תיקון היסטורי: האלבום החדש של טיפקס עולה על כל הציפיות

קובי אוז תמיד היה מודע – אולי אפילו מודע מדי – למקומה של טיפקס, גם בזמן אמת, בדפי ההיסטוריה של המוזיקה הישראלית. הוא ידע שדווקא בקרב קהל מצומצם הם זוהו כהרכב מבריק המשלב באופן מלא בין הצלחה מסחרית, פואטיקה יומיומית עדינה ומסרים חתרניים כמעט, אבל הבין גם שעבור הקהל הרחב הוא נשאר הקטן המצחיק הזה ששר על כפיים ונייר עיתון ועמבה.

הקאמבק של טיפקס – שהחל עם הופעות לפני כשנתיים ומגיע לשיאו כעת עם אלבום ראשון זה עשור – אינו נובע מאגו או מחמדנות אלא מתוך רצון אמיתי לתיקון היסטורי. והוא לא יכול היה לבוא בזמן טוב יותר. בעידן של פוליטיקת זהויות וייאוש קיומי טיפקס הם להקת השעה. הם היו שם לפני כולם, ועכשיו הם חזרו כדי להבהיר שהם גם יישארו אחרי כולם, חדים ומדויקים יותר מהערספואטיקן הגדול ביותר.

"עבודת כפיים" הוא האלבום הכי ישיר של טיפקס עד כה, ועם זאת הוא מצליח להישאר מחוכם, משעשע ועמוס בכל טוב מוזיקלי, ממש כמו הקלאסיקות הגדולות שלהם. הוא מכיל את כל מה שהפך את טיפקס ללהקה קאנונית: מודעות חברתית עמוקה, שעטנז מוזיקלי שנשאר חדשני גם ב־2016 (ומתעדכן כשצריך), חוכמת רחוב ביקורתית ועטיפה של ממתק.

השיר הראשון באלבום, "ימשורר", הוא בדיוק כזה: שחיטה חסרת רחמים של תעשיית המוזיקה הישראלית באריזה מוזיקלית של חאפלה. "ימשורר אנ'לא רוצה פזמון אחר / בוא תעודד אותי לא תצטער / ימשורר עשה שיקלט מהר / שבית מלטף פזמון חוזר", אוז שר בהתרסה, לוקח את תפקיד הקהל שרוצה לצמצם את תפקיד המוזיקה לשירי "אהבה, נחמה, תקווה ומחמאה".

טיפקס, להקה ממזרית, בוחרת דווקא לכבד את בקשת המאזין שהיא מגחכת בשיר הראשון. יש פה שירי אהבה ("לילה לילה טוב"), נחמה ("ילד של העולם"), תקווה ("לא היה לנו כלום") ומחמאה ("עבודת כפיים"). אבל האהבה מתערבבת עם שחיקה, הנחמה עם התפכחות, התקווה עם פחד והמחמאה – שיר ראפ מרוקאי שכולו רספקט ללהקת שפתיים (שבה התחיל אוז הנער את דרכו כקלידן) – נגמר בפאנץ' כואב על חוסר צדק ועבודה נטולת הערכה. האופטימיות הטיפקסית תמיד קצת מיואשת ולהפך.

אין פה שום שיר מיותר, הכל תורם לתזה הטיפקסית. אפילו הסינגלים שנשמעו מעט מזגזגים, כמו החידוש ל"מה איתי" של אריק איינשטיין וג'וזי כץ, מתגלים בגדולתם במסגרת ההקשר הרחב. טיפקס המשמחים תמיד חזרו, הם גדולים כתמיד והמסר שלהם ברור מתמיד. עכשיו רק שיישארו.

מה באלבום?

אסופת "טיפקס: המיטב" שמורכבת אך ורק משירים חדשים

לשמוע?

כן וכמה שיותר מהר. קלאסיקה מיידית

5/5

טיפקס, "עבודת כפיים", 2016