אחים ואחיות: ראיון עם יואב ודורון פז, במאי הסדרה "מתים לרגע"

כבר עשור שיואב ודורון פז מנסים ליצור פנטזיה ומדע בדיוני בעברית, ונדמה שהקהל עוד לא שם. בסדרה החדשה שלהם "מתים לרגע", הם כבר מדברים אמריקאית ולא מתנצלים על זה

יואב ודורון פז. צילום: יולי גורודינסקי
יואב ודורון פז. צילום: יולי גורודינסקי
24 ביולי 2014

אחת הקלישאות הידועות בדיון שמתקיים סביב הקאנון התרבותי המקומי היא הטענה שז'אנרים כמו מדע בדיוני או פנטזיה לא עובדים בעברית. קלישאות מן הסוג הזה מעולם לא הפריעו לאחים יואב ודורון פז (בני 37 ו־35 בהתאמה). הם הרי אוחזים במוניטין מפואר בשבירת מוסכמות. לפני כעשור, עת יצאו לדרך עם הפקת סרט הביכורים שלהם, ללא תקציב או תמיכה ממסדית, מעטים חזו שהפרויקט השאפתני יגיע לקו הסיום.

התוצאה הייתה "פובידיליה", מותחן פסיכולוגי הזוי שבישר את גל הסרטים העצמאיים ששוטף את הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות. הביקורות אמנם השמיצו את הפרויקט החריג, אבל זה לא באמת הזיז לאחים פז, שמצדם רצו בכלל לייצר להיט לקהל הרחב. עכשיו הם מסתערים בכל הכוח על היעד הבא – החדרת ז'אנר המדע הבדיוני ללב הפריים טיים הישראלי. "מתים לרגע", דרמה יומית חדשה בכיכובם של עופר שכטר ואגם רודברג, שעלתה לשידור בשבוע שעבר בערוץ HOT3, עוסקת בקבוצה של סטודנטים מצטיינים לרפואה אשר נחשפים לניסוי סודי המאפשר גישה לעולם שאחרי המוות.

מדובר במעין הכלאה ביזארית בין סדרת בית חולים כמו "האנטומיה של גריי" וסרטי מדע בדיוני מהניינטיז, לבין דרמה יומית – פטנט ישראלי ליצירת מקסימום תוכן במינימום זמן וכסף. סביר להניח שגם הפעם המבקרים לא ייפלו מהכיסא אבל מאוד ייתכן שהקהל למוד הדרמות הישראליות המדכדכות יתייצב מאחורי הפרויקט הנוצץ. "הקהל הישראלי יותר פתוח היום להתקדם ולאתגר את עצמו עם ז'אנרים כמו מדע בדיוני ופנטזיה", אומר יואב. "אפשר לראות את המגמה הזאת בקולנוע, שהז'אנרים פתאום נפתחים וזה כבר לא רק סרטי קרן, סרטי סבל ומצוקה, שהחשיבה בהם על הקהל מאוד מצומצמת", ממשיך אותו אחיו, דורון, בסימביוזה מושלמת.

מתוך התוכנית "מתים לרגע". צילום: אוהד רומנו
מתוך התוכנית "מתים לרגע". צילום: אוהד רומנו

זה מעניין לנוכח העובדה שהדרמות הישראליות עדיין נטועות עמוק במציאות הישראלית הקודרת.

יואב: "ניסינו לברוח כמה שיותר מהמציאות הישראלית המדוכדכת והמדכדכת. רצינו ללכת למקום פחות מוכר, של פאן ופנטזיה. אם היינו הולכים בכיוון הישראלי הריאליסטי, זה אומר שהיינו אמורים למקם שלושה־ארבעה פציינטים צפופים בתוך חדר".
דורון: "והרופאים היו עם כתמים של קיא על המדים" .
יואב: "והמדים שלהם היו חלוקים לבנים כאלה שנראים כמו סדינים".
דורון: "והייתה זקנה במסדרון".
יואב: "ועומס ולחץ. צילמנו בבית חולים אמיתי, ובכל יום, בדרך לרכבים, אחרי ששיחקנו בכאילו בצילומים, היינו עוברים על פני החלונות של החדרים. פתאום אתה מבין איך דברים מתנהלים בעולם האמיתי. הלוואי שבכל בית חולים הייתה לי, כמו בסדרה, מיטה פרטית וחדר פרטי ואגם רודברג הייתה מטפלת בי".

ובכל זאת, היו חששות שהקהל המקומי, שרגיל לצרוך סדרות כאלה באנגלית, יתקשה לעכל את הסדרה?

יואב: "מבלי להיתלות באילנות גבוהים, גם ב-"משחקי הכס" צופים המון אנשים שלא מתחברים לפנטזיה, כי יש שם מינון מאוד נכון בין הדרמה ובין הדרקונים שמופיעים פעם בכמה פרקים. אני חושב שיחד עם התסריטאים, בנינו תמהיל מאוד נכון בין הריאליזם וגבול הפנטזיה והמסתורין, שאני חושב שזה יכול לעבוד גם בעברית".

דורון: "אנחנו מאד מושפעים מהטלוויזיה ומהקולנוע האמריקאיים. גדלנו על שוברי הקופות של שנות ה־80, "בחזרה לעתיד" וכו'. ניסינו לקחת את הסדרה למקומות שאנחנו אוהבים, של מתח, קצב מהיר, וקליף־האנגרים. סרט או סדרה אמורים להיות בסופו של דבר מוצר בידורי".

יואב ודורון פז. צילום: יולי גורודינסקי
יואב ודורון פז. צילום: יולי גורודינסקי

גם מבחינת העשייה, שילוב של מדע בדיוני ואפקטים מיוחדים בדרמה יומית נשמע כמו משימה כמעט בלתי אפשרית.

דורון: "לפני שיצאנו לצילומים, הרבה אנשים אמרו לנו שאנחנו משוגעים. כשעובדים בקצב כזה מטורף, של צילום פרק ליום, הדרך המקובלת היא לצלם באולפן, עם תפאורה ותאורה קבועה, וצוות אולפן קטן שמנתב בין המצלמות. הרעיון היה להרים את הרף וליצור מוצר הרבה יותר קולנועי. התעקשנו לצלם בבית חולים אמיתי, עם צוות של יותר מ־100 שחקנים ולשמור על רמה גבוהה של צילום ואפקטים".

יואב: "היו סצנות שהייתי קורא בבית, מתכסה זיעה קרה ושואל את עצמי – איך נעשה את זה באמצעים שעומדים לרשותנו? ובסוף, כשמגיע יום הצילום אתה נכנס לכזה טראנס, שאין לך את הפריבילגיה לעצור ולחשוב. זה כמו רכבת ששועטת קדימה כל הזמן".

דורון: "באיזשהו מקום זה רוקנ'רול. כל הלחץ והאדרנלין שזורם שם. היו הרבה משברים שנבעו בעיקר מלחץ. העומס הוא מטורף, גם על השחקנים. והיו רגעי משבר, אבל רובם ידעו לתעל את זה לתוך הסצנות".

עד כמה אלמנטים כמו ליהוק הסדרה הושפעו משיקולים מסחריים של רייטינג?

דורון: "יש גם שיקולים מסחריים. בסופו של דבר זה מוצר טלוויזיוני שצריך למשוך קהל".

יואב: "אני לא הרגשתי לחץ, גם מבחינת HOT וגם מבחינתנו, ללהק שמות נוצצים. לא חיפשנו שמות גדולים. חיפשנו את השחקנים הנכונים לתפקיד. עופר שכטר לדוגמה, קיבל את התפקיד כי הוא עשה את האודישן הכי טוב שיש. אפילו תהינו אם זה נכון ללהק אותו שוב לתפקיד שכבר ראינו בעבר, אבל הוא פשוט עשה את זה באופן הכי מדויק".

תעשיית הטלוויזיה הישראלית משנה בשנים האחרונות את פניה בזכות שוק יצוא הפורמטים לחו"ל ששולט בשיח של הענף. האחים פז, בניו של במאי הקולנוע יונתן פז, מייצגים דור חדש של יוצרים שמכירים היטב את חוקי המשחק הבינלאומיים. הם מאמצים בשמחה את הלך החשיבה ההוליוודי ולא מרגישים צורך להתנצל על זה. סדרת הטלוויזיה שלהם היא בראש ובראשונה מוצר מסחרי שנועד לקרוץ לקהל הבינלאומי, לא פחות מאשר לקהל המקומי. למעשה, לבד מהעובדה שזו הפקה ישראלית, הסדרה דוברת אמריקאית שוטפת. הפרמיס נשמע כמו להיט הוליוודי כמעט שבלוני, הקאסט צעיר וזוהר, העריכה קצבית והדיאלוגים כאילו תורגמו מאנגלית.

יואב ודורון פז. צילום: יולי גורודינסקי
יואב ודורון פז. צילום: יולי גורודינסקי

חשבתם תוך כדי העבודה על הסדרה על אפשרות של אדפטציה בינלאומית?

דורון: "כולם בענף מחפשים היום את ההתרחבות הזאת. גם כדי ליצור עונות נוספות וכמובן שהשאיפה העיקרית היא אדפטציה בינלאומית".

יואב: "אנחנו יודעים שיש כבר התעניינות עולמית בפורמט של הסדרה. אנחנו חושבים שיש לה פוטנציאל מאוד גדול להגיע לחו"ל. הנושאים בסדרה הם בינלאומיים בסופו של דבר. השתדלנו לא למקם את הסדרה בעיר מסוימת או להבהיר בדיוק באיזו תקופה אנחנו נמצאים. יש משהו קצת מרחף בסדרה הזאת, וזה מכוון".

יש כבר פרויקטים חדשים באופק?

יואב: "בדיוק סיימנו לערוך סרט חדש, חצי עצמאי, שקיבלנו עבורו מימון אמריקאי קטן. זה סרט אימה, אפרופו ז'אנרים, על זומבים בירושלים, עם יון תומרקין ויעל גרובגלס. ההפקה אמנם ישראלית אבל הסרט דובר אנגלית".

אז בסופו של דבר הוליווד היא המטרה?

דורון: "כן. אני לא חושב שיש במאי בארץ שלא רוצה להגיע לשם. מי שיגיד לך אחרת פשוט משקר".

צפו בטריילר של הסדרה: