לפרק את בארי: טוד בארי מספר על חיי הסטנדאפיסט בניו יורק

בארצות הברית הוא אולי ממלא אולמות מפה לפה, אבל בישראל מכירים אותו כ"החבר הקירח של לואי סי.קיי". עמית קלינג יצא לברבר עם הקומיקאי טוד בארי על סצנת הסטנד־אפ בניו יורק ולשנורר ממנו טיפים. בקרוב בתל אביב

טוד בארי. צילום: GettyImages
טוד בארי. צילום: GettyImages
14 במאי 2015

בארצות הברית טוד בארי (51) הוא חלק מ"מעמד ביניים" של קומיקאים בני דורו: אחד שממלא בקלות אולמות ברחבי ארצות הברית (וגם מחוץ לה), שמופיע פעם בכמה חודשים באחת מתוכניות הלייט נייט בסט סטנד־אפ או מפטפט עם המנחה, שיוזמן להשתתף ברוסט או בתוכניות אחרות בקומדי סנטרל. אבל בשביל להסביר לתל אביבי הממוצע, נניח, מי זה טוד בארי, צריך להיעזר בחבר סופרסטאר כמו לואי סי.קיי: "זוכר את הפרק בעונה הרביעית של 'לואי' עם החבר הקירח שלו, שבו הוא מבקש ממנו לתאר איך נראה יום ממוצע בחיים שלו? אז זה טוד בארי".

ב־3 וב־4 ביוני, אם שום דבר לא ישתבש, בארי עתיד להצטרף לשורה צרה של קומיקאים אמריקאים שבחרו לכלול את ישראל בסיבוב ההופעות שלהם, כארבע שנים לאחר שהופיעו כאן שרה סילברמן (עם טוד גלאס כמופע חימום) וג'ים גפיגאן. סצנת הסטנד־אפ התל אביבית אולי עוברת פריחה מסוימת, אבל עד עתה מפיקים לא ניסו להביא לכאן סטנדאפיסטים אמריקאים עכשוויים שהקומיקאים המקומיים אומרים שהושפעו מהם. גם אם הביקור של בארי יתגלה בדיעבד כנדיר כמו הביקורים של קודמיו, הצופים יזכו לפחות במפגש עם קומיקאי שנמצא כבר כמעט שלושה עשורים במרכז סצנת הסטנד־אפ הניו יורקית השוקקת.

בארי, יליד ניו יורק שגדל בפלורידה, החל לפלס את דרכו באמצע שנות ה־80. כשכבר הספיק לצבור כמה שנות ניסיון, לקראת אמצע שנות ה־90, החלה התקופה הקשה של הסטנד־אפ האמריקאי. כוכבי ענק כמו סאם קיניסון וביל היקס הלכו לעולמם בטרם עת (תאונת דרכים ב־1992 וסרטן ב־1994, בהתאמה) וכוכבם של אחרים, כגון אנדרו דייס קליי ודניס לירי, החל לדעוך. קומדיות "נקיות" כמו "חברים" שלטו בטלוויזיה ולבני דורו של בארי – בהם מארק מארון, שרה סילברמן, דייב אטל, ג'ים נורטון וכמובן לואי סי.קיי – לא נשאר הרבה מרחב תמרון. כן, היה להם את HBO, את קומדי סנטרל (לזמן מה הייתה לדייב אטל אפילו תוכנית לילה ב־MTV), אבל רובם הסתפקו בהופעות אינסופיות בדרכים ובמועדונים בניו יורק. 

עברו כמה וכמה שנים טובות עד שנפתחו להם ערוצי פרסום ופרנסה אחרים. סטנדאפיסטים שהוגדרו כ"אלטרנטיביים" (אם כי בארי מזהיר אותי: "אם מישהו כותב עליי שאני 'קומיקאי אלטרנטיבי', אני מתקשר ומבקש שישנו את זה") החלו להופיע גם במועדוני רוק, ושם פגשו קהל צעיר יותר של תלמידי קולג' שהסליז האייטיזי שדבק בחלק גדול ממועדוני הסטנד־אפ הרחיק אותם; הטלוויזיה האמריקאית הפכה בהדרגה לקצת יותר פתוחה ונועזת; אחרים החלו לקדם את עצמם באמצעים עצמאיים כגון טוויטר ופודקאסטים. כיום הסצנה האמריקאית נמצאת בפריחה שכבר גרמה ל"ניו יורק מגזין" להכריז שאנחנו בעיצומו של "בום הקומדיה השני".

