ג'ני קונור ולינה דנהאם בשיחה משותפת לקראת עליית העונה הרביעית של "בנות"

לינה דנהאם מדברת על טיילור סוויפט, על פמיניזם בהוליווד ועל פרשת ביל קוסבי. ג'ני קונור, השואו־ראנרית של "בנות", בשיחה בארבע עיניים עם ה־BFF שלה

לינה דנהאם וג'ני קונור. צילום: Getty Images
לינה דנהאם וג'ני קונור. צילום: Getty Images

קשה לתאר את מערכת היחסים שלי עם לינה משום שהיא הפרטנרית שלי ליצירה, חברה, מנטורית, רופאה (מעולה וללא רישיון) והרבה יותר מזה. אז במקום לתאר, אשתף אתכם בכמה מספרים:

5: מספר השנים שאנחנו חברות הכי טובות ושותפות לעבודה.

4: מספר החודשים שאנחנו מבלות בצילומי עונה אחת של "בנות".

3: מספר הימים שלוקח לנו לכתוב שני פרקים של "בנות", אם אנחנו סגורות בתוך חדר במלון ועושות מרתון של "סקנדל".

2: מספר הילדים שלינה היא הסנדקית שלהם (שניהם שלי).

1: מספר שולחנות העבודה של שתינו. אנחנו חולקות שולחן אחד.

146: מספר הסמסים שאנחנו שולחות אחת לשנייה ביום של "תקשורת דלה".

ובכל זאת, בראיון הזה אנסה להכיר את לינה טוב יותר.

כדי להבין איך לערוך את הראיון הזה קראתי ב־Time Out את הראיון שקארן או וג'וליאן קזבלנקס ערכו זה עם זה. מי מאיתנו היא קארן או ומי היא ג'וליאן קזבלנקס?

"אני חושבת שאת ג׳וליאן כי את יותר קולית ממני. את קולית במסיבות. אבל קארן או גם הכי קולית שיש".

אם אני הוא, אז זה ממש מרגש אותי, כי בראיון הזה הוא לובש את וסט הג׳ינס הכי מהמם שאי פעם ראיתי (מראה לה את התמונה).

"או מיי גוד. מדהים. הייתה תקופה קצרה שהלכתי בשבתות בערב למסיבות של MisShapes, והיה שם בחור שכולם הכירו רק כי היה דומה מאוד לג'וליאן קזבלנקס. אנשים הכירו אותו והוא נחשב למשהו רק בגלל הדמיון הזה. זה כאילו כפיל של אלביס הגיע למסיבה".

אז אחת הסיבות שרצו שנדבר היא שאנחנו מאוד קרובות וגם חברות הכי טובות.

"כן, זה נכון".

אבל יש לך עוד חברות הכי טובות, ואני מקבלת ומכבדת את זה. אולי את יכולה לספר לי קצת על מערכת היחסים שלך עם דני דה ויטו, החבר השני הכי טוב שלך?

"דני דה ויטו?! לא!" (צוחקת).

סורי, קראתי את השאלה הלא נכונה. זה לראיון הבא שלי, עם ג׳ון טרבולטה.

"ידעת שהבן של דני דה ויטו למד באוברלין? הוא היה מגיע ביום הורים. ובגלל שבאוברלין כולם כאלה לוזרים, הם התנהגו כאילו 'דה רוק' הגיע ועשו מזה ביג דיל".

פגשתי לא מזמן את ריה פרלמן איפשהו, תפסתי אותה ואמרתי לה ״אנחנו מתים על הבת שלך, היא הייתה ב'בנות' והייתה נהדרת" והיא ענתה "אוי, איזה יופי", אבל הרגשתי שהיה שם משהו מוזר.

"את יודעת, היום שבו דני דה ויטו וריה פרלמן חזרו להיות יחד היה המאושר בחיי. ואני לא מגזימה כשאני אומרת את זה".

