שיעורים לחופש: סדרות טלוויזיה חדשות שכדאי לכם להכיר

עד לפני כמה שנים לוח השנה הטלוויזיוני בארצות הברית היה צפוי להחריד. הסדרות הגדולות, עתירות התקציב, עלו למסכים החל מספטמבר ודוממו מנועים במאי לכל המאוחר. ובשאר הזמן? לכו לטייל בחוץ. קיץ. מי שבכל זאת ממש התעקש לראות משהו היה צריך להסתפק בתוכניות הריאליטי הזולות ביותר או במיני סדרות סוג ב' (מבחינת התקציב, לאו דווקא מבחינת איכות) מבית אחת הרשתות הקטנות.

אך לפתע סדרות הקיץ הקטנות החלו לגדול. זה התחיל עוד באמצע העשור הקודם, כשרשתות כמו USA החלו להפיק סדרות קיץ שזכו להצלחה כבירה, כגון "Psych" ו"Burn Notice". כיום USA היא מעצמת סדרות קיציות ו"Mr Robot" שלה הפכה – לאחר התחלה שקטה – לדבר הכי מדובר בטלוויזיה האמריקאית בחודשים האחרונים. גם "מד מן", חשוב לזכור, החלה את דרכה דווקא בחודש יולי, ברשת קטנה אחרת -AMC  – ששינתה בעקבותיה את פניה לנצח.

בשנים האחרונות הכל כבר נראה אחרת. רשימת סדרות שאינן נצמדות ללו"ז של ספטמבר־מאי בכלל וסדרות קיץ בפרט, כוללת כמה מהדברים הטובים ביותר על המסך כיום. רוב הסיכויים הם שלצד "מר רובוט" האמורה ושתי סדרות של נטפליקס – לא הפקות ענק, אבל סדרות מוערכות עם קהל מעריצים נאמן וביקורות אוהדות עד אוהדות מאוד ( על "בוג'ק הורסמן" ו"Wet Hot American Summer" כנראה כבר שמעתם) – יש עדיין לא מעט סדרות שכדאי לכם להכיר.

"Sense8" (נטפליקס)

האם הוגן להשוות כל יצירה חדשה של אנדי ולאנה וואשובסקי לסרט שקנה להם את שמם – "המטריקס"? לא, לא הוגן, ואנחנו הרי אנשים הגונים. "Sense8" – הסדרה החדשה שיצרו עבור נטפליקס עם ג'יי מייקל סטרזינסקי ("בבילון 5" האגדית ו"ג'רמיה" המוכרת פחות) – היא פשוט סדרת מדע בדיוני מעניינת ממש, גם אם לפרקים היא אטית מעט או פילוסופית מדי.

מדובר בשמונה אנשים שלפתע נוצר ביניהם חיבור מוזר. הם יכולים לדבר בשפותיהם של שבעת האחרים, שותפים לכישוריהם ויכולים לתקשר איתם. הפקת הסדרה עבור נטפליקס הובילה לכך שכל 12 פרקי העונה הראשונה שלה הפכו זמינים ברגע אחד, והדבר מקל על הצפייה כי מדובר בסיפור אחד ארוך, שלאו דווקא תואם לקצב שאתם רגילים אליו בסדרות טלוויזיה סטנדרטיות. הצלחתה היחסית בנטפליקס הובילה לכך שעונה שנייה כבר הוזמנה.

"Billy & Billie" (DirecTV)

"בילי ובילי" היא קומדיה רומנטית שהחלה את דרכה בערוץ שאף פעם לא שמעתם עליו. לא, באמת, שמעתם פעם על ערוץ Audience של חברת הלווין האמריקאית DirecTV? אז יש כזה ושודרה בו עונה של קומדיה רומנטית ממש חמודה עם אדם ברודי (הזכור כסת׳ מ"The O.C.") וליסה ג'ויס.

הבעיה הגדולה בכתיבה על הסדרה הזאת היא שכמעט כל פרט עלילה בה הורס את הפאנץ' ליין הנפלא של סוף הפרק הראשון. עוד יכולים להרוס אותו: חיפוש השם של הקומדיה בגוגל, צפייה בטריילרים שלה, קריאת כל חומר פרסומי עליה כמעט.

לא ברור למה יוצריה אפילו לא ניסו להסתיר את מה שהפרק הראשון בונה בצורה מרשימה כל כך. אז אם אתם יכולים, נסו לתת לסדרה צ׳אנס בלי לעבור באף אחד מנתיבי הספוילרים.