ללואי סי.קיי חייב בארי תודה לא רק על הרפרנס המהיר למי שעדיין לא הכיר אותו בשמו, אלא גם על אחת השנים הטובות בקריירה שלו: לפני שנה רתם למענו סי.קיי את הקהל השבוי של עוקביו באינטרנט, כאשר הפיץ דרך האתר שלו (באותו מודל "שלם 5 דולר" שהפך לכמעט סטנדרט בתעשיית הסטנד־אפ האמריקאי) את "The Crowd Work Tour" – תיעוד של סיבוב הופעות של בארי שכולו נשען על שיחות מאולתרות עם הקהל, ללא חומר כתוב. הספיישל הצליח להתעלות על הגימיק והביא לבארי לא מעט תשומת לב תקשורתית. הופעת האורח ההיא בעונה הרביעית של "לואי", הקצרה אך מוצלחת, הייתה רק תחנת ביניים: בינואר בארי כבר היה מופע החימום של סי.קיי בארבע הופעות ענק במדיסון סקוור גארדן, מול 14 אלף איש.

"הוא ביקש ממני לחמם אותו כמה שבועות לפני ההופעה, וזו התראה ארוכה מאוד בשביל לואי. בדרך כלל הוא מחליט לבקש ממך משהו לילה לפני", מספר בארי. "התכוננתי יותר מהרגיל כי הרגשתי שאין לי הרבה מרחב תמרון שם ורציתי לעשות סט הדוק במיוחד. אני בקושי זוכר מה הלך שם, אבל הפתיע אותי כמה טוב וחלק זה היה, כמה הייתי רגוע מול אלפי אנשים".

אתה עדיין עושה סטים קצרים, או שהתרגלת להופעות מלאות?

"בטח, כל הזמן. עשיתי שתיים אתמול בלילה. אחת בקומדי סלר, הייתי רשום לשם, ועוד אחת במקום אחר שלא הייתי אמור לעלות בו אבל ביקשתי והם העלו אותי. זו הדרך היחידה לעשות את העבודה. גם הקומיקאים הכי גדולים – לואי, דייב שאפל, כריס רוק – כולם חייבים את הסטים הקצרים".

חשוב לך לעלות מול קהל שלא בהכרח בא לראות את טוד בארי?

"כן, שם המבחן האמיתי. המקומות שבאמת בוחנים אותך הם המקומות של התיירים, בטיימס סקוור. אמנם בניו יורק כולם תיירים באיזשהו מובן, אבל הכוונה היא לאנשים שהם לא לגמרי בקטע של סטנד־אפ, אבל הם עברו ליד ומישהו נתן להם כרטיסים זולים או בחינם. הם לא יודעים מי אתה, ושם אתה מגלה אם החומרים שלך חזקים. כשאני מופיע בהופעה מלאה שלי, האנשים האלה באו לראות אותי, הם אוהבים את החומרים שלי, קשה להיכשל בשבילם. הם פשוט שמחים שאתה שם". בארי מספר שהוא עולה להופיע בכל ערב בשבוע. מה מספר ההופעות הכי גבוה שהוא עשה בערב אחד? שש, אבל "זה יותר מדי. אתה בכלל לא נהנה, רק ממהר להגיע להופעה הבאה".

עובד עם הקהל. טוד בארי. צילום: GettyImages
עובד עם הקהל. טוד בארי. צילום: GettyImages

מתי בפעם האחרונה התרסקת מול קהל? זה עדיין קורה לך?

"מזמן לא הייתה לי התרסקות ברוטלית, כזאת שאחריה אתה שוכב מכונס על הספה, אבל האחרונה שאני זוכר ממש טוב הייתה לפני שש שנים, בלונדון, בתוכנית טלוויזיה שהייתי בה קודם לכן ודווקא הלך לי מצוין. אבל באותה פעם היו הצילומים נמשכו הרבה זמן, ועליתי אחרון אחרי הרבה קומיקאים בריטים ואירים שפשוט יותר מוכרים שם. המנחה רמז לזה שאני אמריקאי, והם סתם הקשיבו לאיך שאני מדבר. הם לא היו עוינים, פשוט לא נהנו. היה שקט".

ואם הם עוינים? בסיבוב של "Crowd Work" בולט מאוד שאתה לא נכנס לעימותים עם הקהל. אם אתה עוקץ מישהו, אתה עושה את זה בעדינות. 

"כשאתה מתרגז על הבמה, ויצא לי להתרגז על הבמה, אתה תמיד מרגיש נבוך אחר כך. היית רע או כעוס ואז אתה מרגיש כאילו חפרת לעצמך בור. אני מעדיף להרוג ברכות. האנשים שראית ב'Crowd Work' היו אולי קצת רועשים, אבל הם לא צעקו לי 'אתה מעפן, רד מהבמה', הם היו סתם שיכורים. הם יכולים להיות קצת מעצבנים, כן, אבל אז קל יותר להצחיק אם אתה מביא להם אחת קטנה על העין ונשאר רגוע. חוץ מזה אלו היו מקומות שבהם האנשים באו לראות אותי. המעריצים שלי הם בסך הכל ממש נחמדים ומנומסים".

