איך לעזאזל "חברים" זה עדיין קטע?

לפני כמה שנים נערה בת 16 מאנגליה סיפרה ל"דיילי מייל" שהיא נוהגת לצפות מדי יום אחרי הלימודים בסדרה האהובה עליה – "חברים": "אימא שלי רצתה שאני אפסיק כי ראיתי את כל הפרקים כבר כמה פעמים והיא חשבה שהאהבה שלי לסדרה הופכת לאובססיה. בסוף היא ויתרה". נערה צעירה ממנה ישבה לידי לפני חודש בטיסה וצפתה ב"חברים" בטאבלט. היא התחילה עוד לפני ההמראה ולא עצרה עד הנחיתה – פרק אחרי פרק אחרי פרק. גם אחרי הנחיתה החברים לא הניחו לי, כשדמויותיהם המשיכו לחייך אליי מטי שירטס מודפסות ברשתות כגון זארה, פריימארק ואורבן אאוטפיטרס. הסדרה כל כך פופולרית שהסגידה לה כבר עברה למחוזות הביזאר – מחזמר פארודי עלה באוף ברודוויי השנה, וברחבי העולם נפתחים בתי קפה המחקים את סנטרל פרק האיקוני (רובם נסגרים במהרה עקב תביעות זכויות יוצרים). גילוי נאות: כותבת שורות אלה מנהלת עמוד פייסבוק בשם "חברים תל אביבים", שמתרגם את הדמויות והעלילות מהסדרה לתל אביב 2018. אופס.

לא בטוח שמדובר בקאמבק מפואר, כי האמת היא ש"חברים" אף פעם לא עזבה. השידורים החוזרים בערוץ 2 או בכבלים התחלפו ברכישת עותקי DVD שהתחלפו בצפיות מרתון ב־VOD. הסדרה לא מושכת רק ילדים של צופים נאמנים בזמן אמת שמעבירים אותה הלאה, אלא גם קהל חדש ששומע עליה דרך חברים בבית הספר או באינסטגרם. האובססיה הנוסטלגית לשנות ה־90 בטח לא מזיקה – הסדרה הרי כבר ישנה מספיק כדי להיחשב נוסטלגית, אבל לא מספיק כדי לאבד כל רלוונטיות. גם האופנה נראית שוב כמעט הגיונית, כשהצופים עצמם חזרו ללבוש אוברולים מג'ינס, פאוצ'ים וצ'וקרים. את ההכתרה של "חברים" לסדרה החרושה בעולם חתם סופית איגוד מבקרי הטלוויזיה האמריקאי, שהחודש העניק לסדרה את "פרס המורשת", מעין מקבילה לפרס מפעל חיים, שנה לפני שהיא חוגגת 25 שנים לעלייתה לאוויר.

רייצל והאוברול. סירייסלי? את זה החזרתם? (מתוך "חברים")

עוד כתבות מעניינות:
האם אתם מכירים את "חברים" יותר טוב מהדמויות?
"חברים" ואני: מה למדתי כשלא צפיתי ב"סיינפלד"
כולן רוצות להתלבש כמו רייצ'ל גרין ומוניקה גלר

שני גופים שבנו מותג על נוסטלגיה עזרו ל"חברים" להפוך שוב לדבר הכי קורה בעולם. הראשון הוא באזפיד, שעבורו מדובר בסדרה המושלמת – כולם מכירים אותה, כולם זוכרים עלילות ובדיחות ספציפיות והדמויות בה מספיק מובחנות כדי להיות בסיס לאינספור שאלוני אישיות וכתבות קלילות – מ"איזה ציטוט מ'חברים' צריך להיות המוטו שלכם", דרך "החבר הזה יצר את הצעת הנישואים החלומית למעריצת 'חברים' כי הוא הלובסטר שלה" ועד "כמה דברים מ'חברים' יש לכם בבית" (הכל אמיתי, נשבעים). הגוף השני הוא נטפליקס, שב־2015 רכשה את כל 236 הפרקים של הסדרה תמורת סכום מוערך של 120 מיליון דולר. נטפליקס לא משחררת נתוני צפייה, אבל אם תחפשו את שם הסדרה + נטפליקס בטוויטר תמצאו עשרות ציוצים רק מהשבוע האחרון של משתמשים שמאיימים לבטל את המינוי אם הסדרה תוסר מהספרייה, ומזדעזעים שבכלל קיימת האפשרות לדלג על שיר הפתיחה.

i need netflix to stop asking if i am watching friends. i am always still watching friends

— Cj Burns (@cj_burns31) August 12, 2018

יש להניח שאם הייתה לה האפשרות, נטפליקס כבר הייתה מכריזה על ריבוט או על עונת איחוד. מרגע שהסדרה ירדה מהאוויר השחקנים הכריזו שוב ושוב (ושוב) שאין להם שום עניין בזה, בעוד טריילרים מזויפים והכרזות שקריות מפילות מעריצים בפח אחת לכמה חודשים. הדבר הכי קרוב לאיחוד קרה ב־2016, כשחמישה מששת הכוכבים נפגשו באירוע מחווה לבמאי שעבד בסדרה. החבר השישי, מת'יו פרי (צ'נדלר), פיצה על ההברזה בסרטון שצילם במיוחד. אחרי עוד טריילר שקרי שהפך ללהיט ביוטיוב, ליסה קודרו (פיבי) אמרה לקונאן אובריאן: "הסדרה היא על אנשים בשנות ה־20 וה־30 לחייהם, לא בשנות ה־40 וה־50 לחייהם. אם גם היום עוד יש להם את אותן בעיות, זה פשוט עצוב". ג'ניפר אניסטון הציעה לפני שבוע לחכות כמה שנים ואז לתת לה, לקודרו ולקורטני קוקס לככב ברימייק של "בנות הזהב".

