"משחקי הכס": סיכום פרק 5, עונה 4

השבוע ב״משחקי הכס״: לווסטרוז יש מלך חדש והוא נראה די חמוד, חאליסי מקבלת בשורות מדאיגות שמשנות את העלילה ואצבעון הנכלולי נתקע עם האישה הכי מטורללת בשבע הממלכות. איזה מסכן. סיכום שבועי

מתוך ״משחקי הכס״
מתוך ״משחקי הכס״

ברוכים הבאים לבלוג ״משחקי הכס״, הסדרה הכי מרתקת, מתוחכמת, מעודנת, כתובה היטב, ועוד כל מיני מחמאות שתופסות לגבי פרקים אחרים של הסדרה, אבל לא, למרבה הצער, לפרק הזה. או הקודם. וגם זה שלפניו לא היה כזה להיט. תכלס, כשחושבים על זה, כל חצי העונה שעברנו היה בעייתי: החתונה ‏הסגולה ‏היתה נהדרת אמנם, אבל כל מה שמסביבה – בין בעייתי (ג'יימי) למגוחך (ג'ון). משבר אמצע העונה הוא אמנם תופעה ידועה, הסדרה הרי צריכה להכין את הקרקע לקראת האירועים הגדולים של סיום העונה, אבל בפרקים האחרונים נראה ש״להכין את הקרקע לקראת״ הוחלף ב״למרוח זמן עד״. הפרק הזה לא רק שהביא מעט מאוד התפתחויות בעלילה והרבה סצינות אווירה (כלומר: שתי דמויות מדברות, שום דבר לא קורה) הוא גם היה מלא בכתיבה גרועה, חורים בעלילה וטימטום ברמה שמזכירה יותר את ״ספיידרמן המופלא 2״ מאשר את פסגת היצירה הטלויזיונית. המצב לא טוב, חברים. אני כבר כזה קרוב להכריז שאני מפסיק לצפות בסדרה יותר משלוש פעמים בשבוע.

במעלה מלך יש מלך חדש: טומן, שהוא כמו ג'ופרי, רק בלי הפסיכופטיות, הרשע, הטיפשות, הגאוותנות, ובעצם בדיוק ההיפך מג'ופרי. בדיאלוג מעולה בין מארג'רי וסרסיי מתבהר מה שנחשד כבר קודם: שלמרות האירועים המצערים בעבר, מארג'רי עומדת – שוב – להתחתן עם המלך. אם יש מלך בסביבה, יש סיכוי טוב שמארג'רי תתחתן איתו. הסצינה בין סרסיי למארג'רי היא דוגמה למה שאפשר לעשות בסדרה, ולא בספר – ואיך בימוי מוצלח יכול להציל גם פרק שהתסריטאי שלו מיהר לחופשה באלפים או משהו: הטקסט שלהן קורקטי ויבש לגמרי, אבל הבעות הפנים שלהן עם כל שורה מספרות סיפור שונה לחלוטין, והופכות את אופרת הסבון לקומדיה. תענוג לצפות בהן.

כל התמונות מתוך ״משחקי הכס״ (באדיבות HBO)
כל התמונות מתוך ״משחקי הכס״ (באדיבות HBO)

זמן קצר לאחר מכן סרסיי נפגשת עם האיש השולט באמת בממלכה, טייווין לאניסטר, המכונה ״אבא״, כדי לתאם את ענייני החתונות (בין השאר: הפעם זה יהיה אירוע פרטי וצנוע, ולעיצוב החתונה לא ייבחר אף צבע שליט. רק זה חסר לנו שנקבל איזו ״חתונה צהובה״). בשיחה בינהם אנחנו גם למדים – ולא בפעם הראשונה – שבווסטרוז מאוד אוהבים את המילה ״‏Fortnight‏״ (״שבועיים״, אבל מלכותי יותר). מתי ‏נחתן את טומן ומארג'רי? פורטנייט. ומתי את תתחתני עם לוראס? פורטנייט. מתי תגיש סוף סוף את הדו״ח השנתי למס הכנסה? פורטנייט. פורטנייט היא המקבילה ‏של שבע הממלכות ל״אחרי החגים״. לאחר מכן, השיחה נודדת לענייני כספים, כפי ששיחות נוטות לעשות, ושוב מוזכר בנק הברזל של בראאבוס והחוב הגדול שהממלכה חייבת לו. כמה פעמים כבר שמענו על בנק הברזל בסדרה? נדמה שהעונה הזאת מקפידים להזכיר אותו כמעט מדי פרק, אם כי עדיין לא ראינו אפילו פקיד קטן או אשנב-כל ממנו. בכך הבנק הזה הופך דומה מאוד למהלכים הלבנים: איום מעורפל שכל הזמן מדברים עליו, ואוי-לא-עוד-מעט-זה-יקרה-אבוי-היכונו-החורף-מגיע, אבל שום דבר לא באמת קורה במשך עונות על גבי עונות. ובתחום היצורים המאיימים על שלום העולם, אני מעדיף זומבים לבנים על פני בנקים.

