הניתוח יצליח?

שבוע לפני פיצול ערוץ 2 גוש דן מלא בכוכבים. נסיעה של חצי שעה תפגיש אתכם (כמעט) עם כל האנשים הכי מפורסמים בישראל, מחייכים מכל תחנת אוטובוס ושלט חוצות, אחרי שיער, איפור ופוטושופ, מזכירים לכם איזה ערוץ לפתוח ב־ 1 בנובמבר. הטאלנטים של זכייניות ערוץ 2 נקראו כולם למילואים כדי להפוך את המעבר לאפיקים 12 ו־ 13 לקל יותר, להזכיר לצופה שהכל ממש כמו שהוא רגיל, רק עם כפתור אחר בשלט. כל ילד שחלק חדר עם אח קטן וכל ילדה שישנה פעם במיטת קומתיים תבין למה מדובר בצעד עם פוטנציאל אדיר עבור הזכייניות, שב־ 24 השנים האחרונות חלקו ימי שידור וחברת חדשות עם המתחרה. אבל מה אם המהלך הזה הוא לא בדיוק מעבר לחדר חדש וגדול אלא ניתוח מסכן חיים להפרדה בין תאומים סיאמיים?

עוד כתבות שיעניינו אותך:
שידור הפרידה של קשת מערוץ 2: כל מה שרע בטלוויזיה המסחרית
הבשורה לצופים לא תבוא מפיצול ערוץ 2
פרסום רע: עשר הפרסומות שצילקו אותנו בילדות

אחד הטאלנטים שהוזעקו לדברר ולהסביר, גורי אלפי, הקדים את שובה של תוכנית הלייט נייט שלו למרקע בסרטון פייסבוק שעסק בפיצול הערוץ, והתייחס גם לשאלה שמטרידה רבים על הספה בבית ובאולפני הטלוויזיה: "יש לא מעט קולות שאומרים ששוק הפרסום בארץ לא יכול להכיל שלושה ערוצים מסחריים, מה שיגרום לכך שאחד הערוצים יקרוס וייעלם מהעולם ונחזור לאותו מצב של שני ערוצים מסחריים", הוא מציין בסרטון. "יכול להיות שבעצם כל המהלך הזה נועד להחליש את התקשורת, לגרום לה לעסוק בקשיים ובחיי הישרדות, ככה לא יהיה לה זמן ומשאבים לחקור את מה שקורה בממשלה, בכנסת".

יוחנן צנגן. צילום: שרון בק

יוחנן צנגן, מנכ"ל הזכיינית רשת מהקמתה עד שנת 2009 , מכיר את החששות ההדדיים של עולם התקשורת וכנסת ישראל מקרוב. "אם זה ניסיון להחלשת התקשורת, לא הייתי נותן ציון גבוה למהלך הזה", הוא אומר. "גם הקמה של עוד חברת חדשות זה לא מה שיעשה את העניין. אבל האם הצופה יזכה לטלוויזיה מחדשת? נצטרך לחכות ולראות".

נראה שהזכייניות לא הולכות על ניסיון לחדש בינתיים, אלא על מה שמצליח ומוכר.

"בעיניים של הצופה בבית, שלא בדיוק יודע מה זה קשת ומה זה רשת, הוא מקבל ערוץ מסחרי שלם חדש. מבחינתו יש פה חידוש. הזכיינים אומרים לעצמם – יש לנו ניסיון, אנחנו יודעים מה עובד ומה לא, אז בוא ניתן את אותו הדבר: אותו ריאליטי, אותן תוכניות בידור מעטות, אותן החדשות, כאילו ערוץ 2 שכפל את עצמו. בעיניי זה הפספוס הכי גדול שקרה פה. הצופה מקבל ערוץ חדש ולפחות אחד הגורמים היה צריך לאמץ גישה שונה ולהמציא את עצמו מחדש. לחדש יש סקס אפיל ויש מקום לתכנים ולאסטרטגיות חדשים".

הולכים על בטוח עם הריאליטי. מתוך האח הגדול, עונה 8

ואם הצופים לא רוצים משהו חדש?

