חנוך לוין היה גאה: "מייקל" היא סדרה מצחיקה אבל לא בהכרח כיפית

מייקל ברוש מת כבר הרבה שנים, אבל המשפחה שלו עדיין לא הפנימה את זה במאה אחוז. חדרו נשאר כמו שהיה, כולל הנעליים המסודרות ליד המיטה. אמו רבקה (הילה גולדנברג) מנצלת כל הזדמנות לדבר עליו ומעלה כל דבר שקשור בו לדרגת קדושה. רבקה מתגוררת, משום מה, עם אחיה דובי (אבי דנגור), ועם ביתה יסמיניש (מיטל רז) שנאלצת לישון בתוך האנדרטה שהיא חדרו של מייקל.

מדי שנה עורכת המשפחה טקס לזכרו של "הילד", אך השנה נקבעה חתונתה של קרובת משפחה לאותו תאריך. הברושים לא נכנעים בלי קרב והם נחושים ליצור את הטקס הכי יפה והכי מרגש, שיכלול אלמנטים כמו קריאת האולם המארח במתנ"ס על שמו של מייקל, דואט של יסמין עם פלג (נדב הולנדר), חבר ילדות של מייקל, ואורח מיוחד, אסי כהן כמורה שרמנטי לנהיגה, שמגויס בהפתעה ברגע האחרון.

זה יכול היה להיות התקציר של דרמה משפחתית ישראלית ועגומה, שהייתה זוכה למחיאות כפיים רפות בפתיחה של פסטיבל סרטים כלשהו, אבל הסדרה החדשה "מייקל" (שנוצרה על פי הגרסה הבימתית המצליחה) לא שואפת להיות דרמטית. לפחות, לא רק דרמטית. הדמויות המשתתפות בה כתובות ומשוחקות כדמויות קומיות, הפרקים משובצים בהומור אבסורדי לצד רגעים קומים שמבוססים על מבוכה, גועל וזעזוע. אין ספק שחנוך לוין היה גאה. ובכל זאת, לפעמים צריך לחזור ולוודא שהסדרה באמת משודרת ב-yes Comedy, כי הטרגדיה מרחפת בבית המשפחה, כמו רוח הרפאים של מייקל, וחונקת את הדיירים לאט לאט.

אם מוות של ילד איננו איום מספיק, הסדרה מציגה עוד ועוד סיבות לרחם על הדמויות – רבקה ודובי כואבים את היעדרם של הוריהם אבל גם סוחבים צלקות מילדות קשוחה במיוחד, יסמיניש יורשת את כל הדפקות של המשפחה ומפתחת כמה חדשות משלה והדודה טוטה (נטליה פאוסט) מתמודדת בכאב עם הזקנה. לפעמים זה נדמה כאילו כתבו סיטקום ואז הרגו את הדמות הראשית ואמרו לכל חבריו המוזרים להתמודד.

לצפות במנות קטנות

העיקר ב"מייקל" הוא הדמויות, שמאופינות כפי שרק כאלה שרצות על הבמות כבר יותר מעשור יכולות להיות. הן מדויקות עד רמת השערה הסוררת בפאה והקמט הקטנטן במצח ברגע הנכון. יסמיניש היא גונבת ההצגה הרשמית של הסדרה, שמצליחה גם לרגש וגם ממש להצחיק, עם קול של חבובה ותובנות ראויות לציטוט (ע"ע סצנת המופת על הקשר בין האבולוציה ל"אלוקות"). חייבים לציין לטובה גם אבי דנגור בתור דובי, אדם שמדבר על "נשיאת משקל" של פריכיות ברצינות של פרופסור לפיזיקה ומתחזק מאגר של בדיחות שגם הדוד הכי מביך במשפחה שלכם יתבייש לספר בארוחת החג. ההברקה האמיתית כאן היא ההחלטה להעלות את הסדרה לאוויר דווקא בתקופת החגים, בדיוק כשהצופים התעייפו לגמרי מהסיפורים המביכים של סבתא או מהבת דודה שמתעלפת מרוב מבוכה כשאמא שלה פותחת את הפה.

קומדיית גפילטע. קדריט צילום: אוהד רומנו, באדיבות yes

הסדרה היא הרחבה יותר מאשר עיבוד של הגרסה הבימתית. עם קצת עזרה מהצילום היפה, היא מציגה את עולמן הקטן של הדמויות בצורה איטית ומדודה, בלי להמאיס ובלי להפוך אף אחד לקריקטורה של עצמו. ובכל זאת, נמליץ לוותר על הבינג' ולצפות בה במנות קטנות, כי "מייקל" היא סדרה מצחיקה, אבל היא לא בהכרח קלילה או כיפית. כששתי דמויות נקלעות לריב ממש מכוער, גם הקולות המצחיקים והבדיחות האגביות לא יצילו את הצופים מהרגשות הקשים שהוא מעורר. אם משחררים מהרצון לצחוק מכל הלב ולסיים כל פרק בחיוך, יש הרבה מה להעריך ואפילו לאהוב כאן.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד