"בארי" היא אחת הקומדיות המעניינות על המסך – דווקא בגלל שהיא מוזרה

ביל היידר מגלם רוצח שכיר שהופך לשחקן בקומדיה האפלה והחכמה של HBO. עם עוד ועוד הפתעות מהשרוול ומנעד מדהים של היידר כשחקן - "בארי" מרעננת את האנטי גיבור הטלוויזיוני המוכר לעייפה

"בארי"
"בארי"
28 במרץ 2018

רשתות הכבלים האמריקאיות ו-HBO בראשן נוהגות לטפח אנטי גיבורים קרי רוח, רוצחים כריזמטיים שהחמלה והמשיכה האנושית לנורמטיבי לא לגמרי זרות להם (טוני סופרנו, וולטר וויט ודקסטר מורגן הם החביבים שבהם, כל אחד במחוזותיו). במקרים אחרים הגיבור הגברי המיוסר הוא חלק מקולקטיב (למשל ב"אימפריית הפשע", "אוז" ו"הסמויה"). סדרות דרמה-פשע מאצ'ואיסטיות, יותר או פחות, משתייכות ב-15 השנים האחרונות לתור הזהב של הטלוויזיה המתוסרטת, אלא שתרבות הבינג' פגעה אנושות בתסיסתן. "בארי", הסדרה החדשה מבית HBO שיצרו ביל היידר ("סאטרדיי נייט לייב") ואלק ברג ("עמק הסיליקון"), אמורה לרפרר לכוחניות הגברית וההטרוסקסואלית, אבל עם טוויסט קומי.

עוד כתבות מעניינות:
27 סדרות ישראליות חדשות ומסקרנות שיגיעו למסך השנה
נטפליקס: הסדרות והסרטים השווים שעולים באפריל
12 דברים שלא ידעתם על "סיפורה של שפחה"

היידר (שביים חצי מהפרקים בסדרה) מגלם רוצח שכיר מנומנם שנשלח לבצע התנקשות בלוס אנג'לס על ידי המפעיל שלו, פיוקס (סטיבן רוט). הוא פסיבי, מרוקן ומדוכא, אבל זאת העבודה שלו, וכדי להרוויח את שכרו עליו לרצוח שחקן אלמוני ששכב עם רעיית ראש המאפייה הצ'צ'נית. התוכנית של בארי משתנה באופן דרמטי כשהוא מוצא את עצמו בטעות על במת תיאטרון, בשיאה של סדנת משחק שעליה מנצח המורה ג'ין קוסינאו (הנרי וינקלר). במקום כדור בראש (או דקירה בביצים, כפי שהוא מציע לפושעים הצ'צ'נים), הוא מחליט להותיר מאחוריו, בקליבלנד, את חיי הפשע ולהצטרף לחיק הסטודנטים שחולמים על הוליווד.

"בארי" נעה על ציר מדומיין שמאחד בין שני ז'אנרים זרים לחלוטין; דרמת פשע שבמרכזה רוצח אלים ודרמה קומית עירונית שמחברת בין חוצן מדוכא וחבורת סטודנטים היפראקטיביים שעוברים מכישלון אחד למשנהו. הפיזור לכל עבר הופך את "בארי" לאנומליה ושולף אותה מצד אחד מהמשבצת של סדרות הגנגסטרים, אבל גם מהחיבור המשונה לסדרות האורבניות שמקדשות בדיחות שחורות ורפרנסים תרבותיים. השילוב המלאכותי הזה, באופן מפתיע, עובד היטב ועל אף שהסדרה הופכת ליותר ויותר קודרת – היא שומרת על רף מעורר השראה של הומור.

בדומה לסינרגיה הטלוויזיונית שעשו היוצרים, ישנו גם קו דק מאוד שמפריד בין המקצוע הישן והמקצוע החדש של בארי, שעכשיו הוא רוצח-שחקן, או שחקן-רוצח. הבדיחה הסאטירית הזאת נמתחת לאורך כל שמונת הפרקים – לפעמים מגחיכה את הוליווד (בדיוק כפי שאפשר לצפות מטאלנט בכיר של SNL), לפעמים מגיעה לרגעים ברוטליים להחריד. מעבר לכישרון הגולמי הניכר, הקריירה הענפה של ביל היידר ב"סאטרדיי נייט לייב" עזרה לו לפתח ורסטיליות שהתגבשה לאורך שמונה עונות דרך עשרות דמויות ומערכונים. היכולת שלו לקפץ בין רצינות תהומית ודיכאון עמוק לשאפתנות ולאנושיות היא זאת שמוסיפה הרבה עניין, חן וקדרות ל"בארי".

בסופו של דבר, הסדרה מתגלה כקומדיה אפלה וחכמה שמצליחה לנצל את המנעד הרחב של היידר כשחקן וכפרפורמר, אבל לא רק. "בארי" שואפת להוכיח שיש עוד נקודות חולשה, אפילו רבות, שאפשר למצוא באנטי גיבור האהוב, הטרגי והמוכר לנו – והיא הופכת לשדה מחקר טלוויזיוני, שולפת עוד ועוד הפתעות מהשרוול ומגיעה לפיקים בקצב מתגבר. המלאכותיות והמוזרות של "בארי" לא פוגעת בה, להיפך – היא הופכת אותה לאחת הקומדיות החדשות המעניינות ביותר ש-HBO הוציאה בעת האחרונה.

"בארי", yes Oh, סלקום TV ו-HOT VOD, שני 5:30 ו-22:30; HOT HBO, שלישי 22:00

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"