אמן. זה מאוד חשוב. ויש גם את החברה הטובה שלך טיילור סוויפט.

"מצחיק שהזכרת את טיילור, כי בדיוק חזרתי מארוחת ערב איתה. אכלנו אוכל תורכי".

אני אעמיד פנים שלא ידעתי על זה. כן ידעתי, כי אנחנו מסתמסות 2000 פעמים ביום.

"אני מוחקת את כל ההודעות שלי. ג'ק (החבר שלי) הציע לי לא למחוק אותן אלא לספור אותן. הוא העריך שאגיע ליותר מ־250".

אני הולכת לספור. כולל תמונות?

"כן, כן, כן".

(סופרת עד 142)

"אני לא קולטת את זה. רציתי לנחש שזה בערך תשע".

לינה דנהאם וג'ני קונור. צילום: Getty Images
לינה דנהאם וג'ני קונור. צילום: Getty Images

בואי נחזור לטיילור סוויפט. אני זוכרת שפעם אמרת שיש לכן אותה אסתטיקה ושאתן כותבות על נושאים זהים.

"ובכן, את יודעת, יש לנו גישות שונות אבל רעיונות דומים. כמו שאת יודעת האינטרנט יכול להפיל אותי לארבעה ימים ברצף, והעובדה שיש איתי מישהי שכל הזמן הזמן מבקרים אותה והיא מתנהלת בכזאת קלילות וזורמת בעולם ו…".

מנערת את זה מעליה?

(צוחקת) "ומנערת את זה מעליה! אגב, לפני כמה ימים אבא שלי אמר לי לנער מעליי את ההייטרים. שאלתי אותו 'איפה למדת את זה?' והוא ענה 'בחדר כושר'".

כל מוזיקת הפופ שאני מכירה היא משם. שמעתי את טיילור לא מזמן ב־NPR. המראיינת אמרה לה משהו כמו: "יש לך השפעה אדירה על נשים צעירות, חשבת פעם להשתמש בזה לדברים אחרים ממה שאת עושה היום?" שזה מאוד פוגעני, קודם כל.

"מאוד פוגעני".

והמראיינת המשיכה: "את מדברת כל כך הרבה על רומנטיקה וכל זה". כאילו שזה לא עוזר לטינאייג'ריות. כאילו שזה לא הדבר שהן הכי אובססיביות לגביו.

"לגמרי. טוב, אני מתכוונת לזה שיש לה דימוי כזה של אישה בקונטרול, שיש לה עוצמה, אבל היא גם נקייה, כאילו ההפך מלהתפשט בטלוויזיה. היא כוכבת פופ שבמכוון לא מנצלת את המיניות שלה. יש לה איכויות של ילדה אמריקאית מתוקה, ולי יש איכויות של רבע שטן. אבל היא באמת מרגישה נוח לתמוך בכל מה שאני עושה ולהצהיר שהיא חושבת שגם לזה יש את הכוח לדבר אל נשים".

נכון. אז בסופו של דבר שתיכן אומרות את האמת שלכן.

"אחת הפנטזיות שלי היא ללכת להופעה הבאה שלה, ואפילו שהבת שלך כבר בת 10, להרים אותה על הכתפיים שלי. אני רוצה להרים אותה על הכתפיים בגלל שיש במופעים האלו כל כך הרבה השראה. הבנות האלה מגיעות לשיא של ריגוש אמוציונלי. הייתי פעם בהופעה של ג׳סטין ביבר – כי ג'אד אפאטו הכריח אותי לקחת את הבת שלו בגלל שהוא לא רצה לקחת אותה בעצמו – וחשבתי לעצמי שזה ממש נורא. זה כאילו ששחררו איזה סם באולם וילדות בנות שלוש התחילו לבכות ולרכוב על כל מיני דברים. אבל עם טיילור זה פשוט תענוג טהור".

מתוך "בנות"
מתוך "בנות"

את זוכרת שסיפרת לי איך פעם כתבת ל־Time Out ניו יורק כדי לקבל עצה?