"זו תמיד השאלה – אם הצופה רוצה בכלל שיחדשו לו. גם אנחנו חשבנו בשעתו שהצופים רוצים מה שהם מכירים מערוץ 1. בתחרות מול הדיגיטל הטלוויזיה חייבת להתחדש, וחבל שאף גוף לא לקח את זה לידיים".

עם זאת צנגן חושב שלפיצול לא תהיה ברירה אלא להוביל לשינוי: "לדעתי זה יקרה ולו רק בגלל האילוץ המסחרי. הערוצים המסחריים נסמכים על תוכן יקר מאוד – תוכניות הריאליטי וגם 'ארץ נהדרת' הן הפקות שעולות מיליון ש"ח לפרק וההכנסות מפרסום לא יגדלו, ומצב זה יוביל לחיפוש של פתרונות טובים אבל זולים יותר להפקה. כבר מתחילים לראות את זה, למשל בתוכנית כמו 'חתונה ממבט ראשון' שמנסה להיות גם חדשנית וגם בעלויות סבירות".

אז התסריטאים יכולים להיות אופטימיים?

"פרק בדרמה עדיין עולה פחות מפרק בריאליטי, אפשר גם לשדר אותו כמה פעמים כך שערכו הכלכלי גבוה יותר. המשיכה שלו נמוכה קצת יותר, למעט בסדרות שכולם זוכרים כמגדלור באפלה כגון 'טירונות', 'פלפלים צהובים', 'אהבה זה כואב' או 'מרחק נגיעה', אבל העובדה שיש יותר שטחי אאוטלט תביא כשלעצמה לגידול כמות ההפקות".

מתוך "טירונות"

מה הסיכוי שאחד הערוצים האלה יקרוס?

"זו אפשרות סבירה מאוד ותלויה בעומק הכיסים של המשקיעים. כל הערוצים יפסידו לפחות בשנה הראשונה, מי יותר ומי פחות. כבר ראינו שבערוץ 10 מוכנים להפסיד מיליוני שקלים בצורה לא רציונלית מבחינה כלכלית, העיקר שהערוץ יישאר בחיים. הסבלנות של בעלי המניות תכריע. יכול להיות ששלושה ערוצים מסחריים זו טעות, בטח בהרגלי הצפייה ובתנאי הרגולציה הקיימים".

הצופים רוצים עברית

בואו נחזור אחורה, אל שנת 1993. אתניקס חורכת את הרדיו עם "ג'סיקה", אהוד אולמרט נבחר לראשות העיר ירושלים ועומר אדם עוד לא למד לזחול. ב־ 4 בנובמבר ערוץ 2 מתחיל את שידוריו, המתחלקים בין שלוש זכייניות שנבחרו מתוך שבע קבוצות שהתחרו במכרז: קשת, רשת וטלעד. צנגן, שהגיע אחרי שנים כסמנכ"ל כספים בערוץ 1, משמש כמנכ"ל רשת לצד דן שילון.

"יש תקדימים של חלוקה בין גופי שידור שונים על אותו הערוץ, אבל לא בצורה כזאת, שבה שלוש זכייניות חולקות את אותה תחנה במשך יותר מעשור. זה צעד שנעשה מתוך כוונה לא לתת יותר מדי כוח לגורם אחד. היה חשש מכוחה של התקשורת, בעיקר הטלוויזיה", הוא נזכר. "מבחינת המשמעויות הכלכליות, החברתיות והאחרות, זה היה צעד דרמטי. הוא בישר דברים שלא היו כמוהם קודם בישראל כגון מימון מפרסומות, על השלכותיו החיוביות והשליליות, הצורך להיות מדיד כל הזמן והעובדה שהערוץ היה אולי המסחרי הראשון, אבל התחיל בתנאי תחרות בין הזכייניות. פיצול הערוץ הוא צעד משמעותי, אבל מובן שלקחת משהו קיים ולהגדיל אותו זה אתגר פחות גדול מאשר לבנות משהו מאפס".

הצצה בלוח השידורים של הערב הראשון של ערוץ 2 המסחרי מגלה כמה הרבה השתנה ב־ 20 שנה. מהדורת חדשות שהגיש יעקב אילון הייתה קצרה וצנועה יותר, באולפן מעוצב בצבעים מתכתיים וקרים, במקום מקדם רייטינג בודד וארוך שודרו כמה תוכניות קצרות, ולסיום, כמו כדי לתקוע אצבע בעין של רשות השידור, הוקרן סרט דוקומנטרי בשם "עגיל בזין" המלווה ג'יגולו מאילת.