"Chef’s Table" (נטפליקס)

הסדרה השנייה של נטפליקס ברשימה הזאת כלל אינה עלילתית. מדובר בסדרה דוקומנטרית בת שישה פרקים על שפים מצליחים, חלקם אפילו כוכבי על של עולם המסעדנות. הפרק הראשון עוסק במאסימו בוטורה – שף שמסעדתו נמצאת כעת במקום השני בעולם בדירוג היוקרתי של סן פלגרינו. ממש קשה להשיג בה מקום.

את "Chef’s Table" ממש לא מעניין ללמד אתכם לבשל. היא אפילו לא ממש משתדלת להראות לכם את השפים בעבודתם במטבח. יש סצנות בישול פה ושם, אבל הן ממש לא המנה העיקרית. במקום זאת, ב"Chef's Table" מנסים לחקור מה הוביל את האנשים האלה להגיע אל פסגת היצירה בתחומם, כיצד הם רואים את העולם שסביבם ואיך זה מיתרגם למנות שהם מכינים. הבעיה הגדולה של הסדרה היא שהפרק הראשון הוא הטוב ביותר, אבל גם שאר הפרקים שווים צפייה.

"Humans" (AMC)

הקו המפריד בין אדם לרובוט מעסיק סופרי מדע בדיוני מאז היצירה שבה הומצאה המילה "רובוט" – "הרובוטים האוניברסליים של רוסום" (1920) מאת קארל צ'אפק. אך עצם זה שהקונפליקטים בין האדם למכונה שורטטו מזמן, לא אומר שאי אפשר לספר עליהם סיפור מעניין גם 95 שנה לאחר מכן. "Humans", הפקה בריטית־אמריקאית שמבוססת על הפקה שבדית בכלל, מצליחה בכך לא רע.

הסדרה מתרחשת בעולם שבו רובוטים דמויי אדם הם הטרנד החדש. אך אם זה נראה כמו בן אדם ונראה שיש לו גם יכולות שכליות ורגשיות של בני אדם, מה הופך את זה למשהו נחות מאדם? או שמא האנדרואידים של "Humans" הם האנשים החדשים? "Humans", המהדהדת לפרקים את "בלייד ראנר", מעלה שאלות מסקרנות, אך לא מתעכבת יותר מדי על הפילוסופיה. אקשן נמצא די גבוה בסולם העדיפויות של היוצרים.

"Ballers" (HBO)

ההשוואה מיידית של "Ballers" היא ל"הפמליה" (אפילו הרשת המשדרת היא אותה הרשת אבל במקום שחקנים יש כאן שחקני פוטבול, ובמקום אדריאן גרנייר האנמי יש כאן את דוויין ג'ונסון המופלא. כן, אחד האנשים החמים בהוליווד כיום הספיק לעשות סדרת טלוויזיה בין "מהיר ועצבני" ל"מהיר ועצבני". האמת היא ש"Ballers" לא באמת מנסה להמציא מחדש שום גלגל (או כדור). מדובר בדרמה קומית קלאסית למדי, וזה בדיוק העניין. הכל זורם כאן כמו שצריך, ואפילו אם אתם לא באמת מבינים בפוטבול, הטרמינולוגיה לא תפריע לכם להתחבר לדמויות. אולי לא תרגישו שהסדרה הזאת שינתה את עולמכם או חשפה אתכם לנקודות מבט חדשות (מי היה מאמין, קשה לספורטאים מקצועיים להתמודד עם העולם אחרי שקריירת הספורט שלהם מסתיימת!), אבל היא בכל זאת די מבדרת.

"Fresh Off The Boat" (ABC)

אם "Ballers" היא "הפמליה" הבאה, "Fresh Off the Boat" היא "כולם שונאים את כריס" הבאה. אבל במקום משפחה שחורה, יש כאן משפחה שבה ההורים היגרו לארצות הברית מסין, ואילו הילדים נולדו כבר בארצות הברית – מה שלא מפריע להם להיות חריגים למדי בשכונה לבנה בפלורידה של אמצע שנות ה־90.

אה, והכי חשוב: זה מצחיק. לא רק כי מדובר בקומדיה האמריקאית הראשונה זה שני עשורים שמתרכזת במשפחת מהגרים אסייתית (הקודמת הייתה "All-American Girl", בכיכובה של הקומיקאית מרגרט צ'ו, ששודרה גם היא ב־ABC ב־1994 ושרדה עונה אחת בלבד). בזכות הגיוון הזה, הבדיחות באמת מרגישות טריות והסטריאוטיפים עוד לא נשחקו עד תום, מה גם שיש כאן צוות כותבים מוכשר שיוצר בדיחות אינטליגנטיות למדי. ב־ABC כבר הזמינו עונה שנייה.