"קופה ראשית" של החינוכית מצחיקה כמו רשות השידור

זה אמור היה להיות מיקרוקוסמוס ישראלי. הרי שם הכל קורה – בסופר השכונתי נתקלים בטיפוסים הכי נלוזים, מעיקים ולפעמים גם אקסצנטריים, ומנגד – טיפוסים גנריים, רנדומליים ומשעממים. ישראל של "קופה ראשית", סדרת המערכונים החדשה שעלתה אתמול (רביעי) בחינוכית, מתכווצת לאזור פרובנציאלי עם מדפים חוצצים וקופות, במלוא עליבותה ותפארתה. "שפע יששכר", הסופרמרקט היבנאי בו הכל מתרחש, הוא חומר מצוין לסאטירה, אפילו לדוקו-סאטירה. אלא שלמעט נקודות אור בודדות, ההומור של "קופה ראשית" ארכאי, מנומנם וחלבי.

ב"שפע יששכר" יש את כל הדמויות הנדרשות: קופאית מוחצנת ומשועממת (קרן מור), לקוח שמוצץ את הדם (דב נבון), מנהלת סניף שלוקחת את תפקידה ברצינות תהומית (נועה קולר), שומר קשיש (יעקב בודו), קצבים עצלנים ועובדי משמרות מתחלפים (אמיר שורוש, יניב סוויסה, דניאל סטיופין, יגאל עדיקא, אושיק לוי). כפי הנראה הקאסט, לפחות בחלקו, אמור לרפרר ל"חמישייה הקאמרית" או ל"קצרים" – אבל המחווה הזאת לא עושה עמם חסד אלא מטילה צל גדול. לדמויות ב"קופה ראשית" – בהן דמותו המבאסת והמוכרת מדי של נבון – יש נטייה להגיע לאיזשהו שיא, לחצות אותו ולרמוס את הפאנץ' שמלכתחילה לא היה מוצלח מדי.

קרן מור ב"קופה ראשית"

עוד כתבות מעניינות:
איזו סדרה כדאי לי לראות? 10 שאלות ותצליחו להחליט
המסע המתועד של האיש הכי מסומם בעולם
אחת הסדרות הטובות בנטפליקס עברה לכם מתחת לרדאר

התסריטאים יניב זוהר ונדב פרישמן נבלמים בדיוק ברגעים ש"קופה ראשית" מתחילה להיות מצחיקה. למשל קולר, שאמנם נהדרת בתפקיד מנהלת הסניף, אלא שבמקום לעמוד על הצדדים הגיקיים והלא מודעים של דמותה ("אני וסטיב ג'ובס נולדנו באותו היום – ביום שלישי"), היא הופכת לפרסונה אמוציונלית ולא מאוד משעשעת. באחד הרגעים המבדרים יותר בתכנית, בפרק השני, הלקוחות לא מצליחים לפתוח את שקיות הניילון. במקום לחגוג על עליבות החיים שמזדקקת לרגע הזה בצורה כל כך סימבולית, "קופה ראשית" פונה בנתיב הלא נכון והופכת את ההתרחשות לסתמית למדי.

נוסף לכל אלה התוכנית סובלת מצילום בעייתי מאוד. המצלמה זזה ומרצדת כל הזמן על מנת ליצור אשליה ריאליסטית, והצפייה הופכת לעינוי ויזואלי שמאפשר בקושי להתרכז בדיאלוגים. לפעמים זה כל כך מרגיז, שאין ברירה אלא להקפיץ למערכון הבא שמבוים בפחות רעידות מלאכותיות – וקשה למצוא אחד כזה.

מן הסתם, התקציב של החינוכית אינו אסטרונומי ואין לה כל כוונה להתחרות בתוכניות מסחריות כמו "ארץ נהדרת", אבל בעידן טלוויזיוני בו קיימות תוכניות סאטירה דלות תקציב כמו "טלוויזיה מהעתיד" ומערכונים מהסוג הצנוע והנהדר של "היהודים באים" – אין מקום לבדיחות חלשות. הליהוק הצפוי מדי, ההומור הכל-ישראלי המתחנף והחושש מהקצנה והאווירה הפושרת מציבים את "קופה ראשית" במים הרדודים של הז'אנר.

תוכניות שבוחרות במרחבים הציבוריים, ולאו דווקא הפוליטיים או האקטואליים, יכולות לזכות בהרבה נקודות זכות. היכולת לחלץ הומור מהתרחשויות חולפות היא יכולת נדירה ששמורה למעטים. במקרה של "קופה ראשית", מצער לומר, אפשר לוותר על עונה נוספת.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"