סליחה, הפסקה לפרסומת.

קונים בית חדש? מחתנים את הבן? יוצאים למלחמה? זקוקים להלוואה לטווח קצר עד בינוני? פנו לבנק הברזל של בראבוס, כי ברזל שווה זהב. בנק הברזל של בראאבוס! אנחנו שם, בשבילך. תמיד. צופים. מצפים. בצללים. עד שיגיע הרגע המתאים.

חזרנו.

שתי סדרות של הרפתקאות בדרכים העונה הזאת מספקת לנו. האחת – עלילות אריה וכלב השמירה. הם לא עשו שום דבר. כלומר, אפשר לומר שקרה משהו כי אריה ניסתה להרוג את קלגאן…? באמת? אני באמת לא בטוח האם הסדרה מצפה מאיתנו להאמין שניסיון הרצח הזה היה כנה, כי אם זה המצב, אריה וקלגאן שניהם מטומטמים. היא יכלה לקרוע את גרונו של סנדור קלגאן בעודו ישן, ובמקום זה היא מנסה לנעוץ חרב באמצע השיריון שלו? והוא ממשיך לתת לה להסתובב חופשיה לצידו, גם אחרי שהוא יודע שהוא נמצא ברשימת הקטל שלה, ואחרי שהיא ניסתה בפועל לתקוע בו חרב? למה? מה קורה פה? למה אף אחד לא עושה שום דבר הגיוני?!

מתוך ״משחקי הכס״ (צילום: HBO)

קומדית המצבים השניה: בריאן ופוד בדרכים. גם כאן לא קרה שום דבר, אבל לפחות היה כיף בדרך. היום למדנו שפוד הוא חסר תועלת בתור נושא כלים וחסר ניסיון בחיים מחוץ לארמון, אבל מאוד נאמן ולהוט. כמו כלבלב קטן וחמוד כזה שמתרוצץ מסביבך כל הזמן בעיניים בורקות ומבקש ליטופים בבטן. בריאן היא לגמרי לא הטיפוס של חיות מחמד, והיא נראית כאילו היא שוקלת ברצינות לשלוף את חרבה האגדית אורטל ולשחוט את הכלכלבון. אנחנו גם לומדים לאן הם, בעצם, הולכים במסע החיפושים שלהם אחרי סאנסה: אל החומה. זה כיוון שגוי לחלוטין, כמובן, אבל בעל פוטנציאל טוב עלילתית. אולי בריאן תוכל להפליק לכמה מאנשי משמר הלילה וללמד אותם קצת פאקינג אסטרטגיה בסיסית – אבל רגע, לשם עוד נגיע.

דאינריז לא מעודכנת. רק עכשיו היא שומעת על מותו של ג'ופרי, שקרה כבר לפני שלושה פרקים -‏‏ ‏פלא שהיא הצליחה להישאר לא מספוילרת כל הזמן הזה. עצם האיזכור של ג'ופרי בסביבתה ‏של ‏דאינריז הוא אחד מאותם אירועים נדירים שבהם אפשר להיזכר שדאינריז וכל שוכני שבע ‏הממלכות ‏נמצאים כולם באותה הסדרה, ואולי יום אחד – בעוד שנה, שנתיים או שבע – אפילו יגיעו ‏לכדי ‏אינטראקציה אלה עם אלה. היום הזה רק התרחק, עכשיו כשדאינריז החליטה – שוב – לוותר על ‏צי ‏ספינות שיוכל לקחת אותה ואת צבאה לכיבוש מעלה מלך, ובמקום זה  להישאר במקום שבו ‏היא ‏נמצאת, מירין, ולשלוט. דאינריז בהחלט שולטת, אין ויכוח, אבל עם כל הכבוד, אם היא לא ‏הולכת ‏להגיע לווסטרוז לעולם, מה בעצם היא עושה בסדרה הזאת? דאינריז צריכה לקבל סדרת ספין-‏אוף ‏משלה, ״משחקי הכס: אם הדרקונים™״, שתוקדש לעלילותיה במפרץ העבדים, וכך היא לא ‏תהיה ‏מוגבלת לדקות בודדות בכל פרק, ואנחנו נוכל להפסיק לתהות האם כל הכיבושים האלה שלה ‏יתחברו ליתר הסדרה בשלב כלשהו.

