קלאסיקו: ריאיון עם כוכבי הקומדיה שהופכת את הפילהרמונית לסקסית

אחרי שבעונה הקודמת של "מוצרט בג'ונגל" התזמורת הכי בעייתית בעולם נסעה למקסיקו, לכבוד העונה השלישית היוצרים נטשו את הג'ונגל של ניו יורק לטובת התעלות היפות של ונציה. עכשיו, כשהתזמורת הפיקטיבית נמצאת במשבר של שביתת נגנים, כולם, כולל המנצח (גאל גרסיה ברנאל), יכולים להתמקד בקריירות הסולו שלהם, ואם בעבר הסדרה עסקה בדברים כמו הרמוניה, משברי שכר ועבודת צוות – בעונה נוכחית כולם מחפשים להגשים את עצמם. בסצנת הפתיחה המפוארת והמופקת לעילא של העונה, ברנאל בתפקיד המאסטרו רודריגו דה סוסה מפדל באופניים (עם מצופים צהובים) בתעלות ונציה בדרך לפגוש את מושא תשוקתו העונתית, זמרת האופרה האיטלקייה אלסנדרה (מוניקה בלוצ'י בהופעת אורח).

"מוצרט בג'ונגל", קומדיית המקור של ענקית המסחר אמזון, היא סדרה בדיונית על החיים הזוהרים בסצנת המוזיקה הקלאסית בניו יורק, המבוססת על ספרה החושפני והאוטוביוגרפי של בלייר טינדל, נגנית אבוב לשעבר שעבדה בפילהרמונית של ניו יורק. אף שספרה החושפני של טינדל מתאר אורגיות, להט ומסיבות מלחיצות, העלילה של התוכנית מאופקת בהרבה.

שתי הדמויות הראשיות בסדרה הן, כאמור, ברנאל בתפקיד המנצח הסטאר הצעיר ולולה קירק (האיט־גירל החדשה של ניו יורק והאחות הקטנה של ג'מיימה מ"בנות") המשחקת נגנית אבוב צעירה ותמימה. יחד השניים הם הרוס והרייצ'ל של אמזון, עם רומן מתמשך ובלתי ממומש לרוב. דמותו של דה סוסה, ילד הפלא שהגיע ממקסיקו כדי להציל את התזמורת המשברית, מבוססת על סיפורו האמיתי של המנצח הצעיר גוסטבו דודאמל, שהגיע מוונצואלה כדי לנצח על התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס כשהוא בן 24 בלבד (דודאמל האמיתי, אגב, מעריץ את הסדרה ואפילו הגיח להופעת אורח בעונה השנייה).

על הרעיון להפוך את הספר לסדרה אחראים שני המפיקים ג'ייסון שוורצמן (השחקן־כותב של כל דבר שהוא ווס אנדרסון) ובן דודו רומן קופולה (הבן של והאח של), ולהם שידכה אמזון את פול ווייץ מ"רווק פלוס ילד" ו"אמריקן פאי". השלושה הצליחו לגייס לסדרה גם תקציב רציני ואנסמבל שחקנים מפואר הכולל בין השאר את מלקולם מקדואל ("תפוז מכני") בתפקיד המנצח המודח האקסטרווגנטי של התזמורת, את ברנדט פיטרס ("אנני" ומיליון מחזות זמר אחרים) בתפקיד ראש הדירקטוריון של התזמורת, את שוורצמן עצמו וגם את אחד מבכירי שחקני המשנה של ניו יורק, וואלאס שון ("הנסיכה הקסומה", "קלולס").

למרות הקאסט המפואר וקווי העלילה המצטלבים, מי שמחזיק את הסדרה על כתפיו הוא ברנאל בתפקיד הכיפי והמשעשע של המנצח הסהרורי, הרומנטיקן, הפתטי והזר שהולך לאיבוד בג'ונגל. ברנאל, שכמו רוב הצוות, עשה כאן את צעדיו הראשונים בעולם הטלוויזיה המחודש, כבר הצליח לקטוף – במחטף מרשים – את פרס גלובוס הזהב לשחקן ראשי בסדרה קומית, פרס שאף אחד לא חשב שיקבל (בטח שלא הוא עצמו), גם בגלל הרייטינג הנמוך יחסית של הסדרה בארצות הברית וגם מכיוון שהוא התמודד מול פייבוריט כבד, השחקן ג'פרי טמבור, שהיה מועמד על גילומו של הורה טרנסג'נדרית בסדרת הדגל של אמזון, "טרנספרנט". או כמו שכתב השחקן אלברט ברוקס בטוויטר: "עכשיו כשהסדרה לקחה גם את פרס השחקן וגם את פרס הסדרה הקומית יכול להיות שהאמריקאים יהיו חייבים להתחיל לראות אותה".

