משחקי הכס עונה 6 פרק 3: המשמרת של ג'ון סנואו הסתיימה

בפרק הקודם, ג'ון שב מהמתים. ואם היה חשש שההחייאה המופלאה הזאת בכל זאת תבוא עם איזשהו מחיר – אולי ג'ון יחזור, אבל לא יהיה הוא-עצמו? אולי הוא יחזור פגום? אולי הוא יחזור עם רעב לדם או למוח? אולי הוא יחזור בלונדיני?
אז לא. הוא חזר, והוא ג'ון, והעיניים שלו באותו צבע.

דאבוס ומליסנדרה מוצאים אותו, ערום וחבול אבל משום מה חי, והתגובה שלהם די תמוהה. דאבוס: "היית מת ועכשיו אתה לא, וואו! זה מטורף! איך זה קרה?!". הלו, דאבוס, זה היה הפאקינג רעיון שלך. מליסנדרה, לעומת זאת, מוצאת במהירות את האמונה שאבדה לה, מכריזה ש"אדון האור לא השיב אותך במקרה" – וזה אחרי שהיה צריך לגרור אותה לנסות את ההחייאה הזאת. אתם שניכם ראיתם את הפרק הקודם בכלל?! מליסנדרה, עם האמונה המחודשת שלה, אומרת עכשיו שסטאניס, אחרי הכל, לא היה הנסיך שהובטח ושיציל את העולם (אה, כן. duh), אבל ג'ון הוא בטוח כן. הפעם באמת. בהתחשב באיך שהסיוע של מליסנדרה עבד בשביל סטאניס, לא הייתי ממהר לקבל את תמיכתה. אבל התגובה התמוהה ביותר – או, ליתר דיוק, חוסר התגובה –  לשובו של ג'ון היא של גוסט, הזאב אדום העיניים שלו. כשאני חוזר הביתה אחרי היעדרות של שתי דקות ו-36 שניות כדי לקחת את הדואר, הכלב שלי מתייחס לזה כאל הדבר המשמח ביותר שקרה אי פעם בתולדות העולם, קופץ עלי בחיבוקים ונשיקות כאילו הוא היה בטוח שאבדתי לנצח, ומכריז מיד על יום חג לאומי לרגל שובי. אבל גוסט? לא זז מהמקום. לא יללה, לא כשכוש בזנב. אז האדם שלך שב מהמתים, בקטנה. אפילו ליקוק ייצוגי הוא לא מקבל. גם כן כלב.

גם שאר התושבים הנוכחיים של טירת שחור מקבלים את שובו של ג'ון באופן רגוע יחסית. אף אחד לא תוקע בשופר אבל אף אחד גם לא תוקע בו חרב. ג'ון עושה סבב חיבוקים, וזה קצת מפחיד. אחרי מה שראינו בפרקים הקודמים, חיבוקים ב"משחקי הכס" מטרידים אותי. בכל חיבוק עלול להסתתר סכין.

בחזונו של בראן: בשלב זה אנחנו אמנם נמצאים הרחק מעבר לגבולות הספרים (כמעט שום דבר שקרה בפרק הזה – או בעונה הזאת – לא תועד בספרי הסדרה שיצאו עד כה), כך שבעיקרון כולנו, כג'ון סנואו בשעתו, לא יודעים כלום. ועדיין, ישנן סצינות שמחלקות את הצופים באופן ברור לשניים: הצופים-ולא-קוראים, ואלה שקראו את הספרים וכבר התדיינו באינטרנט והחליפו תאוריות. כידוע, יש בהערכה גסה 113 אלף תאוריות לגבי הסדרה שנעות בין אמינות למדי לפסיכיות לחלוטין, אבל רוב השאוש"קיסטים יסכימו שיש תאוריה אחת דומיננטית יותר מכולן, שאמנם לא אושרה רשמית בשום מקום בספרים או בסדרה, אבל נרמזה באופן כל כך משכנע שכמעט כולם בטוחים בנכונותה. זה פשוט הגיוני מכדי לא להיות נכון, אבל חשוב מכדי שלא יסופר באופן מפורש, מתישהו. ובפרק הזה, כמעט – אבל רק כמעט – קיבלנו סוף סוף אישור לתאוריה הזאת. בשביל הקוראים החפרנים, הסצינה הזאת היתה מתסכלת בכמה קרוב היא הביאה אותנו לידיעה, בעוד הצופים הקז'ואליים תהו מה הקשר שלה למשהו, בכלל.

