנולוגיה מהפכנית של דחיסת מידע. ברגע ששני ענקי תוכנה מבינים מה יש לריצ׳רד בידיים (בלי שריצ׳רד עצמו יבין), הם מתחילים להילחם עליו והוא נדרש לבחור בין מכירה החברה בתמורה למיליוני דולרים לבין ניסיון לפתח את העסק בעצמו.

אחד הדברים החשובים ביותר שג׳אדג׳ עושה נכון ב״עמק הסיליקון״ הוא אפיון הדמויות. הליהוק מצוין וגם הדמויות המינוריות ביותר מקבלות שורות שתסריטאי ״המפץ הגדול״ (עוד עליה בהמשך) יכולים רק לחלום עליהן – שנונות, מצחיקות וסאטיריות. היוצאת מהכלל היא מוניקה, האישה היחידה בקאסט – וכן, זה מציק שבסדרה על עמק הסיליקון שמשודרת ב־2014 יש רק אישה אחת – ועוד בתפקיד עוזרת אישית. מוניקה נחמדה וטובת לב וזהו. היא לא מצטיירת כמצחיקה, חכמה או מעניינת וחבל. יש לקוות כי המצב משתפר לאחר שלושת הפרקים הראשונים.

ג׳אדג׳ מצליח לפגוע בול גם במיפוי התרבות בעמק. הוא מתביית על הדברים הברורים מאליהם – ממשפטי מפתח ריקניים שנאמרים לקהל לא מתעניין, דרך העושר המוגזם עד בניית היררכיה בתוך תרבות שמורכבת רובה ככולה מחנונים. ואם נחזור ל״המפץ הגדול״ – אחת הסדרות המצליחות ביותר בטלוויזיה האמריקאית כיום – נראה שמה שמייק ג׳אדג׳ מבין וצ׳אק לורי (היוצר של ״המפץ הגדול״) כנראה לא יבין לעולם, הוא ש"חנון" הוא לא תיאור לאדם. לא כל החנונים אוהבים בו זמנית את "מלחמת הכוכבים","מסע בין כוכבים", פיזיקה ותכנות.

כש־HBO נתנה במה לארון סורקין – יוצר נוסף שמומחה בתשומת לב לפרטים הקטנים – בדמות "חדר החדשות" שלו, סורקין השתמש בהיעדר הצנזורה והחופש האמנותי כדי ליצור את היצירה הפומפוזית ביותר שלו שהייתה נטולת רסן או קוהרנטיות. ג׳אדג׳ לעומתו מצליח להישאר מהודק ולא רץ למלא את התסריט שלו בקללות או בהתחכמויות יתר. וזה עובד הרבה יותר טוב מכל סדרה אחרת שנעשתה על חנונים עד כה.

השורה התחתונה: חנונים מעולם לא היו אנושיים יותר