מתוך ״משחקי הכס״ (צילום: HBO)

פיטר בייליש, המכונה אצבעון, ואחייניתו איליין, המכונה סאנסה, מגיעים לטירת בית ארין, המכונה קן הנשרים, ופוגשים את ליסה ארין, המכונה דודה, וכמו כן פסיכית. כמה פרטים דווקא חשובים מאוד בנוגע לעתיד ולעבר של ווסטרוז מתבררים לנו כאן: ליסה ארין משוגעת על אצבעון עד כדי קנאות אובססיבית; סאנסה, כמה לא מפתיע, אמנם יצאה מבין הלאניסטרים אבל היא עדיין נחשבת לנכס אסטרטגי בלבד, וברגע שיהרגו את הגמד היא תינשא מחדש, הפעם לבנה של ליסה ארין, הילד עם תסביך אמא הכי רציני מאז אדיפוס. ברגעים אלה ממש סאנסה מהרהרת שאולי בעצם חיי הנישואין לטיריון לא היו כל כך גרועים. אבל מלבד אלה מתברר לנו דבר נוסף: ליידי ארין מנדבת, אפרופו כלום, פריט מידע קריטי, ומנדבת אותו באופן שהיה אפשר להגדיר כהאכלה של הצופים בכפית אלמלא זה היה דומה יותר לפיטום אווזים בעזרת צינור ישר לקיבה. ובכל זאת, האירוע שאליו הגילוי הזה מתייחס קרה כל כך מזמן שהרבה צופים בוודאי עדיין לא הבינו מה היה הקטע עם האווזים האלה.

אז, תזכורת: עוד לפני שכל העסק התחיל, לפני המלחמה, לפני שג'יימי דחף את בראן מהחלון, בעלה של ליידי ארין – ג'ון ארין – שימש כימינו של המלך רוברט ז״ל. ארין חלה ומת במפתיע, מה שהביא את רוברט לבקש מנד סטארק למלא את מקומו, וההמשך ידוע; אלא שג'ון ארין לא באמת מת בנסיבות טבעיות. הוא הורעל, בדיוק כשעמד לגלות את הסוד המביך של בית משפחת לאניסטר. עד היום הנחנו, כמובן מאליו, שאלה היו הלאניסטרים – סרסיי, או אולי ג'יימי – שדאגו לחסל אותו. אלא שעכשיו מתברר שזה לא היה המצב. ליסה ארין, אשתו, היא זו שהרעילה את ג'ון, והיא עשתה זאת בהשפעתו של באיליש. ההרעלה הזאת היתה אחת האבנים הראשונות שגרמו למפולת שהיא כל מלחמת חמשת המלכים ו״משחקי הכס״ בכלל. באיליש, מתברר, היה אחראי גם לזה, וגם לרצח של ג'ופרי; עוצמת הבחישה שלו מאחורי הקלעים, וההשפעה שלו על ההיסטוריה הווסטרוזית, היא הרבה יותר גדולה מכפי ששיערנו אי פעם.

אוקיי, זה היה בהחלט טוויסט מעניין, חבל רק שהאופן שבו הוא התגלה היה כל כך, אבל כל כך, גרוע. ליסה פשוט מחליטה ספונטנית לספר לבאיליש דברים שהוא יודע היטב, ואפילו לבאר אותם. ציטוט: ״כשנתת לי את הטיפות האלה, ואמרת לי למזוג אותן אל היין של ג'ון, היין של בעלי…״. אה, הלו, ליסה, אלא אם כן שניכם הרעלתם יחד גם את ג'ון לנון, ג'ון טרבולטה, ג'ון דיר וג'וני שועלי, אני חושב שבאיליש היה מצליח להבין לאיזה ג'ון את מתכוונת גם בלי ההבהרה שמדובר בבעלך. מי כתב את השטויות האלה?

מתוך ״משחקי הכס״ (צילום: HBO)

ועכשיו, למרכז ההתרחשות: המקום שבו בפרק הקודם ג'ון (ורק שלא תהיה טעות, אני מדבר על ג'ון שלג, כן? לא על ג'ון גודמן או ג'ון ביריון) וחבריו למשמר הלילה הגיחו למשימה מסוכנת מעבר לחומה ומעבר לגבולות עלילת הספר, אל מבצרו של קראסטר, שבו – ללא ידיעתם – שבויים גם בראן וחבריו. לוק, הסוכן ששלחו הבולטונים אל שורות המשמר, מתגנב לשם, מציץ אל תוך בקתה אחת, רואה שם את בראן וחבריו העסוקים בטחינת מים נמרצת (״אנחנו חייבים להגיע אל העורב בעל שלוש העיניים, אתה מאוד חשוב״ – אנחנו יודעים! אתם מספרים לנו את זה כבר שלוש עונות לכל הרוחות) ואיכשהו מזהה שמדובר בבראן – למרות ש:
א. הוא מעולם לא ראה אותו לפני כן.
ב. אין לו שום סיבה בעולם לחשוד שעשוי להיות אפשרי ברמה התיאורטית שבראן יהיה שם, כי אף אחד בעולם לא אמור לרצות או להיות מסוגל לחצות את החומה בכיוון צפון, בפרט לא ילדים נכים. אבל, איכשהו, בעזרת הכח החזק ביקום – עצלנות תסריטאית – הוא יודע.