כן, כתבתי ל־Get Naked, מדור הסקס של ג'יימי בופלינו. הייתה לי אובססיה לטור שלו".

מה היה בטור הזה?

"היה… וואו, את מראיינת ממש טובה. רק רציתי שתדעי שאת מראיינת מצוינת".

תודה. אני עובדת על טוק שואו.

"מתאים לך".

ג׳ון טרבולטה יהיה האורח הראשון שלי.

"אוי, לפני כמה לילות הצחקתי את ג'ק ברעיון להקים להקה עם ויקטוריה ג'סטיס, קלי אוסבורן ואיתך".

אלוהים, זה נשמע מושלם.

"נכון? אז Get Naked היה בסגנון של 'אני הולך לעזור לך, עקרת הבית בת ה־55. מתתי על זה. הייתי לוקחת את Time Out, תולשת ממנו את העמוד ולוקחת אותו לחדר, עד שיום אחד אבא שלי אמר לי שאני חייבת להפסיק לתלוש לו דפים מהמגזין".

בת כמה היית?

"קראתי את הטור באדיקות מגיל 12 עד 20. כשהייתי בת 19 כתבתי לו: 'אני בתולה ואני לא מצליחה להיפטר מהבתולים האלה. ניסיתי ממש'. כתבתי: 'ניסיתי בשש דרכים להגיע ליום ראשון'. אחותי הייתה אז בת 12, היא נשארה בבית בזמן שנסעתי למחנה קיץ לשירה בבולדר קולורדו, ואמרתי לה שהיא חייבת לבדוק בכל שבוע אם פרסמו את המכתב שלי. יום אחד היא התקשרה. 'הוא ענה למכתב שלך!' גרייס הקריאה לי את זה בטלפון וצווחנו. הוא אמר 'קודם כל אני לא מאמין שאת בת 19. השתמשת בביטוי ׳שש דרכים ליום ראשון׳ אז אני יודע שאת בעצם אישה בת 85…'".

(צוחקת)

"'שנית, זה שאת בתולה זה לא ביג דיל. ברגע שתעשי סקס לא תאמיני שזה בכלל הטריד אותך. חזרי לנדנד לאמא שלך שתקנה לך טרנינג של ג׳וסי או מה שלא יהיה, והפסיקי לדאוג'. בשיא הכנות, רק בזכות המכתב הזה נרגעתי מהמטלה הזו של איבוד הבתולים ויכולתי פשוט ליהנות מהחיים. למי אכפת כמה זמן שמרת את הבתולים? יש לי עדיין את הגיליון הזה והוא צהוב ומרופט".

אמנם דיברנו על זה בינינו המון, אבל חשבתי שאולי בכל זאת נדבר על המחלוקת בעניין ביל קוסבי. רציתי שנדבר על כמה מדהים ג׳אד (אפאטו), שהוא השותף שלנו, מתנהל בהקשר הזה. הוא אחד הקולות הבודדים, ובוודאי הקול הגברי היחיד, שזועק נגד ביל קוסבי.

"קול יחיד, קול גברי בודד. ג'אד הוא מעריץ ענק של קומדיה. כל הדנ״א שלו מוקדש לקומיקאים אחרים. את יודעת, הוא גם היה אחד האנשים הראשונים שיצא נגד וודי אלן. לפני שהכל קרה הוא אמר שהוא מצטער מאוד, אבל זה שוודי אלן התחתן עם הבת שלו זה מפחיד וזאת סיבה להפסיק לאהוב את הסרטים שלו. ג'אד הוא לא מצפוני, אבל יש לו מצפון, בעיקר כי הוא אב לבנות. הוא הגבר הכי ראוי שאי פעם הכרתי".

אני מרגישה שאין איתו עניין של מגדר, בקטע טוב.

"בשביל ג'אד זה רק 'אתה אדם מצחיק או מעניין?' אין עניין או דינמיקה מגדרית ואני מרגישה כל כך בת מזל לעבוד איתו".

גם אני.

"וראיתי אנשים שביקרו אותו: 'למה אתה כל כך קשה עם קוסבי?'".

ראיתי שמישהו קרא לו (לאפאטו) אובססיבי. אם אובססיבי פירושו שאתה דורש צדק בשביל כל הנשים שנאנסו, אז שאלוהים יברך אותו. תעמיסו את האובססיביות.

"זה כמו להגיד שלמישהו יש אובססיה לשואה. זה לא 'אני כועס על הסקס־טייפ של האלק הוגאן'. זה עניין ענק, איך שאנשים מנצלים את מעמדם ואיך שסלבריטאיות מאפשרת חוסר צדק. כל האחרים אמרו שהם מקווים שזה לא נכון. אפילו כריס רוק, שהוא בן אדם מדהים בעל חוש צדק מפותח מאוד סיכם את זה ב'צריך לראות'״.

אני מחליפה נושא עכשיו. הייתי אומרת שאנחנו מנסות לצוד שואו־רנריות ממין נקבה ולהכריח אותן…

"להיות חברות שלנו".

זה עבד מעולה עם שונדה ריימס ובטסי ביירס (השואו־ראנריות של "האנטומיה של גריי"). הכרחנו אותן לצאת איתנו לארוחת ערב, ובסוף הארוחה כבר הזמנתי אותן למקסיקו.

"כן, תכננת חופשה. המטרה הבאה שלי היא להיכנס לכל העניין של 'ג׳יין הבתולה'."

אוי, ג׳ייני אורמן הכי מדהימה!

"התוכנית הזאת כל כך טובה. היא גורמת לי לצחוק ממש חזק".

אני יודעת. אז ככה: השנה הייתי מאוד נרגשת מהקטגוריה שלנו בפרסי גלובוס הזהב. לכל התוכניות, חוץ מאחת, יש שואו־ראנרית אישה.

"זה מדהים. לא נשמע כדבר הזה. ממש מרגש. אחרי פרסי הגראמי ששם כל הראפרים היו לבנים, זה היה כאילו, בוא נהפוך את היוצרות גם בגלובוס הזהב".

אני מרגישה ממש טוב שדידי גארדנר (המפיקה), שאנחנו כה מעריצות…

"הייתה מועמדת על שני פרויקטים שונים".

היא גם זכתה באמי ובאוסקר בשנה שעברה.

"היא הולכת הישר למחוזות ה־EGOT (אמי, גראמי, אוסקר וטוני). אני לא יודעת מה איתך אבל ממש התבאסתי כשנודע לי שגלובוס הזהב לא נחשב ל־EGOT".

אני אפילו לא מבינה מה זה EGOT אבל אני חושבת ששמעתי שבוב פוסי זכה בזה.

"יש לי שאלה: אם בוקר אחד נתבשר שמישהו מהקאסט שלנו חולה ולא נוכל לצלם באותו יום, מה היינו עושות ביום חופש יחד בניו יורק?".

אני חושבת שהיינו משלימות את כל מה שאנחנו לא מספיקות לעשות ביום עבודה רגיל.

"כן".

ואחר כך היינו הולכות לסיבוב שופינג קצר ואיכותי. כמו שאנחנו תמיד מתכננות ללכת לחנות הזאת באפר איסט סייד.

"אנחנו מאוד רוצות ללכת לחנות של קלייר דיסטנספלד, Fivestory. ואם לא היינו מגיעות לשם היינו הולכות ל־Bird בוויליאמסבורג ועושות קניית בזק, מהירה מספיק כדי לא להרגיש אשמה".

בדיוק. ואז היינו מגיעות הביתה מכוסות מכף רגל ועד ראש באיזבל מארה ולא מבינות מה קרה לנו.

"מה שבטוח, לא היינו מבקרות במוזיאון".

לא. לא. לא ביום הזה.