ליקוי ירח: החדש של סאן קיל מון תובעני אך שווה את זה

מארק קוזלק עושה את מה שהוא עושה כבר הרבה מאוד שנים. לאורך שנות ה־90, כסולן הרד האוס פיינטרס, הוא היה סוד אמריקאי כמוס, כותב שירים עגמומי ורך קול שהקליט אלבומים יפים שזרמו בקצב משלהם, במנותק מאופנות מוזיקליות. כשהאלף התחלף וקוזלק החליף את הפיינטרס בסאן קיל מון – נדמה היה שקוזלק הפך ל"מי שהיה" – זמר שממשיך ליצור ולהופיע, אבל בעיקר מול קהל לא רב שמוקיר אותו מהימים של אז, בסביבה מוזיקלית שהשתנתה בינתיים.

כותבי שירים מסוגו של קוזאלק נוטים רק להשתבח עם השנים, אבל למרבה הצער זה קורה פעמים רבות במקביל לירידת המניה התקשורתית שלהם. בעולם נטול חנויות תקליטים עם מוכרים סקרנים שיכריחו אותך להאזין לחומר החדש של ותיקי התעשייה, אלבומים יפהפיים נוטים להיעלם מתחת לרדאר. אך במקרים נדירים, זרקור פתאומי – במקרה של קוזלק המגדלור הבכיר של פיצ'פורק – מופנה לעברם והם ניצלים. ב־2014 הפך "Benji" של סאן קיל מון לכוכב לא צפוי ברשימות סיכום השנה של האתר. בזכותו ראינו את קוזלק על בימת הבארבי לפני חצי שנה, ובזכותו אתם קוראים כאן על "Universal Themes" – האלבום החדש שלו.

אבל לא בטוח שהעלייה הפתאומית במניותיו שימחה את קוזלק. ב"Cry Me a River Williamsburg Sleeve Tattoo Blues" הוא בא חשבון עם הקהל המפונק שלו – תושבי שכונת וויליאמסבורג ההיפסטרית בברוקלין בעלי שרוולי קעקועים על היד שבאים אליו בטענות. "ראיתי את ההופעה שלך ולא ניגנתם את השירים שרציתי. עכשיו 2012 אבל אני אוהב את אלה מ־92'", הוא מצטט, ומפליג בתיאור נעלי הטניס שלהם וההתעסקות המעצבנת בסלולרי. מי שהאזין ל"War On Drugs: Suck My Cock" – שיר שעמד בלב סכסוך מתוקשר בין קוזלק ללהקת The War on Drugs ובו הוא מספר איך הטיח בבאי ההופעה שלו "תסתמו את הפה רדנקס" – מבין שלא מדובר בעלבון אלא בתיאור כן של קרקס הרוקנ'רול שבו הוא נאלץ לחיות, ושל היחסים הסדו מזוכיסטיים בינו ובין והקהל שלו. "Birds of Flims", הנפלא שבשירי האלבום החדש, הוא אפוס עצוב ויפהפה על הבדידות והתלישות של החיים בדרכים כמוזיקאי מתבגר.

הדרך שעבר קוזלק באלבומיו האחרונים – ויתור הדרגתי על מנגינות ברורות לטובת סיפורים אוטוביוגרפיים מפורטים שהוא מפזר מהחלון כמו קרעי דפים של יומן לא ערוך – רק הולכת ומעמיקה ומופרעת מדי פעם בהפוגות אינסטרומנטליות יפהפיות. השיטפון המילולי והנטייה של קוזלק להצטרף אל עצמו בסופי שורות כדי להדגיש את הפאנצ'ים – טריק שהביסטי בויז עשו ממנו קריירה – הופכים את "Universal Themes" לאלבום הגיטרות האקוסטיות הכי היפ הופי שתשמעו השנה. עם שירים בני עשר דקות ומעט יותר דיסטורשן מבדרך כלל, האלבום החדש תובעני יותר מ"Benji" ולכן מחזיר את קוזלק למקומו הטבעי כגיבור למיטיבי לכת. סביר להניח ששם הוא רוצה להיות.

השורה התחתונה: הגידו כן לזקן