אנטי מחיקון: ג'יימי xx מוציא תחת ידיו אלבום סולו מפוקס

יש מוזיקאים שמבלים חיים שלמים בניסיון לחמוק מצלם של האלבומים הראשונים שקנו להם את שמם. ג'יימי xx לא מתבייש בו לרגע, ואף נושא את זכר להקת האם שלו במקום שם משפחה. גם שמו של אלבום הבכורה שלו כמפיק וכיוצר סולו, "In Colour", קורץ בבירור לאסתטיקת השחור־לבן של The xx – להקה קטנה, רגועה ועדינה מלונדון שהפכה, באופן מפתיע לחלוטין, להצלחה כבירה.

את הבסיס של "In Colour" יצר ג'יימי xx (סמית') – יליד לונדון וחי בה גם היום – במהלך סיבובי הופעות ותקלוטים, כשהוא יושב בחדרי מלון ומתגעגע הביתה. אבל הגעגועים ב"In Colour" שונים בתכלית מהגעגועים באלבומים של The xx. אם באחרונים הכמיהה היא לרוב רומנטית או מופשטת, באלבום הסולו היא מתבטאת גם באינספור מחוות לצלילי המוזיקה האלקטרונית הבריטית לדורותיה (כולל אירוח מיותר למדי של זמר הדאנסהול Popcaan). להבדיל מעמיתיו האמריקאים שהרכיבו בשנים האחרונות את הסגנון שלהם מנוסטלגיית אייטיז ודיסקו, כגון Washed Out או Toro y Moi, אצל ג'יימי xx הרטרו בא ללא פילטרים המטשטשים ומערפלים את הסאונד.

"In Colour" הוא אלבום חד ומדויק, שכל תפקיד וכל תו בו יושבים בדיוק במקום שהם אמורים לשבת. הדוגמה הטובה ביותר לכך הוא התזמור המתוקתק של "Obvs". הוא מתחיל ממהלך סינתיסייזר המתנגן כמעט אוף־ביט, מתפתח לקטע טרופי מינימליסטי ואי שם באמצע פוגש ליין גיטרה שמהדהד היטב את ההרמוניה המצומצמת של הקלידים. "In Colour" נוטל הימור אמיץ: ללא האווירה הקודרת במובהק שלThe xx המינימליזם שלו עלול היה להישמע – בידיים של מפיק פחות חכם – מתיילד או לא גמור, כמו סקיצה לקטע האוס. אך ג'יימי xx מצליח לקחת את הנוסחה הבסיסית שהפכה את להקתו לענקית פופ ולשפוך עליה כמויות נדיבות של חום, צבע ואהבה.

שני חבריו של ג'יימי ל־xx, אוליבר סים ורומי קרופט, מתארחים בשלושה שירים באלבום. שניים מתוכם – "Seesaw" ו"Stranger in a Room" – נשמעים כמו בי־סיידים סבירים מהאלבום האחרון של הלהקה. הקטע השלישי והמצוין "Loud Places" מצליח לתמצת את האלבום: "I go to loud places to be find someone to be quiet with" שרה קרופט ומזכירה שהטקסטים הם לא בדיוק הצד החזק של היוצר.

למרבה המזל ג'יימי xx הוא מפיק אינטליגנטי מספיק ולכן מצליח להביע באמצעות ההפקה שלו את מה שהוא לא בהכרח מצליח להעביר בטקסטים, והדבר מסכם היטב את הסאונד שלו, הקלאברי לכאורה אך המלנכולי.

בפזמון של "Loud Places" פורץ ביט האוסי כמעט לחזית הסאונד, אך זו תרמית – הוא נותר מוחלש, חנוק, כופה על המאזין את הריחוק של קרופט, שמרגישה לבד במסיבה. מי שמחפש הרמות, מוזמן לחפש במקום אחר. כאן יושבים, מרגישים בשקט, פוגשים את הזריחה מהצד הנכון.

השורה התחתונה: הצלחה נוספת של יוצר מפוקס