"דברים מוזרים" 2 שומרת על כל מה שהפך את העונה הקודמת ללהיט

כש"דברים מוזרים" מנסה לרגש, היא עלולה להביא לידי דמעות, והדינמיקה בין הדמויות ובניית העלילה מצוינות. חבל שגם הפגמים עברו בירושה מהעונה הקודמת

סטריינג'ר ת'ינגס
סטריינג'ר ת'ינגס
31 באוקטובר 2017

אלמנט מאיים חוזר בעונה החדשה של "דברים מוזרים" הוא צמח מטפס, שענפיו ממשיכים לצמוח לכיוונים שונים, שואבים את החיים מכל הנקרה בדרכם. כל ענף נקרע או נשרף בקלות, אבל הוא גם חלק ממערכת שלמה ועשירה החזקה מסך חלקיה. סדרת ההרפתקאות ו/או אימה מבית נטפליקס פועלת בעונתה השנייה באופן דומה – היא יוצרת עולם דומה לשלנו אבל עם טוויסט מאיים, שואבת את רוב כוחה מרעיונות שאחרים כבר כתבו וצילמו. כל דמות, כיוון עלילה ושאלה שעלו בעונה הראשונה מתפתחות הפעם לכיוון אחר, מקסים, מפחיד או מטופש. אם מסתכלים מקרוב הרבה מהסיפורים מתפרקים, מעלים גיחוך או סתם לא מספיק חזקים, אבל התוצאה הכוללת היא תשעה פרקים שאפשר לראות בכיף ובקלילות, כמובן במידה ואין לכם קיבה רגישה מדי.

העונה השנייה של הלהיט האייטיזי מתחילה שנה אחרי שובו של וויל באיירס מהמימד המקביל המסויט המכונה "The Upside Down". וויל עדיין רדוף על ידי החוויה, אך התקפי החרדה שלו נראים מוחשיים ומסוכנים יותר מפוסט טראומה סטנדרטית. מייק מצוברח ומתקשה לחזור לשגרה בגלל הגעגועים לאילבן, שעודנה בחיים ומחפשת את מקומה בעולם. הוריה של בארב שכרו חוקר פרטי שינסה לגלות מה קרה לבתם, בעוד ננסי, שעדיין יוצאת עם סטיב המגניב, רדופה רגשות אשם על מות חברתה הטובה. בתוך התסבוכת הפוסט טראומתית הזו נכנסים גם סיפורים יותר קטנים ופחות על טבעיים – לג'ויס (וינונה ריידר) יש חבר חדש (שון אוסטין, הילד מ"הגוניס" וסם מ"שר הטבעות"), ילדה חדשה בשם מקס (סיידי סינק) מגיעה לעיר ומושכת את עיניהם של לוקאס ודאסטין וננסי עדיין תקועה במשולש אוהבים מעיק עם סטיב וג'ונתן. העובדה ששני ילדים נעלמו בעונה הקודמת לא מונעת מההורים לתת לילדים שלהם להסתובב חופשי בחוץ במשך שעות או ללכת לחברים ליממות שלמות בלי להסביר. בסצנה שהיא מופת של מודעות עצמית, דאסטין מגיע אל בית משפחת ווילר נואש לעזרתם של מייק או ננסי, ואב המשפחה משיב באדישות "הילדים שלנו לא גרים כאן יותר, לא שמעת?".

הפחד מהמימד המקביל עדיין כאן, כשלצידו העונה חוזרת ועוסקת בהתמודדות עם פצעי העבר וכיצד אפשר וצריך לרפא אותם. גם התקשורת היא נושא מרכזי הפעם – אחרי הקריאות של וויל לאמו דרך נורות החשמל בעונה הראשונה, גם הפעם הדמויות חוקרות דרכים שונות לתקשר ולהגיע האחת לשנייה – מילוליות או שלא. אם לרגע חשבתם שתהיה זו עונה עם פחות על טבעי ויותר שיחות נפש והתפרצויות בכי, היכונו להתבדות. בסיבוב השני העיירה הוקינס הופכת למקום כמעט מקולל שבו כל הדרכים מובילים ל-Upside Down והתפלצים שממלאים אותו עדיין משחרים לטרף. הקורבן העיקרי הוא שוב וויל, ילד מסכן ומקולל ששוב לא מקבל צ'אנס להתעסק בזוטות. נוח שנאפ שמגלם אותו מתגלה כשחקן מוכשר מאוד, אבל מקבל בעיקר הזדמנויות לצרוח ולסבול, כך שגם הפעם מצטייני העונה הם מילי בובי בראון, גאטן מטראצו ופין וולפהארד, הם אילבן, דאסטין ומייק. בגזרה הבוגרת קשה שלא להתאהב מחדש בדיוויד הרבור, שמציג צד עדין יותר של מפקד המשטרה ג'ים הופר, ובווינונה ריידר, שקצת חרקה בעונה הקודמת, מפתיעה לטובה כשהיא מרוסנת, עדינה ומרגשת יותר. גם לסטיב (ג'ון קירי) מגיעה טפיחה הגונה על השכם – מדובר באחת הדמויות המפתיעות והמוצלחות בסדרה ובתיכוניסט היחיד בקאסט שאיננו לחלוטין בלתי נסבל.

העונה החדשה שמרה על מה שהפך את קודמתה ללהיט – האווירה הנוסטלגית ששוחזרה מסרטי הנעורים של האייטיז עם קריצה, הדינמיקה בין הדמויות ובניית העלילה כך שתתעצם בהדרגה ותתפוצץ בסיום. חבל שגם הפגמים שלה עברו בירושה – היא עדיין ארוכה מדי וקצת נמרחת, עדיין מאכילה את הצופה בכפית ועדיין מעתיקה יותר מדי מיצירות עבר אהובות ממנה. התסריט הוא עדיין נקודת התורפה הגדולה של הסדרה – אמנם יש כאן הרבה דיאלוגים שנונים, הומור עצמי ודרמה בשפע, אבל הכתיבה בסדרה נוטה להיות בסיסית וגסה מדי. ישנן דמויות שמסיימות את העונה בלי שהפכו למשהו שהוא מעבר לכותרת או קלישאה מהלכת, אחרות נוהגות בטיפשות שלא אופיינת לדמותן או מתקשות לעורר הזדהות ועניין. ובכל זאת, כש"דברים מוזרים" מנסה לרגש, היא עלולה להביא לידי דמעות. חסרים לה הרבה דברים, אבל בהחלט יש לה לב. אני סיימתי את הפרק האחרון לעונה מתפללת לא לראות את הילדים האלה שוב לעולם – הם כל כך נכנסו לי ללב שכואב לדמיין אותם בורחים שוב בבהלה ממפלצת רירית ודוחה. אולי בעונה הבאה תעברו ז'אנר? ותיפטרו מננסי?