פנטזיה למבוגרים

"חברים" אמנם זכתה להצלחה כבר בעונתה הראשונה, אבל קשה לומר שבזמן אמת היה רמז לגודל ההיסטריה שהסדרה תעורר. חיי המדף שלה עקפו ובגדול את "סיינפלד", "סקס והעיר הגדולה", "חופשי על הבר", "פרייז'ר", "צער גידול בנות" ולהבדיל, "איך פגשתי את אימא". אבל למה דווקא היא? אולי כי היא הייתה הסדרה המיינסטרימית והבטוחה מכולן. "חברים" לקחה סיכונים פה ושם, אבל בסך הכל הנוסחה שלה פשוטה להפליא, מה שהופך אותה לעמק השווה שקל להסכים איתו, סדרה שאפשר לשים בכל מפגש משפחתי או חברתי בלי שיתעוררו מריבות.

הבגדים והשיער, כמו גם הרפרנסים התרבותיים, הם לחלוטין תוצר של זמנם, אבל העלילות לא. החברים מתעסקים בנושאים על זמניים שמטרידים צעירים בגילם ומעמדם – סקס, חיפוש אהבה, הניסיון לבנות קריירה שתהיה רווחית אבל גם מספקת, מעברי דירות (בעיקר של רוס) והורות (כנ"ל). הסדרה מציעה גרסה אידילית של החיים הבוגרים בעיר הגדולה, פנטזיה מתוקה שמבוגרים יתנחמו בה והילדים יאמצו כחלום בלתי מושג. החלום האמריקאי כפי שצעירים עירוניים לא אמריקאים מדמיינים אותו. הדירות גדולות, הרחובות נקיים, החברים תמיד נמצאים שם זה בשביל זה ואף פעם לא מסננים בווטסאפ.

ההוא עם הטריוויה (מתוך "חברים")

הנוכחות של האינטרנט בסדרה מינימלית וחיננית (צ'נדלר מתאהב בג'ניס דרך הצ'אט ועלילות מצחיקוליות בסגנון הזה) – לא תראו את רייצ'ל מקשיבה בקושי למוניקה כי היא בדיוק עוברת על אסוס, את ג'ואי מעליב בחורות בטינדר או את פיבי מסננת את כולם כי היא בדיוק הכירה חברה חדשה ומגניבה יותר. אפילו אסון התאומים לא ערער את היציבות שהסדרה מאפשרת, להפך. שום דמות או קו עלילתי לא התייחסו ל־9/11 אפילו שהסדרה שודרה באותה התקופה, והטון בה לא השתנה כהוא זה אחרי האסון. זאת נשמעת כמו החלטה בעייתית, אבל היא השתלמה – אחוזי הצפייה עלו אחרי האסון, כי הצופים ראו בסנטרל פרק ובדירה של מוניקה מרחבים בטוחים, זיכרון מניו יורק שלווה יותר.

מובן ש־2018 לא תהיה 2018 אם אף אחד לא יתלונן, ויש לא מעט מתלוננים. צופים שנחשפו לסדרה לראשונה בלידתה המחודשת בשנים האחרונות הציפו את טוויטר (או את גופי התקשורת שמעסיקים אותם) בעקיצות סרקסטיות על החלקים שהתיישנו פחות טוב. "רואה 'חברים' בנטפליקס ובגדול יש שם רק פטמות", הכריז צייצן אחד. אחרת ציינה: "רוס הוא מפלצת, מה רייצ'ל מוצאת בו?". אחרים התלוננו על רגעים שבדיעבד נראים בעייתים ממש – הלעג התמידי למוניקה על שהייתה ילדה שמנה, הומופוביה (זוכרים איך רוס נבהל כשבן רצה לשחק בברבי?) או הקריפיות הכללית של ג'ואי.

בנטפליקס לא נשארו חייבים והציעו כמה פרקים חדשים, עדכניים ל־2018, בהם "ההוא שרוס גורר את כולם להשקיע בביטקוין" ו"ההוא שכולם מבינים שהם פריבילגים". אבל התלונות האלה הן רק עוד הוכחה שהסדרה הזו הפכה למעין ברירת מחדל של סדרת טלוויזיה – כשאנשים מבקרים אותך שוב ושוב בצעקות "המלך עירום", אתה כנראה באמת המלך.

האם אתם מכירים את "חברים" יותר טוב מהדמויות?

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד