"Uptown Special": מארק רונסון צולל לאייטיז

"Mark Ronson – "Uptown Special

הפסימים יתארו את המצב כמשבר. דאפט פאנק, פארל וויליאמס, לנה דל ריי ו"1989" של טיילור סוויפט – צמרת מצעד הפופ האמריקאי אירחה בשנים האחרונות לא מעט אלבומים נוסטלגיים שביססו את האסתטיקה שלהם על נוסחאות פופ קדומות ומוכחות, עם או בלי הולוגרמה של מייקל ג'קסון. השיר שהדיח בשבוע שעבר את סוויפט מראש המצעדים הוא "!Uptown Funk", תולעת האוזניים של מארק רונסון וברונו מארס, שהיא ספק הקטע הכי מגניב של התקופה וספק המִחזור הכי בנאלי של אלקטרו־פאנק מהאייטיז.

רונסון, שהיה די.ג'יי לפני שעזר לבשל את הקריירה של איימי וויינהאוס, הוא האינטליגנטי והידען מהמפיקים בני דורו, אחוזי הגעגוע לאוסף התקליטים של אבא. טיפוס חרדתי, מקסים שתענוג לשמוע אותו מדבר על מוזיקה, המייצר אלבומים ושירים מודעים עד כאב למקומם בקאנון של הפופ. דאפט פאנק אולי הקדישו אלבום לגיבורים שלהם, אבל אי אפשר היה להתבלבל ולחשוב ש"Get Lucky" הוא קטע מהסבנטיז. אצל רונסון, החיקוי הוא בגדר פסטיש מושלם, כזה שאם חייזרים מהעתיד ימצאו בתוך כמוסת זמן, הם יתארכו אותו בקלות לעשור הלא נכון.

קריירת הסולו של רונסון אף פעם לא רשמה הישגים מסחריים גדולים בארצות הברית, ולכן קצת חבל שהלהיט הראשון שלו שם הוא קטע אולדסקול די צפוי המערבב את להיט הברייקדאנס הקלאסי "דין דא דא" עם חצוצרות שמחות של קווינסי ג'ונס ומגיש את התבשיל בנעלי אדידס מחוממות. גם "Feel Right" הג'יימס בראוני מהאלבום החדש נופל במלכודת ומהווה מחווה נאמנה כל כך למקור, רוחנית וטכנית, עד שאין בה ממש צורך.

אבל החולשות האלה נשכחות מהר כשמגיע "Crack in the Pearl", בלדה שכאילו נשלפה מתוך אחד מאלבומי טרילוגיית הזהב של סטיבי וונדר, מקור ההשראה העיקרי לסאונד של האלבום. אנדרו וויאט מההרכב מייק סנואו מאמץ באהבה את ניגון השירה החופשי של וונדר, עם הראש מכוון ישר לאלוהים. הסופר מייקל שייבון, שאחראי לרוב המילים באלבום (גם וונדר בכבודו פנה לכותב גארי בירד כשרצה להשחיז את העט הפואטית־פוליטית שלו), מספק את השורה הכל כך וונדרית "I Told You the Girl Would Be Trouble", כשברקע זמרת גוספל מייללת בלי שום אוטו טיון. וכל חתיכות הפאזל מצטרפות לשיר מופתי שנוגע בפסגות היופי של המקור בלי להיעלם בתוכן (גם רונסון יודע את זה ולכן משתמש באותה המנגינה בתחילת ובסוף האלבום, עם תפקיד אורח של וונדר עצמו על המפוחית).

יש גם קריצה נחמדה לצ'אקה קאן ב"I Can't Lose" וכמה שירים עם קווין פארקר מההרכב טיים אימפלה המושכים את הסול והפאנק לכיוון הפסיכדליה. ואף על פי שלא כל האלבום שומר על האיזון העדין שבין מחווה אוהבת לתרגיל בשחזור תקופתי, "Uptown Special" נותר מלאכת מחשבת של אוצרות מוזיקלית משובחת בטעם של פעם.

השורה התחתונה: מתי אתה מגיע שוב לזאפה?