בראן והאיש-שבעץ שוב משחקים אותה דוק ומרטי ומטיילים ברחבי הזמן, והפעם הם מגיעים למגדל האושר שבגבול דורן, מתישהו בסביבות עונה מינוס אחת של הסדרה, קצת אחרי המרד של רוברט. שם, כמה אנשים נלחמים באנשים אחרים, וצריך כמה הסברים כדי לדעת מי נגד מי פה בכלל. האיש הזה שלא נראה בכלל כמו שון בין הוא נד סטארק בצעירותו, והוא מחפש את אחותו, ליאנה, שנחטפה (כפי שהסדרה לא טורחת להזכיר לנו, כי היוצרים בשלב הזה סומכים על בלוגרים שיסבירו את העלילה) על ידי ראיגר טארגריין, בנו של המלך שזה עתה הודח ואחיה הגדול של דאינריז. אבל הבאד-אס הזה עם שתי החרבות לא היה ראיגר טארגריין, הוא היה בסך הכל אחד מהשומרים שלו (סר ארתור דיין, אם אתם חייבים לדעת ובתכלס אתם לא). ראיגר – וככל הנראה, ליאנה – נמצאים במגדל. ואין קורא ספרים שלא הרגיש בדיוק כמו בראן בקטע הזה: יאללה בואו ניכנס למגדל ונראה מה באמת קורה שם כי אנחנו מחכים כבר שנים לדעת! אבל לא, האיש שבעץ לוקח לנו את הסוכריה רגע לפני, ומתעקש לגרור את בראן בחזרה לעתיד. ולכו תדעו מתי נגיע שוב למגדל הזה. זה יכול לקחת עוד עונות. עונות!

עוד רגע תמוה לאובססיביים: "אני מאחל לך הצלחה במלחמות שעוד יבואו" הוא מה שארתור דיין אומר לנד סטארק רגע לפני הקרב ביניהם. זה גם אותו המשפט שאמר מאנס ריידר לג'ון רגע לפני ששרפו אותו. זה מין ביטוי ווסטרוזי לא נפוץ במיוחד? כי הניסוח הזה נשמע ספציפי מכדי להיות מקרי. וזאת לא הפעם הראשונה שאנחנו שומעים הדים מוזרים כאלה לשורות שכבר שמענו. בחזון הקודם של בראן, נד הצעיר אמר את המשפט "תרים את המגן שלך או שאצלצל בראש שלך כמו בפעמון" – בדיוק אותן המילים שג'ון אמר לאולי בעונה הקודמת. אז מה קורה פה, זה מין רמז להקבלה בין נד לבין ג'ון – ששומעים, או אומרים, את אותם משפטים שוב ושוב? האם רומזים לנו שעכשיו, כמו ג'ון, גם נד יקום לתחיה, יכריז שהוא היה רק Mostly Dead ויתלונן על כאב ראש? או שוייס ובניאוף פשוט מתעייפים, אז הם מתחילים למחזר שורות מעונות קודמות? באמת שאני לא יודע, אבל התאוריות מן הסתם יתחילו לעוף.

ואיז דותראק: עוד מסתורין – למה ואיך בדיוק הדותראקים, עם נודד עם הרוח, הקימו בלב הישימון שני פסלי ענק של סוסים עשויים מברזל. זה דבר כל כך לא דותראקי לעשות, ומאיפה הם בכלל השיגו כל כך הרבה מתכת?

זה היה ברור שאם גברת פרופסור דוקטור דאינריז פרי-סער מבית טארגריין, אם הדרקונים בע"מ, שוברת השלשלאות ושות' וכו' וכו' וכו' תתעקש להכריז על עצמה בשמה ותארה המלאים בכל פעם שהיא מתארחת באיזה מקום, בסוף מישהו יתעצבן. אז מתברר שהיא עכשיו צריכה לחיות בבית האלמנות של הדותראקים עד שיגיעו הממונים על העניין ויחליטו האם היא צריכה להמשיך לחיות שם או שצריך לעשות לה משהו הרבה יותר גרוע, וזה, תנו לי לנחש, יקרה בדיוק ברגע שבו דאריו וג'ורה יגיעו אל סוסי הברזל הענקיים ויצילו אותה ברגע האחרון. עוד מוקדם לחרוץ משפט, אבל העלילה של חאליסי* בעונה הזאת עושה קצת קולות של עלילת ג'יימי וברון בדורן בעונה הקודמת – כלומר מסע הצלה חסר פואנטה שנועד בעיקר למשוך זמן.
* לא קוראים לה חאליסי.

