"נבסו" לא לגמרי מצחיקה. אבל אולי זה לא כזה חשוב

הקומדיה העדתית החדשה של "רשת" מודעת היטב לתפקידה החברתי, והיא מקדמת אותו בכל מחיר – גם על חשבון הבדיחות או דמויות המשנה. אבל לסדרה שהעזה לדבר אמהרית בפריים טיים מגיע הצ'אנס להוכיח שהיא לא באמת צריכה לבחור בין החשוב למצחיק

"נבסו" (צילום מסך)
"נבסו" (צילום מסך)
10 במרץ 2017

בעידן שבו טלוויזיה היא עדיין המדיום המרכזי שמשפיע על דעת הקהל ועל התודעה הקולקטיבית, טוב וחשוב להשתמש בה כדי להציף בה סוגיות חברתיות כבדות משקל. בתקופה שבה הגזענות היא הענן העכור המכביד ביותר על החברה הישראלית, טוב וחשוב להילחם בה בפריים טיים. לכן, לפני הכל ואחרי הכל, טוב וחשוב ש"נבסו" עלתה ושודרה אתמול בפריים טיים בערוץ 2.

את כל העקרונות שהוזכרו לעיל, דומה שיוצרי "נבסו" ידעו והרגישו היטב כשעבדו על הקומדיה החדשה של "רשת". כבר מהפרק הראשון של הסדרה ברור שלא רק שהם מודעים לחשיבות המשימה שלהם, אלא שהם ממש רואים בה שליחות. המסרים ב"נבסו" הם הדבר הכי בולט בה, והם באים לפני כל דבר אחר. יוצרי הסדרה באו לעבוד: להשתמש בפלטפורמה של ערוץ 2 כדי להציב מראה מול הציבור הישראלי הגזען, ולתת לו לרגע להרגיש איך זה להיות מהצד השני. ואם, על הדרך, זה גם ייצא מצחיק – אז אחלה.

יוצרי "נבסו" הם לא הראשונים שמשתמשים בקומדיה כדי לטפל בסוגיות גזעניות, ואפילו לא הראשונים בישראל ("עבודה ערבית" היא דוגמה אחת, אך לא יחידה). וזה לא במקרה. קומדיה מאפשרת להגיד דברים שדרמה לעולם לא תעיז להגיד, כי היא תמיד יכולה לתרץ שהיא רק באה להצחיק. קומדיה יכולה להציב מראה מדהימה ששום דרמה, מדויקת וריאליסטית ככל שתהיה, לא תוכל להציב. השם הראשון שעולה לראש בהקשר הזה היא כמובן "משפחת קוסבי", אחת מסדרות הקומדיה המצליחות בכל הזמנים, שהכניסה לכל בית בארצות הברית משפחה כהת עור שנראתה והרגישה כמו כל משפחה "אחרת". האימפקט שלה היה עצום, ויש הטוענים שבהצלחתה סללה "המשפחה האפרו-אמריקנית הנשיאותית הראשונה של אמריקה" את הדרך למשפחה האפרו-אמריקנית הנשיאותית האמיתית הראשונה, 25 שנה אחריה. ובכל זאת, לאורך כל שנות שידורה נטען נגד הקוסבי'ז שהם חוטאים לתפקידם ההיסטורי, בכך שהם לא עוסקים כמעט בסוגיות שבאמת מטרידות אפרו-אמריקנים, אלא עסוקים בעיקר בלהצחיק ולמצוא חן. ובזה היא הייתה טובה מאוד. משפחת קוסבי הייתה מאוד מצחיקה, ובראשה עמד אדם מאוד-מאוד מצחיק (וכנראה מאוד-מאוד אנס, אבל את זה לא באמת ידענו אז).

משפחת קוסבי
משפחת קוסבי

ב"נבסו", לפחות לפי הפרק הראשון, נראה שבחרו הפוך, וכבר על ההתחלה מתמודדים בכל הכוח עם הסוגיות שלשמן נוצרה הסדרה. כבר בסצינה הראשונה של הפרק הראשון נעצר גיבור הסדרה גילי צ'לצ'או (יוסי ואסה, שהוא גם מיוצרי הסדרה) על ידי שוטר, בלי שום סיבה, זולת צבע עורו. קודם כל, לפני שנגיד שלום, תיכנסו לשוק. כבר בפרק הראשון תוקע הדוד שמלש בפרצוף של הצופים עז מפינת ליטוף המיועדת לשחיטה לכבוד האזכרה לאביו של גילי (והופ, הרווחנו גם אג'נדה טבעונית שמוגשת היטב). כבר בסצינה השלישית נהנים מאות אלפי הצופים של ערוץ 2 משלוש דקות של דיאלוג באמהרית בפריים טיים. טוב וחשוב. באמת.

אלא שכאילו כדי להוכיח שקוסבי צדק (ביצירה! לא ביחס שלו לבני אדם), "נבסו", לפחות בינתיים, נאלצה לוותר על הצד השני של המטבע – היא לא מספיק מצחיקה. הסיטואציות הקומיות שהיא יוצרת (גילי שמציל את בנה של השכנה בזכות הידע שלו בפריצה לבתים – ואז חושש שהוא מאשש את הסטיגמה) הן בעלות פוטנציאל, אבל הדיאלוגים שנכתבו עבורן לא מהודקים עד הסוף, וצפויים במיוחד. בנוסף, להוציא את מרב פלדמן (שמביאה איתה לא מעט כריזמה, וגורמת לנו לתהות למה לעזאזל לא רואים מספיק ממנה בפריים טיים), המגלמת את תמר, אשתו האשכנזייה של גילי, דמויות המשנה ה"צבריות" ומערכות היחסים ביניהן מרגישות כאילו ראינו אותן על המסך כבר אלף פעם (טוב, לא רק "מרגיש כאילו" – האמא הפולניה ששולטת בבית וכולם מפחדים להגיד לה שהיא מבשלת גרוע? באמת? ועוד ללהק את חנה לסלאו, בפעם האלף, לתפקיד חנה לסלאו?).

שוב חנה לסלאו בתפקיד חנה לסלאו?
שוב חנה לסלאו בתפקיד חנה לסלאו?

ובכל זאת, גם במבחן הטלוויזיוני-פרופר, זה לא ש"נבסו" לגמרי לא טובה. היא מצחיקה לפרקים, השחקנים הראשיים שלה מייצרים ביניהם דינמיקה מעניינת, הסיטואציות הקומיות מוצלחות. היא בטוח לא "קוסבי", אבל היא בכל מקרה יותר טובה מהקומדיה העדתית הקודמת של רשת, "סברי מרנן", שמסיבות תמוהות הצליחה לשכנע את הצופה הישראלי מספיק כדי לחזור למסך שוב ושוב ושוב. גם אם לא מבריקה, היא מספיק טובה כדי שנוכח המשימה הבאמת-חשובה שהיא לקחה על עצמה, והרצינות שבה היא ממלאת אותה, ניתן לה את הצ'אנס להוכיח שהיא יכולה להיות גם נוקבת וגם מצחיקה, ושהיא לא צריכה לבחור בין השניים.