הקולקטיב: עוצמה קבוצתית ב"עבודה אחרונה" של להקת בת שבע

היצירה החדשה של אוהד נהרין ללהקת מחול בת שבע היא מפגן מרשים של עבודה קבוצתית ותשוקה מתפרצת

בת שבע. צילום: גדי דגון
בת שבע. צילום: גדי דגון
15 ביוני 2015

הפעם נתחיל מהשורה התחתונה – לכו לראות. כנסו לאולם כטאבולה ראסה, כמו שנהרין מציע כשהוא מסביר מדוע הוא לא רוצה לפרש את יצירותיו. כנסו ונסו להתמסר למה שקורה על הבמה. זה לא קשה – הרקדנים של להקת בת שבע מרתקים בכל רגע, בכל תנועה ובכל מחווה. קשה להסיר מהם את המבט – לא רק כי הם מלוטשים כל כך, מוכשרים כל כך ומדויקים בשפת הגאגא שהפכה להם לעור שני – אלא כי אי אפשר שלא להרגיש את ההתמסרות שלהם. הם נותנים את נפשם על הבמה ומשכנעים את הצופה שהם מוכנים ללכת עד קצה הקצה.

הרקדנית הראשונה שנחשפת לעין רצה על מסילה נעה שמוצבת בפינה השמאלית של ירכתי הבמה. היא לבושה בשמלה כחולה בוהקת וזנב הסוס הארוך שלה מתבדר בקצב האחיד של הריצה. המחשבה הראשונה שעולה היא על הריצה לשום מקום, על הריצה בניוטרל שנמשכת לאורך 65 דקות היצירה ומזכירה את מה שמפתה כל כך לשכוח. במקביל נכנס לבמה רקדן שמכתיב קצב ואנרגיה שונים לגמרי. הוא מכונס בעצמו, כורע קרוב מאוד לרצפה, ידו האחת מלווה את כפות הרגליים שמתקדמות בצעדים אטיים ומדודים. אחר כך, כשהוא מגיע לאמצע הבמה, הוא מזדקף ומתחיל להניע את ברכו ואת ירכו. לאט לאט הקצב מתגבר עד שכל הגוף נכנס לתנועה מטלטלת המתרחשת על כף רגל יציבה אחת. זה נפלא. בהמשך מגיעים עוד ריקודי יחיד יפים, אך בשלב מסוים הייתה הרגשה של נפילת מתח קטנה, מעין "עוד מאותו הדבר", עד שהחל החלק השני של העבודה והכל נטען מחדש.

אוהד נהרין. צילום: איליה מלניקוב
אוהד נהרין. צילום: איליה מלניקוב

הקטעים הקבוצתיים בהשתתפות כל רקדני הלהקה היו עוצמתיים מאוד והובילו לתחושה של כאוס גדול המתמלא במידות מתגברות של אלימות ומין, של תשוקה וניכור שהלכו וכבשו את הבמה שרצפתה החלה לרחוש. בבגדים לבנים מוקפדים – שונים כל כך מבגדי ההתעמלות הכהים והיומיומיים שלבשו בחלק הראשון (בעיצובה של ארי נקמורה, בת זוגו של נהרין) – יצרו רקדני בת שבע עולם תזזיתי, מאוים, חסר תוחלת ושלווה, לצלילי מוזיקה שלא נותנת מפלט. ושם ברקע – אותה רקדנית ממשיכה לרוץ ובאותו קצב אחיד ונכון, מבטה שואף קדימה, אולי מחליטה לא לראות את מה שמתרחש כאן, כל כך קרוב.

ואז בישורת האחרונה, על עמוד מיקרופון צר שהיווה את נקודת המשען של ההתרחשות, התחיל אקורד הסיום שבמהלכו נוצרה רשת סבוכה של רצועות מסקינג טייפ חום שהודק לגופם של הרקדנים ואחר כך קשר אותם זה לזה במבוך בלתי אפשרי. הם לא ניסו למחות או להתנגד, וגם "מלכת הזמן" כמו קיבלה את הדין. המסך ירד כשהיא רצה ומניפה דגל לבן.

השורה התחתונה: עוצמה קבוצתית מתמסרת