מירין: סוף סוף קצת פוליטיקה כיפית. ואריז מדגים את שיטות השכנוע שלו: כשהוא רוצה להשיג מידע ממישהי שהיתה ניצבת בעונה קודמת, הוא עושה זאת בעזרת מקל מרומז וגזר מפורש עשוי מכסף. ככה עובדים. בינתיים, טיריון מנסה לשוא להחיות את המסיבה עם מיסאנדיי ותולע אפור החנונים בעזרת משחקי חברה. "רוצים לשחק 'Never have I ever'? אמת או חובה? שבע בום? לקחת שוט בכל פעם שמישהו בסדרה מת? יודעים מה, עזבו, אני פשוט אשתה".

בראבוס: למונטאז'ים חוקים משלהם, כפי שיודע כל מי שאי פעם שם לב, ב"האימפריה מכה שנית", שכל אימוני הג'דאי של לוק סקייווקר עם יודה בעצם ארכו שלושה ימים לכל היותר (גיקי מדי בשבילכם? אתם קוראים סיכומי פרקים של "משחקי הכס" שמדברים על שורות טקסט ספציפיות שהופיעו בעונה הקודמת. אין לכם זכות להתלונן על משהו שהוא גיקי מדי). אותו הדבר מאוד נכון לגבי אריה. במקום שירביצו לה עם מקל ברחוב, עכשיו מרביצים לה עם מקל בתוך בית השחור והלבן. במשך מה שנראה כמו חודשים, אם לא שנים, היא מתאמנת בלחימה עיוורת, עד שנראה שהיא סוף סוף הגיעה לרמת הדרדוויל – ועכשיו, כשהיא הוכיחה שהיא כבר לא צריכה את העיניים שלה, היא מקבלת אותן חזרה (יאיי!). בינתיים, בחומה, עבר אולי יום. טוב, זמן זה עניין יחסי. תשאלו את בראן.

אגב, אם שאלתם את עצמכם למה פתאום האנשים חסרי הפנים מתחילים לתחקר את "אף אחת" דווקא לגבי חייה הקודמים כאריה סטארק, התשובה היא: כדי שהיא תמנה את האחים שלה, וכך תזכיר לצופים את קיומו של ריקון סטארק.

וינטרפל: נכון חשבתם שכבר אין שום מצב שמשפחת סטארק תעבור יותר התעללות מכפי שהיא כבר עברה? אז זהו, ש.

ריקון סטארק, בן סטארק הצעיר ביותר, שנראה לאחרונה בעונה 3, עושה את הדבר המשמעותי ביותר שעשה מעודו: הוא נשבה, יחד עם אשת הפרא אושה, על ידי בני משפחת אומבר, שמסגירים אותו לראמזי. הטיפוס הזה שמאכיל כלבים בתינוקות בני יומם. פאק. ואם מצבו של ריקון נראה קשה, הוא לפחות בן למשפחה חשובה, כך שלראמזי יש לפחות אינטרס להשאיר אותו בחיים. מצבה של אושה נראה גרוע עוד יותר. לשניהם היה עדיף בהרבה להישאר אי שם על סירתו של גנדרי, המקום לדמויות שהסדרה שכחה מקיומן.

בקיצור: הסדרה מזכירה לנו שגם סאם וגילי עדיין קיימים, עדיין שטים להם ומקיימים אידיליה משפחתית עם הקאות. במעלה מלך, קיבלנו אישור לכך ש"סר רוברט סטרונג" הוא בעצם סר גרגור עם מודיפיקציות, כאילו שהיה לנו ספק, וסרסיי וג'יימי לוקחים לעצמם את שולחן המועצה הקטנה כדי לשלוט לבד; המלך טומן פוגש את הדרור הרם כדי לצוות עליו באופן חד משמעי שישחרר מיד את אשתו, והדרור מיד מתחיל לסובב את המלך האדיר והנורא על האצבע הקטנה.

