"טרנספרנט" חוזרת: הטלוויזיה האמריקאית מתמודדת עם גירושים

הסדרה של אמזון, "טרנספרנט", שחוזרת בשבוע הבא לעונה שנייה, היא רק סנונית מוקדמת בגל העתיד לבוא של דרמות משפחתיות על תאים משפחתיים מפורקים, מעורערים או פשוט שונים

טרנספרנט
טרנספרנט
8 בדצמבר 2015

כש"טרנספרנט", הדרמה המשפחתית המצוינת מבית היוצר של אמאזון, עלתה לאוויר, רוב העניין בה נבע מהנושא שלה – סיפור יציאתו מהארון של פטריארך המשפחה, מורט פפרמן, כאישה טרנסג'נדרית. אבל התסריט הרגיש של יוצרת הסדרה ג'יל סולווי, שיודעת דבר או שניים על דרמות משפחתיות (היא הייתה חלק מצוות הכותבים של "עמוק באדמה" במשך ארבע עונות), הצליח להציג דינמיקה משפחתית מעט יותר מורכבת שבמרכזה דווקא ילדי המשפחה – כולם בוגרים – ובעיקר חוסר התפקוד המוחלט שלהם בכל הנוגע למערכות יחסים. או שמא זהו "התפקוד החדש"?

שרה, הבכורה לבית פפרמן, עוזבת את בעלה ואת אבי ילדיה לטובת אקסית מתקופת הקולג'; ג'וש, האח האמצעי, מחפש תשומת לב וקבלה מהמין הנשי באופן תמידי ומקיים מערכות יחסים קצרות וכושלות במקביל לקשר מיני ארוך שנים עם הבייביסיטרית לשעבר, שהחל כשהוא היה בן 15 והיא בת 25; אלי, האחות הצעירה, מתחזקת בעיקר קשרים מבוססי סקס וקצרי טווח.

משלימה את המהלך שהחל דווקא ב"בנות גילמור". (מתוך טרנספרנט)
משלימה את המהלך שהחל דווקא ב"בנות גילמור". (מתוך טרנספרנט)

י
המבוגרים הטלוויזיוניים של ימינו הם במקרים רבים ילדים להורים גרושים. הסיבה לכך פשוטה – בארצות הברית כ־30 אחוז מהנישואים נכשלים בעשור הראשון שלהם, והסיכוי שנישואים יסתיימו בגירושים, לפי הערכות מומחים, הוא 40־50 אחוז. לא צריך להיות גאון גדול כדי להסיק מה שמחקרים פסיכולוגיים רבים כבר הוכיחו: האופן שבו ההורים שלנו מתנהלים במערכות היחסים הרומנטיות שלהם משפיע ישירות עלינו ועל האופן שבו המבוגרים שאנחנו גדלים להיות מנהלים את מערכות היחסים שלנו. צרפו לזה את העובדה ששינויים טכנולוגיים הפכו את יצירת הקשרים הרומנטיים והמיניים לזמינים בהרבה – וקיבלתם עולם של מבוגרים שתקועים בלימבו ולא מצליחים לנווט בסביבה שבה המונוגמיה גוססת מצד אחד, אך עדיין מזוהה כמודל אידיאלי מצד שני. הגירושים הם עדיין כישלון, לא שלב נוסף בחיים, וכל עיכוב בהקמת תא משפחתי עדיין נתפס כבעייתי.

סדרה נוספת מהשנה האחרונה ששמה את האצבע בדיוק על המגמה הזאת היא "Casual" – הפקת המקור של ספקית התוכן Hulu, שקשה לומר אם "טרנספרנט" השפיעה קשות על יוצריה או שמא הדמיון ביניהן פשוט נובע מאקלים תרבותי דומה. בעוד "טרנספרנט" דורשת תהליך פענוח כלשהו של סיבה ותוצאה מצד הצופים, כאן הפסיכולוגיה של הדמויות מוגשת בכפית. ואלרי ואלכס הם אחים, ילדים להורים גרושים שאף אחד מהם לא ממש היה בסביבה כדי לגדל אותם. ואלרי היא גרושה טרייה, שבעלה עזב אותה עבור אישה צעירה יותר לאחר 16 שנות נישואים. היא גם פסיכולוגית, כך שהיא יודעת לנתח היטב את המצב שלה ושל אחיה הקטן ולהסביר לצופים מדוע שניהם לא מצליחים לתחזק מערכות יחסים. "היא הרסה לנו את התבנית", היא אומרת על אמה באחת הסצנות.

לא מפתיע שאף על פי ששיעור הגירושים זינק כבר לפני כמה עשורים, לאמריקאים לקח הרבה זמן כדי להתמודד איתם באופן ישיר בטלוויזיה. אחרי הכל מדובר באומה שקשה לה מאוד להיפרד מהאידיאל של התא המשפחתי היציב ומערכי המשפחה הנושנים והשמרניים. האובססיה הזאת לתא המשפחתי השלם והקלאסי מתועדת היטב ב"האישה הטובה", שבה אלישיה ופיטר פלוריק נאלצים להעמיד פנים שהם עדיין נשואים באושר כדי לא לפגוע בקריירה הפוליטית שלו. בעבר הפתרון הטלוויזיוני היה לא להזכיר את העובדה שהדמויות גרושות: קחו לדוגמה את "משפחת בריידי", שבה ברור כי מייק בריידי הוא אלמן, אך איש אינו יודע את מצבה המשפחתי של אשתו החדשה, קרול. כעבור שנים נודע כי דמותה נכתבה במקור כגרושה, אך ב־ABC התנגדו לכך ולכן הסטטוס שלה נותר מעורפל. סדרות נוספות מסוף שנות ה־60 ומשנות ה־70 (התקופה שבה שיעור הגירושים נסק לפתע) הציגו אמנם דמויות גרושות, אך לרוב היה מדובר בקומדיות שלא העמידו במרכזן את המשפחה ולכן הצליחו להתחמק מעיסוק בהשפעת הגירושים על הילדים. דוגמאות לכך הן "המופע של מרי טיילר מור", הספין אוף "רודה" ו"המופע של לוסי" של לוסיל בול.

"טרנספרנט" ו"Casual" הן ככל הנראה רק תחילתה של מגמה, ושתיהן מטפלות באומץ ובכנות בהשפעה של המודל הזוגי שילדים נחשפים אליו על ההתנהלות שלהם במערכות יחסים כמבוגרים. הן משלימות את המהלך שהחל דווקא במקום לא צפוי – ב"בנות גילמור" הקלילה יחסית, שבה לורליי גילמור, האם הרווקה שילדה את בתה רורי בגיל 16, עושה הכל כדי שהבת לא תחזור על הטעויות שלה. בפרק האחרון של הסדרה הכל מתנפץ – רורי מסיימת מערכת יחסים ארוכה כשבן זוגה מציע לה נישואים והיא דוחה אותו.

המאמצים של לורליי גילמור לא להכניס הביתה גבר שיבלבל את בתה הפכו אותה למודל נערץ של אישה חזקה שאינה זקוקה לגבר על מנת להגשים את עצמה. זהו מסר חיובי בסך הכל, ובכל זאת הוויתור של רורי על אהבה (כאילו שני הדברים לא יכולים להתקיים זה לצד זה) נתן לסדרה טון סיום טרגי וצובט לב שאמר בפשטות: לטוב או לרע, בסוף אנחנו הופכים להיות ההורים שלנו.

"טרנספרנט", HOT VOD וסלקום טי.וי החל מ־13.12