יוצרי הסדרה ממש לא מנסים להצניע את מרכזיותו של ברנאל בהצלחת הסדרה. "קשה לי מאוד לדמיין את הסדרה בלעדיו", אומר פול ווייץ, "זה כמעט כמו אלכימיה. עוד בשלבים המוקדמים של הפיתוח גאל הצליח להבין את המאסטרו יותר טוב מאיתנו. הוא השכיל להסביר לנו את הפחד שדודאמל ודאי חווה עת היגר מוונצואלה לאמריקה, פחד שטמון גם בחשש מביקורות שהוא עלול לחטוף מבית. גאל גם היה הראשון שהבין שהמאסטרו הוא סוג של שאמאן. הוא הבין את הדמות גם ברמה האישית וגם ברמה האינטלקטואלית".

יוצרי הסדרה נהנים מאוד מכל הטוב שמגיע עם עבודה בז'אנר סדרות המקור שנעשות לסטרימינג ולא לטלוויזיה, בהן "בית הקלפים" ו"כתום זה השחור החדש". "יש יתרון אדיר בסטרימינג", מציין ווייץ, "ראשית, אתה לא חייב לעשות סיכום של הפרק הקודם. זה כבר מתכון לכתיבה מוצלחת. חוץ מזה – ואני לא יודע להגיד כמה גלובוס הזהב עזר לנו בזה – אמזון פשוט מאפשרים לנו לעשות כל מה שעולה על דעתנו. בעונה החדשה הצלחנו לעשות דברים כמו לצלם אופרה על התעלות של ונציה או להביא את התזמורת במלואה להופיע מול אסירים אמיתיים בבית הסוהר רייקרס איילנד שבניו יורק (בית הסוהר השמור בניו יורק, התופס אי שלם – ר"פ)". רומן קופולה, שיושב מימינו של ווייץ ונראה כאילו הוציאו אותו מסרט אמריקאי מהאייטיז עם חליפת שלושה חלקים מצמר ומשקפיים מרובעים עם עדשות חומות, מחזק את דבריו: "נגיד, הפרק שעשינו ברייקרס איילנד היה כמעט לחלוטין מאולתר, הוא נעשה במבנה חופשי. ג'ייסון (שוורצמן), שביים את הפרק גם בתור עצמו וגם בתפקיד הדוקומנטריסט הבדיוני של הסדרה, השתמש גם בתסריט וגם בחומרים שצולמו באופן ספונטני לחלוטין". ווייץ קוטע אותו: "העבודה על הסדרה הזאת היא מין מציאות שכזאת: אם אתה מעז לחלום על משהו, אפילו אם עבורך הוא בגדר פנטזיה – אם אתה מספיק אמיץ בשביל לבצע את זה, אז אתה פשוט יכול להשיג את זה".

ברנדט פיטרס ומלקולם מקדואל מצטרפים אליהם ולשיחה. היא, על אף היותה בת 68, נראית כאילו הזמן עצר מלכת עבורה. הוא, לעומת זאת – רזה ולבן שיער – נראה כאילו השנים עברו עליו במלוא עוצמתן. השניים הם גם הוותיקים ביותר בצוות וגם בעלי הניסיון הכי גדול בעשיית טלוויזיה. העונה הכותבים תפרו להם רומן מפואר והתנסויות בתתחומים חדשים. תומס, בגילומו של מקדואל, מנסה את צעדיו הראשונים במוזיקה אלקטרונית, ואילו גלוריה ממשיכה לחשוף בפני אנשים את אהבתה לשירה. פיטרס מספרת: "מוזיקאים קלאסיים הם מאוד כמו שחקנים. הם מכורים לאדרנלין של הבמה, הם חייבים כל הזמן לטפס יותר גבוה ומאוד קשה לספק אותם – כך שהעובדה שהסדרה צוחקת עליהם היא כיף גדול בשבילנו".

גם מוניקה בלוצ'י, שמשחקת זמרת אופרה שאיבדה את קולה וקוראת למאסטרו שיבוא להציל אותה מהמשבר שאליו נקלעה, מרגישה בנוח בתפקיד הדיווה. "העונה החדשה עוסקת בטירוף המובנה לעשיית אמנות", מסבירה בלוצ'י. "זו מערכת יחסים של אנשים משוגעים", היא אומרת על בת דמותה ועל רודריגו. "מובן שיש גם משיכה. משיכה מאוד מורכבת, כך שהדמויות האלו מראות לנו את הפן האנושי שמאחורי היצירה. אמנים הם כמו ערפדים. הם צריכים דם טרי להרגיש בחיים".

הגברת הרזה שרה. מוניקה בלוצ'י. צילום: כריסטופר רפאל

ברנאל, שנכנס לחדר יחד עם בלוצ'י – יש ביניהם פער של משהו כמו 50 ס"מ ולא לטובתו – נראה מאוד מרוצה מהעבודה על הסדרה ובעיקר מהציוות שלו לבלוצ'י. אין ספק שברנאל נהנה מכל רגע בנעליים של המאסטרו, וגם נהנה כיום הרבה יותר ממוזיקה קלאסית. "אנשים אמרו לי בעבר שאני הולך ליהנות מאוד מלחיות בתוך דמות אחת במשך כל כך הרבה זמן, והם בהחלט צדקו. זאת אחת מהחוויות הכי משחררות שהיו לי. אני מרגיש שאני יכול לעוף ולהתפוצץ עם הדמות הזו, ובאמת, רודריגו הוא מין דמות כזאת שדורשת אנרגיה של תעופה. אני מאוד מחבב אותו".

ברנאל הוא הרבה יותר משחקן רגיל. מלבד היותו נצר לאצולת תיאטרון מקסיקנית, אחרי ההצלחה של הסרטים הראשונים שלו ("ואת אמא שלך גם", "האהבה נושכת") הוא הקים במקסיקו חברת הפקות שגם מפיצה סרטים וגם מפתחת קולנוע מקומי, הישג שהוא גאה בו במיוחד לצד האקטיביזם בנושא בעיותיהם של מהגרים על גבול מקסיקו־ארצות הברית – נושא חם מאוד נוכח המירוץ האחרון לנשיאות. בימים אלה ברנאל גם מככב בסרט אקטואלי במיוחד שבו הוא מגלם אחד מקבוצת מהגרים מקסיקנית שמנסה לעבור את הגבול בזמן שגזען מיליטנטי מחליט להשתמש בהם כמטרה חיה לציד.

יש קווי דמיון ברורים בינך לבין המאסטרו. איך אתה חושב המצב הפוליטי הנוכחי בארצות הברית ישפיע על חייו?

"יש הרבה דברים שקורים עכשיו שגורמים לי לא כל כך לשמוח להיות בארצות הברית כרגע. אבל אם יש משהו שאני  מעריך מאוד בלהיות בניו יורק זה שהיא נותנת לי את ההזדמנות לפגוש אנשים שלא הייתי פוגש במקסיקו – אנשים מעיירות קטנות או מכפרים, שבגלל הפערים הסוציו־אקונומיים בינינו, אם הייתי נשאר במקסיקו אף פעם לא היו לי מפגשים יומיומיים איתם. אני חושב שרודריגו גם היה נהנה מזה בדיוק באותה מידה. מוזיקאים קלאסיים, כמו שחקנים, צריכים כל הזמן להתגבר על המשוכה של הלאומיות. הם מנגנים עם אנשים מכל העולם, ובעולם המוזיקה הקלאסית זה נורמלי להיות זר, מהגר. אני מאוד מעריך את זה".

"מוצארט בג'ונגל", כל פרקי העונה השלישית בסלקום TV החל מיום שלישי (20.12)