לוק חוזר אל חבריו ממשמר הלילה, המשבחים אותו על כך שהוא נע בשקט; הוא טוען שכדאי להימנע מהבקתה ההיא, כיוון ש״יש שם כלבים, ועדיף שנגיע קרוב מבלי שהם ירחרחו אותנו״ (הוא שוכח להזכיר שבסביבה יש גם שני זאבי בלהות ענקיים, אחד מהם לבן), והדבר הבא שקורה הוא שהעורבים המפגרים מסתערים בצעקות קרב רמות על המבצר של קראסטר. הם ממש צועקים, הטיפשים בשחור. אחרי שהבהרנו כמה חשוב לנוע בשקט, ושאנחנו צריכים להתקרב בלי שיבחינו בנו, האסטרטגיה המנצחת של ג'ון (שלג, לא ג'ון ברייס הדרכה) היא לצעוק בקול רם ואז לרוץ פנימה?! פרה עיוורת היתה הוגה תכנית התקפה טובה יותר. ג'ון מודע, למשל, לקיומם של קשתות וחצים, שהיו יכולים בקלות רבה לדלדל את מספר המורדים באחוזים נכבדים עוד לפני שאנשי משמר הלילה יגיעו לטווח סכנה?

מתוך ״משחקי הכס״ (צילום: HBO)

הצעקנות של אנשיו של ג'ון לפחות הצילה אותנו מעוד אונס, הפעם של מירה, וטוב שכך, כי באמת שכבר מיצינו. בראן והחבורה ניצלו מידי העורבים המורדים, אבל נופלים במקום זה לידיו של לוק; בראן מתגבר על המצב באמצעות השתלטות ווארג-ית על הודור, שמתברר שהיה יכול להשתחרר תמיד מהכבלים שלו אם הוא רק רצה מספיק, והם לא חשבו לעשות את זה עד עכשיו כי סיבות. בראן/הודור הורג את לוק, ג'ון הורג את המה-שמו-למי-אכפת הרשע כשהוא גורם לו להקיא חרב, בראן מחליט שלא לגלות לג'ון שהוא בסביבה כי זה עלול להפריע למשימתו הקדושה ללכת צפונה, וכך נגמר לו סיפור ״המתקפה על מצודת קראסטר״ – עלילת משנה מטופשת, מיותרת, מחוררת וכתובה רע, שבסופו של דבר, מתברר, לא שינתה את הסטטוס-קוו במילימטר. מה שנראה כמו סטיה אמיצה מהספרים אל הלא-נודע היה למעשה לא יותר ממריחת זמן של שני פרקים.

עוד יותר משכל הסיפור הזה היה גרוע – וזה היה ממש גרוע – זה מדאיג. על ג'ורג' ר. ר. מרטין אפשר לסמוך שיביא עלילות מרתקות ודמויות מעניינות, אבל מתברר שכשהתסריטאים, וייס ובניאוף, מאלתרים לבדם, בלי להתבסס על הטקסט המקודש של הספרים, הם מזייפים. ומכיוון שבעונות הבאות הסדרה צפויה להסתמך פחות ופחות על הספרים – ואם זאת הרמה של החומרים שלה עלינו לצפות – זמנים קשים עומדים בפנינו. החורף מתקרב. Brace Yourselves.

נעדרים: זה כבר הפרק השני ברציפות שבו סטאניס ושות' לא נראים; כנ״ל גם לגבי תיאון והבולטונים. ג'יימי בהפסקה – כלומר, ראו אותו עומד ברקע לרגע, אבל הוא בחר לשמור על דממת אלחוט השבוע, בעוד הוא מתייעץ עם עורכי הדין שלו ומחפש דרכים לשיקום תדמיתו. חמור מכך: איפה טיריון? נכון שהוא עדיין בכלא, ממתין למשפט, וכנראה לא הרבה קורה שם, אבל עדיין, בשביל מה לראות את הסדרה הזאת אם אין טיריון?

דמויות מתות: לוק. וגם ההוא שהנהיג את העורבים המורדים, לא זוכר איך קוראים לו. להלן ההיסטוריה המלאה של שניהם: ״הו, הנה דמות חדשה ומסוכנת, אני תוהה מה הוא זומ- אה, רגע, הוא מת. ווטאבר״.

עירום לא רלוונטי: בהפסקה. אפילו אוברין הופיע בסצינה בלי אף אדם עירום לצידו! מוזר.

הסצינה: קייטלין ומארג'רי. כי עם כל קרבות החרבות, הרגעים הטובים ביותר של הסדרה הם תמיד כאלה שמועברים בדיאלוגים והבעות פנים.