השיחות עם הקהל שינו את האופן שבו אתה כותב?

"לא. אנשים שאלו אותי אם נוצרו חומרים מטור ההופעות הזה, אבל לא. זה כן עורר בי מחדש את הרצון לשבת ולכתוב בדיחות. במובן מסוים הטור ההוא היה כמעט כמו לא לעשות כלום. אבל בסוף אני אתחיל שוב להשתעמם מכתיבת בדיחות, ואני אעשה עוד טור של עבודת קהל. מה שכן, לפעמים אני רואה שלואי או מישהו אחר פשוט לוקחים נושא כל כך רחוק, ואני מנסה לזכור לעשות את זה. להגיד כמה שיותר על דבר אחד, להפוך את החוויה לעשירה יותר".

הסגנון הרגוע, המנומנם כמעט, של בארי, מתאים מאוד להתחפרות בנושאים. בבדיחה אחת שסיפר בשנה שעברה ב"קונאן", הוא דיבר על שלושה סוגי אוכל – זה שהוא אוהב, זה שהוא לא אוהב אבל מבין למה אנשים אחרים אוהבים; וזה שהוא לא מבין איך מישהו יכול לאהוב. אבל במקום לחתוך במהירות לחלק השלישי, שבו הוא מתאר איך הוא נגעל לצפות באדם מזמין כריך סלט ביצים בדיינר, הוא מתעכב דווקא על הקטגוריה השנייה: סושי. "אני לא אוהב סושי. אכלתי סושי ולא אהבתי סושי", הוא אומר, "לפני 17 שנה. בשדה התעופה של סינסינטי, לקחתי ביס אחד וירקתי. הייתה לך הזדמנות, סושי, ובזבזת אותה".

אתה יושב וכותב בדיחות או לוקח רעיון מסט לסט ומפתח אותו בהדרגה?

"הייתי ממש רוצה להיות מישהו שעובד בשיטה הראשונה. לפעמים אני מנסה לשכנע את עצמי, אני קונה דפדפת וכמה עטים ואומר לעצמי, כן, הפעם אני אכתוב את הבדיחות שלי. ואז בסוף אני כל הזמן עובד על הבמה. הכי טוב זה לשלב, כמובן. לכתוב, לעלות, להקליט ואחר כך גם לשמוע את מה שהקלטת. שיעורי הבית הם החלק הקשה בשבילי. אני פשוט לא רוצה לבוא הביתה ולשמוע שוב את עצמי על הבמה. כבר הייתי שם. חבל שלא הייתה לי הזדמנות לעשות זאת כשרק התחלתי לעשות סטנד־אפ. בטח הייתי שומע את זה שוב ושוב, פשוט כי לא האמנתי שאנשים בכלל צוחקים ממני".

אתה מתערבב עם קומיקאים צעירים יותר, מייעץ להם?

"לפעמים. אני משתדל לעשות את זה ממש בעדינות, בטח כי לא בא לי להרגיש כמו איזה סבא זקן שמחלק עצות. לפעמים אני רוצה להגיד לקומיקאים צעירים שעושים יותר מדי עבודת קהל: די, אתם מבזבזים את הזמן שלכם. לפני כמה זמן הייתה מישהי שחיממה אותי וראיתי וידיאו שלה. היא הייתה טובה מאוד, אבל הסתכלה כל הזמן על הפתקים שלה. אז אמרתי לה, את יכולה לחמם אותי אבל בלי פתקים. היא באמת לא השתמשה בהם והייתה מצוינת, אבל זה קרה רק כי הכרתי אותה ואמרתי את זה בטון הכי לא גועלי שמצאתי. קומיקאים חובבנים שואלים אותי הרבה שאלות, אבל בדרך כלל הן כלליות כמו 'מה אתה יכול לייעץ לי לעשות?'. בתגובה אתה אומר להם את הקלישאות הרגילות: תכתוב הרבה, תעלה להופיע הרבה, אל תחשוב על כסף, אל תחשוב על מנהל, אל תחשוב על סוכן. אנשים נשאבים לצד של השואו ביזנס בלי שיהיה להם משהו להציע. הם פשוט רוצים להסתובב ולהגיד 'יש לי מנהל', 'יש לי סוכן'".

מתי קומיקאי חובבן מפסיק להיות חובבן?

"התשובה הקלאסית אמורה להיות 'כשמתחילים לשלם לו, לא?', אבל יש חובבנים הרבה יותר מוצלחים ממקצוענים. אתה הולך לראות במה פתוחה ואתה אומר לעצמך: כן, זה יכול להיות קצת קשוח לפעמים, ויש הרבה קומיקאים שאף פעם לא מצאו דרך להתפרנס מזה, אבל אולי בגלל זה הם הרבה יותר מעניינים".

טוד בארי בהופעה זאפה ת"א, 3.6, זאפה הרצליה, 4.6, 165 ש"ח