נקודת השיא של "סלאג" מגיעה כבר בתחילת המופע, וזה לא עובד לטובתו

יצירתו החדשה של אבשלום פולק נפתחת בצורה מרהיבה, אבל למרות שהמופע מרגש ומוקפד מכל הבחינות, קשה להתעלם מנקודת התורפה המרכזית שלו

סלאג. צילום: מיכל חלבין ועודד פלוטניצקי
סלאג. צילום: מיכל חלבין ועודד פלוטניצקי
28 ביוני 2016

רגע עליית המסך על "סלאג", יצירתו החדשה של אבשלום פולק ללהקת ענבל פינטו ואבשלום פולק, היה מרהיב. הבמה הכהה הוארה בעשרות רבות של נורות בגבהים שונים שיצרו חלל קטן ואינטימי שתחם את זירת ההתרחשות. הרגע הזה כמו הכניס את הצופה ליקום מובדל שפועל על פי כללים משלו. אפשר היה להתחיל לפתח ציפיות ובצדק, אך ההתחלה המבטיחה והמסקרנת הזאת נשארה, למרבה הצער, נקודת השיא של "סלאג".

[tmwdfpad]

סלאג. צילום: מיכל חלבין ועודד פלוטניצקי
סלאג. צילום: מיכל חלבין ועודד פלוטניצקי

סחור סחור: אבשלום פולק מדבר על הפרידה ועל המופע שיצר, הפעם לבד

לפני שנגיע לנקודת התורפה המרכזית של המופע, אי אפשר שלא לציין את הופעתו המרגשת של צבי פישזון, שחקן מחונן שכולו איפוק ותנועות קטנות, שהתקרב למיקרופון שבמרכז הבמה ולאט שר לתוכו ברוסית את "בלדה על נקודה" של אנדרי ווזנסנסקי. גם בלי להבין את תוכן השיר (הנוסח העברי שלו ושל שירים נוספים במופע חולקו לקהל בכניסה לאולם), אי אפשר היה להתעלם מהצליל ומדרך ההגשה של פישזון. זה שנים הוא משתתף בהפקות של הלהקה ומשתלב בטייפקאסט קבוע של השונה, זה שמגיח לרגע או שניים בפנים חתומות, לרוב לבוש בקפידה ובולט במיוחד על רקע קבוצת הרקדנים הצעירה והנמרצת שמחוללת לידו. הפעם הוא קיבל דקות ארוכות יותר על הבמה והופעתו מגנטה אליו את תשומת הלב.

במהלך הצפייה ב"סלאג" אי אפשר היה להתעלם מהעובדה שזוהי עבודת המחול הראשונה שיצר פולק בלי מי שהייתה שותפתו לחיים וליצירה, הכוריאוגרפית ענבל פינטו. הצמד המוערך והפורה הזה – היא שבאה מעולם האמנות הפלסטית והמחול והוא מהתיאטרון – יצר יחד במשך יותר משני עשורים והכניס לרפרטואר המחול המקומי כמה עבודות משובחות, בהן "אויסטר" ו"שייקר" המוקדמות או "פרחקיר" מ־2014, שרישומן נשאר איתנו מאז. "סלאג" אכן מציעה חוויה אסתטית מאוד עם רקדנים מצוינים, וניכרות בה השקעה ומחשבה רבות. פולק גם חתום על עיצוב הבמה והפסקול ושותף לעיצוב התלבושות היפות.

אלא שהמעטפת המוקפדת הזאת לא מצליחה לחפות על החולשה היחסית של המרכיב החשוב ביותר ביצירת מחול – הכוריאוגרפיה – זאת שאמורה לקחת את הצופים למסע הדמיוני שנברא על הבמה מולם.

על מה המופע? מושג הזמן הפילוסופי, ברצף של אירועים, זיכרונות ומפגשים בעבר, בהווה ובעתיד.
ללכת? בעיקר אם אתם נמנים עם חובבי העבודות של פולק ופינטו.
נקודה טובה: הופעתו המרגשת של צבי פישזון.

סוזן דלל, חמישי (14.7) 21:00 ושישי (15.7),14:00, 21:00, 120־150 ש"ח