צר מאוד

העיבוד האמריקאי לסדרת המופת הדנית "הגשר" עשוי בגסות ולא מצליח להרשים

העיבוד האמריקאי של "הגשר" (צילום: יח"צ)
העיבוד האמריקאי של "הגשר" (צילום: יח"צ)
4 בדצמבר 2013

אפשר להגיד הרבה דברים על תעשיית הבידור האמריקאית, אבל חושים מחודדים תמיד היו לה. מאז שנות ה־30 כמעט כל במאי קולנוע אירופאי שהוציא תחת ידו יצירה ראויה מצא את עצמו מהר מאוד עם הצעה נדיבה מאולפן הוליוודי שעיקרה תהילת עולם תמורת ויתור מסוים על הייחוד. המעבר של מרכז הכובד התרבותי מהקולנוע אל הטלוויזיה רק פישט את העניין – יותר לא צריך להטיס במאי מסביב לגלובוס בשביל לשאוב את כישרונו אל תוך המכבש של התרבות הפופולרית האמריקאית, כל מה שצריך זה לשים סכום כסף נכבד על השולחן, והזכויות לסדרות הכי טובות ינחתו אצלך.

העובדה ש"The Killing" ו"הומלנד" – שתיים מההצלחות הטלוויזיוניות הגדולות ביותר של השנים האחרונות – הן עיבודים לסדרות זרות גרמו לקברניטי הרשתות האמריקאיות להבין את עומק הפוטנציאל של מחלקת הרכש שלהם. העיבוד האמריקאי ל"הגשר" הסקנדינבית שיעלה השבוע ב־yes נולד מתוך מטרה ברורה להתברג לצד אותן שתי סדרות מדוברות, כשמהצד של הכלה מגיעה הארומה הסקנדינבית האפלה ומהצד של החתן חוקרת בלונדינית לא יציבה בנפשה. הגשר בין דנמרק לשבדיה הופך פה למעבר הגבול בין מקסיקו וארצות הברית, מה שמזכה את העיבוד ברפרנס נחמד לשדה הפעולה של "שובר שורות". תוסיפו לסיפור את העובדה שהגרסה הסקנדינבית של הגשר היא אחת מסדרות המתח היעילות של השנים האחרונות ותקבלו מתכון להצלחה בטוחה.

העיבוד האמריקאי של "הגשר" (צילום: יח"צ)
העיבוד האמריקאי של "הגשר" (צילום: יח"צ)

אלא שבניגוד ל"The Killing" ו"הומלנד", שבהן העיבוד האמריקאי הצליח לזקק את הגרעין הדרמטי של העסק ולהוסיף לו או להוריד ממנו שכבות עד שהפך למוצר מדף מושלם – במקרה של "הגשר" (שעולה ב-5.12 בערוץ yes Oh) נדמה שהעיבוד רק גורם נזק. העלילה נותרה כשהייתה – גופה מתגלה בדיוק על קו הגבול בין מקסיקו לארצות הברית, ומסתמן שחלקה העליון של הגופה שייך למקרה רצח בצד האמריקאי וחלקה התחתון – לרצח מהצד המקסיקני. צמד בלשים, אחד מכל צד של הגבול, נשלח לחקור את הפרשה וצולל אל תוך עולם אפל שמונע על ידי רוצח סדרתי מתוחכם שמתקשר עם צמד הבלשים באמצעות עיתונאי אופורטוניסט ורקוב.

אלא שבניסיון להתאים את העלילה ליחסים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים המורכבים בין ארצות הברית ומקסיקו נוספו לעסק עוד ועוד שכבות עלילה, מה שהפך את "הגשר" לאופרה פומפוזית במקום להרכב קאמרי מדויק. ייתכן שהמהלך נעשה כדי להתאים את הסדרה לקהל האמריקאי, אך אם זה המצב למה לעזאזל להשאיר חלקיקים מאפיוני הדמות של הגרסה הסקנדינבית שעקב טיפול רשלני הופכים למטען עודף מטריד? הפגיעה בציר הדרמטי המרכזי של היחסים בין צמד החוקרים הופך את "הגשר" האמריקאית למרדף עמוס ומורכב אחרי זנבות עליליתיים שנותרו מאחור. ואם לא די בכל זה, הליהוק הרשלני לתפקיד החוקרת, שאמורה להיות הציר שסביבו חגה "הגשר", מצליח להחליש את כל הסיפור עוד יותר.

לא פשוט להרוס סדרה עם פוטנציאל דרמטי כמו "הגשר", אבל איכשהו הגרסה האמריקאית מצליחה לעמוד במשימה המורכבת הזאת. לרוב הקהל האמריקאי כל זה לא ממש משנה – הוא לא צפה בגרסה הסקנדינבית כמו שהוא לא צפה בשום מוצר תרבותי שדורש ממנו את המאמץ האדיר של לקרוא תרגום. למרות זאת, הביקורות הפושרות שקיבלה הסדרה בארצות הבית מבהירות לחלוטין ש"הגשר" רחוקה מאוד מהסטנדט שהציבו "The Killing” ו"הומלנד". את הלקח שצריכים ללמוד ברשתות האמריקאיות מכירים כבר מזמן בפאבים של הקיבוצים: צריך להיות עדינים מאוד עם הסקנדינביות האלה.

 שורה תחתונה: אלא אם דנית עושה לכם פריחה בכל הגוף, עדיף לראות את הסדרה המקורית