בחזרה בחומה: הג'ון שמת ושב לחיים נוקם באלה שחיסלו אותו. ארבעה מהם נותרו, וג'ון הוא איש עסוק, אז אין לו זמן לערוף את הראש של כל אחד מהם בנפרד. במקום זה הוא בוחר בתלייה משותפת. אחד מהנידונים עדיין טוען, ובצדק מסוים, שהם כבר הרגו את ג'ון, ולכן זה שהוא עכשיו הורג אותם זה לגמרי רמאות. סר אליסר ת'ורן הוא בוגד מכובד, הוא מכיר בכך שהוא הפסיד. וישנו גם אולי, הדמות שמראה גופתה הנפוחה גרם אושר להכי הרבה אנשים מאז ג'ופרי באראתיאון. חייבים לתת קרדיט לסדרה – הדמות של אולי, שנואה ככל שתהיה, היתה יופי של תוספת: לקחת דמות שנראית כאילו המסלול שלה ידוע מראש – ההורים שלו מתו ולכן הוא יהיה באטמן – ולתת לה מסלול שונה לחלוטין, שנגמר בחבל התלייה. And there was much rejoicing (היה כבר "מלחמת הכוכבים", "הנסיכה הקסומה" ו"בחזרה לעתיד" כאן, אז אתם תיאלצו לספוג גם מונטי פייתון. אם כבר גיקיות אז עד הסוף).

את הפאנץ' האמיתי ג'ון שמר לסוף, כשרגע אחרי התלייה הוא מכריז על התפטרות. המשמרת שלי נגמרה, הוא אומר, ובצדק מוחלט: המשמרת של שומרי החומה מסתיימת רק במותם, וזה שלב שג'ון כבר עבר. אז מה עם הנבואות שמכריזות עליו כעל The One, מה עם האנשים שהוא אמור להנהיג מול הזומבים הלבנים, מה עם הכל? לא בעיה שלי, מכריז ג'ון. Screw you guys, I'm going home.

ובבית – אם אכן לשם הוא הולך – מחכה לו ראמזי. בפרקים הבאים: מלחמת שלג!

נעדרים: סאנסה, בריאן ותיאון. מה שזה לא יהיה שקורה באיי הברזל. את ליטלפינגר עוד לא ראינו מתחילת העונה. גם את המתרחש בדורן לא ראינו מאז הפרק הראשון ואם נמשיך לא לראות לנצח זה יהיה בסדר. ג'ורה ודאריו נהאריס אבודים אי שם בדרך לואיז דותראק. ואם כבר מחזירים דמויות שלא ראינו כבר עונות על גבי עונות (ע"ע אושה וריקון), אז איפה גנדרי? אנחנו יודעים לאן הוא חתר?

דמויות מתות: ארבעה בוגדים, בינהם סר אליסר תורן ואולי. כמו כן שאגי-דוג, הזאב של ריקון (לאאאא! לא שאגי!).

עירום לא רלוונטי: אמנם קיבלנו קצת ישבן של ג'ון סנואו, וגם מבט קצרצר מאחור על כפילת הגוף של דאינריז, אבל בשני המקרים זה היה גם קצר וגם רלוונטי לעלילה. שלושה פרקים מתחילת העונה, ועדיין לא היתה אפילו סצינת סקס-לקישוט אמיתית אחת. כמעט אפשר להאמין שימי הדם-וציצים של הסדרה הזאת חלפו.

השורה הגרועה ביותר: "עכשיו זה מתחיל". "לא, עכשיו זה מסתיים". מאיפה לקחתם את זה, מסרט של ואן דאם?

השורה הטובה ביותר: ‏"אני יודעת שהדברים האלה יכולים להיות מבלבלים ‏במשפחה שלך".‏

הסצינה: העיניים של אף אחת.

הסיפורים האמיתיים שמאחורי הסדרה: ביום שני, 23.5 באוזןבר – ההרצאה שלי (היי, אני דורון) על הסיפורים ההיסטוריים שהיוו השראה ל"משחקי הכס", מה הקטע של הדותראקים עם סוסים, האם ההיסטוריה מספיילרת את העונות הבאות, ואיך זה קשור ל"הנסיכה הקסומה" ולאירוויזיון. עוד פרטים בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם".