פרק 6 בעונה השנייה של "אטלנטה" ייזכר בדברי הימים של הטלוויזיה

בתקופה שחלפה בין העונה הראשונה של "אטלנטה" לעונתה השנייה הפך דונלד גלובר, יוצר הסדרה והשחקן הראשי, לאיי-ליסטר. אם לפני "אטלנטה" הוא היה מוכר בעיקר בקרב חובבי היפ הופ וחנונים של קומדיה, עכשיו הוא שחקן ויוצר עטור שבחים ופסלונים, כוכב ענק עם תפקיד מרכזי ב"סולו" מסדרת "מלחמת הכוכבים" וקולו של סימבה בהפקת הלייב אקשן של "מלך האריות". הבחור שהחזיק את מה שנדמה שהייתה הפינה האחרונה של טלוויזיה איכותית שלא נרמסה בידי הביזנס, הפך לנסיך של דיסני.

עוד כתבות מעניינות:
התכנים הכי שווים בנטפליקס
הסדרות הכי טובות ב-20 השנים האחרונות
הסדרות הישראליות שמגיעות בקרוב למסך

הטשטוש בין דונלד גלובר לבין בן דמותו ארן הוא חלק מהקסם של "אטלנטה", וניתן היה להניח שהשינוי במעמדו של גלובר בהוליווד יבוא לידי ביטוי גם בסדרה. בהתאם, אנחנו פוגשים את ארן, בתפקיד הסוכן של בן דודו הראפר פייפר בוי (בריאן טיירי הנרי), כשהם מתחילים להתמודד עם השלכות ההצלחה והכסף שהיא מביאה איתה. ארן נראה ממוקד יותר, לא לגמרי הבחור חסר הכיוון שהכרנו בעונה הקודמת. החרדות מלוות אותו, אבל הפעם הן לא חרדות קיומיות, אלא כאלה שמגיעות עם הכסף. ארן מרגיש שכל מי שהוא פוגש רוצה ממנו משהו, ופייפר בוי לא מצליח למצוא דילר שלא יצלם אותו ויעלה לאינסטגרם. משבר האמון עם העולם ממשיך גם כשארן לא מצליח לשלם עם שטר של מאה דולר, כי בחור כמוהו עם סכום כזה מעורר חשד. "כסף זה רעיון", מסביר לו פייפר בוי. "בחור לבן עם בגדים כמו שלך יכול להיכנס לבנק ולקבל הלוואה, ואתה אפילו לא יכול לפרוט שטר של מאה".

דונלד גלובר בעונה השנייה של "אטלנטה"

יחד עם זאת, הסדרה ממשיכה להיות נטועה היטב במקומיות האטלנטית, עם יריות שנשמעות ברקע ומציאות בה הסיכון למות מנשק חם הוא יומיומי, מורגש גם כשהוא לא מוחשי. "אטלנטה" ממשיכה לחקור את יחסי הגזע הטעונים בארצות הברית ובעיקר במדינותיה הדרומיות, מנווטת בכנות כובשת בין הרגישויות הכי חשופות של אמריקה, ולא מפחדת לתקוף כשצריך.

"אטלנטה" בוחנת גבולות לא רק בתכנים בהם היא עוסקת, אלא גם בבחירותיה הסגנוניות. את מרבית פרקי העונה ביים הירו מוראי, במאי קליפים שעבד גם עם צ'יילדיש גמבינו (שמו של גלובר כמוזיקאי), והוא שומר על האווירה הכמעט חלומית והטווין פיקסית שאפיינה את הסדרה מעונתה הראשונה. נכון לעכשיו, "אטלנטה" גם אחראית לרגע הטלוויזיוני הטוב של השנה, הפרק "טדי פרקינס", השישי בעונה, שעם סיומו צייץ חשבון הטוויטר הרשמי של הסדרה מילה אחת בלבד: "דונו". וכן, יש הרבה במה לדון. לא במקרה האינטרנט התמלא בתיאוריות לגבי המשמעויות הנסתרות יותר או פחות מאחורי הפרק.

מודעה על פסנתר בעל קלידים צבעוניים למכירה מביאה את דריוס (לקית' סטנפילד) אל אחוזת ענק מקריפה. שם הוא פוגש בדמות אריסטוקרטית ואקסצנטרית המציגה את עצמה כטדי פרקינס, אחיו של פסנתרן עבר בשם בני הופ, שעבד עם כל המוזיקאים הגדולים. אווירת "תברח" פינת "מלהולנד דרייב" מרחפת מעל הפרק כולו, שחושף לאטו כי טדי ובני גדלו בצלו של אב מתעלל, שגזל מהם את ילדותם על מנת להפוך אותם לפסנתרנים טובים יותר, או כפי שטדי מסביר, ל"טובים יותר בחיים". טדי מושך זמן בעסקת מכירת הפסנתר כדי לספר על מחלתו המסתורית של בני, למשוך את דריוס למקומות מוזרים בבית ובעיקר כדי לבנות מתח עד השיא הנהדר.

דאריוס (לקית' סטנפליד) בפרק 6

הסיפור מרפרר לדמותו של מייקל ג'קסון, והעובדה שגלובר עצמו מגלם את פרקינס עם פנים לבנות לא מותירה הרבה מקום לספק (אגב, האנשים על הסט התבקשו לפנות אליו לכל אורך הצילומים כטדי, והוא שמר על הדמות לכל אורכם). אבל "טדי פרקינס" הוא לא רק סיפור על מחירה ההרסני של ההצלחה. גלובר שומר אותו גמיש מספיק על מנת לשמש אלגוריה רוויות סימבוליזם למתחים בן גזעיים, לדיון על אבהות, ולדקונסטרוקציה מרהיבה של ז'אנר סרטי האימה.

פרק כמו "טדי פרקינס" מתאפשר רק בסדרה כמו "אטלנטה", שנהנית מחופש אמנותי נדיר בטלוויזיה בת זמננו. הוא מצליח להתעלות מעל הסדרה ובו זמנית להשתלב בה היטב. גלובר משכיל לעשות בחופש הבלתי שגרתי שלו שימוש נרחב, ומתגלה כיוצר עם קול ייחודי ודמיון שמהלך קסם על הצופים, אך גם כזה שנשאר מחובר לקרקע ממנה צמח. כל זה הופך את העונה הנוכחית של "אטלנטה" לצפיית חובה, ואת הפרק המדובר לכזה שיירשם בדברי הימים של הטלוויזיה.

"אטלנטה" עונה 2, שישי ב-yes VOD ורביעי 22:30 ב-yes EDGE