העונה השנייה של "ווסטוורלד": האקספוזיציה נגמרה, הבלאגן מתחיל

כבר לא קל לשנות את פני הטלוויזיה. אם בעבר סדרה כמו "משחקי הכס" הפכה לקונצנזוס בזכות גישה רבולוציונית כלפי המדיום והפקה מבוזרת וחסרת תקדים, היום הדברים נראים אחרת. גם סדרות ששואפות להרחיב את תודעת הצופה, שעוברות בין מרחבי זמן בצורה חלקה יחסית, שמשתמשות באלגוריות קוגנטיביות מורכבות, שלא ממעיטות בדמויות עגולות ושמתפארות בתקציב של מאה מיליון דולר לעונה (לערך) – לא יכולות לעורר מהומה כפי שניתן היה לעורר בעשור הקודם.

ל"ווסטוורלד" יש צי של קווי עלילה וזמן, פיתולים ועשרות נרטיבים בתוך הנרטיב הגדול, הסבוך והקודר. כל אלה הפכו אותה לאירוע טלוויזיוני שהתבטא בצורה חלקית בעונה הראשונה, בעיקר בגלל היעדר קוהרנטיות לאורך מספר לא מבוטל של פרקים. בעונה השנייה, לעומת זאת, התכסיס המבני של "ווסטוורלד" המסועפת הוא כבר לא החידה הגדולה של הסדרה, אלא אך ורק כלי עזר ליוצרים. למרבה המזל, האקספוזיציה נגמרה והמערב הפרוע של 2052 הרבה פחות מתסכל משהיה.

"ווסטוורלד". יותר מהירה, פחות מייגעת

עוד כתבות מעניינות:
15 עובדות מעולות על "ווסטוורלד" שלא הכרתם
כל מה שצריך לדעת על העונה השנייה של "ווסטוורלד"
22 ההפקות הכי טובות שעומדות להגיע למסך

בעוד שהעונה הראשונה עסקה בריקבון של נפש האדם, שהומחש על ידי האורחים העשירים שהגיעו לפארק על מנת להפוך את הפנטזיות הסדיסטיות והאלימות שלהם למציאות – העונה השנייה, שנרקמת בצורה דומה מבחינה עריכתית וריבוי הפרספקטיבות, עוברת לעסוק בקארמה. כמו בסדרות אחרות בהן הטכנולוגיה שועטת קדימה ומכריעה את הקוד המוסרי, גם ב"ווסטוורלד" הגולם קם על יוצרו וההתקוממות של האנדרואידים (המארחים), שהחלה להיראות בסופה של העונה הראשונה, הופכת לסוגיה המרכזית. בגלל שכך, את הסדיזם, האינוס ושפיכות הדמים מ-2016 מחליפה נקמה שקל להזדהות איתה. מכאן עולה שוב השאלה שכבר הדהדה בעונה הקודמת: מהו האנושי?

התשובה הברורה מאליה היא סך האלמנטים שהושרשו בבני האדם כארכיטיפים ונכתבו כקוד במארחים. היצר הרע, כמו גם החמלה, משותפים למין האנושי ולמין האנדרואידי. בחמשת הפרקים הראשונים של העונה השנייה הפער בין המינים מיטשטש והיוצרים רוכבים על הבלבול בצורה מבדרת ולא מייגעת. כל זה נכון לגבי חלקה הראשון של העונה, על אף שבפרק הפתיחה יש בעיקר תזכורת רחבה לתיאוריות הרבות, לזמנים המשתנים ולפעולות המאסיביות שיצאו לפועל רק בסופה של העונה הקודמת. בארבעת הפרקים הבאים "ווסטוורלד" מעלה הילוך ומיישמת את המרד שהובטח לצופיה לפני יותר משנה. כמו שאפשר היה לנחש כבר אז, מרבית העלילה מתרחשת בעתיד, כשהמארחים, כפי שכבר נראה קודם לכן, יכולים להנדס בעצמם את אישיותם, ובהתאם את החירות הפוטנציאלית שלהם.

ההתפכחות של האנדרואידים ידועה לכל, אבל זו של עובדי המפעל, מהבכירים ועד הזוטרים, היא החלק המרתק ביותר בעונה הנוכחית. כאשר חלק מהן מגיעות למסקנות שעליהן היוצרים לא התעכבו בעונה הראשונה, "ווסטוורלד" מצליחה להגיע לשיאים תבוניים.

ככל שהסדרה נעה קדימה ודורסת ספקולציות וסימני שאלה, כך גם הדמויות הנשיות, דולורס ומייב, מנצחות על נקודות מבט קריטיות. שתיהן דורשות נקמה, כל אחת מסיבותיה, ולנפח הז'אן ד'ארקי הזה (שבחוכמה לא הושקע בדמות נשית אחת בלבד), יש משמעות רבה באשר לתפיסה הפוליטית של הסדרה. לעונה השנייה מצטרפות גם דמויות חדשות שאת רובן לא ניתן לחשוף בשלב זה (לבקשת HBO), אך אפשר לומר שהן יטילו אור גדול על תיאוריות ישנות. בנוסף, דמויות מהעבר יוסיפו למסתורין וככל הנראה יעוררו שפע של היפותזות חדשות.

חובבי "ווסטוורלד" שנהגו לאסוף רמזים בנוגע למבוך, לגרסת העתיד של וויליאם ("האיש בשחור"), למיקום של הפארק, לגבולותיו ולכוונות הסמויות של פורד יתקשו לעשות זאת בגרסת 2.0. הסדרה נעה מהר, דוהרת אל עבר העתיד ולא מותירה הרבה אפשרות לפענח את הפאזל הסבוך כפי שנהגה לעשות קודם לכן. "ווסטוורלד" החדשה מתרחשת בקצב מתגבר, ב-BPM של אדם (או אנדרואיד) נקמן. זה, בנוסף לכך שאנו מודעים לציר הזמן המשתנה תדיר, הופך אותה להרבה יותר מסעירה משהייתה ומנטרל באחוזים גבוהים את כל מה שהפך אותה למתישה.

← החל מה-23.4, ימי שני 04:00 ו-22:00, HOT HBO ו-HOT VOD, סלקום tv ו-yes OH