מהדורות קצרות יותר. יעקב איילון

"באותה תקופה החדשות נמשכו חצי שעה וכל תוכנית הייתה בין חצי שעה ל־ 45 דקות, מה שאומר שבפריים טיים יכולנו לשדר ארבע תוכניות שונות", צנגן מרחיב. "האסטרטגיה שלנו הייתה אז לכוון לקהל רחב ככל האפשר ולנסות לעניין אותו בדברים שיהיו חדשים לו. רצינו להציע כמה שיותר תכנים מגוונים ולפתח את מה שיוכיח את עצמו. היה שילוב של שעשועונים, תוכניות אירוח, בידור, דרמות, תחקירים, סרטים דוקומנטריים – כל זה ביומיים של שידור.

"היה הרבה ניסוי וטעייה. היה לנו אז, למשל, הסכם עם ה־ BBC ובכלל היו הרבה תוכני רכש. היום אין בטלוויזיה המסחרית תוכניות רכש בכלל, כי התברר שהקהל מעדיף תוכניות בשפה שלו, גם אם אלו פורמטים שנרכשו מחו"ל".

והיום ישראל היא יצואנית מצטיינת של פורמטים לחו"ל.

"נכון. זה יצוא של פורמטים לשעשועונים ולריאליטי אבל גם של סדרות דרמה שזוכות לחידושים בעולם, ואפילו סדרות בעברית שמשודרות בגרסתן העברית".

לא להזניח את הספורט

יש שיגידו שהקמה של ערוץ מסחרי שלישי היא מהלך שגוי בתעשייה שבה השם החם ביותר הוא נטפליקס. כשפלטפורמות חדשות לצפייה בסטרימינג מושקות כל שני וחמישי ואפילו לרמי לוי יש כבר שירות טלוויזיה משלו, אולי פיצול הערוץ המסחרי הראשון של ישראל הוא טעות?

נטפליקס (צילום: מתוך הסדרות)

צנגן מסכים ברמה העקרונית, אבל מציין שמחשבה כזאת היא הקדמה של המאוחר.
"כל ערוץ יכול להכריז בכל רגע שהוא הופך להיות נטפליקס ומשנה את פניו, כמו שפרטנר וסלקום עושים. מובן שהדור הצעיר צופה פחות ופחות בטלוויזיה, לחלקו הגדול אין אפילו מכשיר בבית. מצד שני, הסתכלות על מה שקורה בעולם מראה שעוד יש מקום והיתכנות לטלוויזיה מסחרית.

בני 30 ומעלה עדיין תופסים מהטלוויזיה מכשיר חיוני בבית, והם עוד יכולים לפרנס כמה ערוצים מסחריים שנים קדימה. זה לא שהנבואות שגויות אבל כדאי לקחת אותן בפרופורציה. כל ערוץ שמכבד את עצמו משדר גם תכנים ברשת אבל יש עוד מקום להתפתח. כדי להכין את עצמם לעתיד הם חייבים להיות שם".

עוד מציין צנגן כי נוסף למתחרים מהרשת, אסור לערוצים החדשים לזלזל במתחרים המיידיים שלהם – ערוץ עשר, בקרוב באפיק 14, ותאגיד השידור החדש שטרם ציין שנה לעלייתו. "לערוץ עשר יש נישת צפייה משלו, שהיא אולי לא גבוהה אבל נאמנה מאוד. כאן נמצא רק בתחילת דרכו אבל אם ימשיך בדרך שבה התחיל – פיתוח תכנים חדשים משולבים במערכת חדשות טובה – הוא יהפוך למתחרה משמעותי. אני לא הייתי מזלזל בו אף שהוא עדיין מאחור ברייטינג. צריך לתת לו זמן, בקושי חצי שנה שהוא באוויר, גם לערוץ 2 בלידתו לקח זמן להתגבש. היתרון של כאן הוא השחרור מתחרות על שוק הפרסום ויכולת לקבל החלטות רק על בסיס תוכן".

"אם ימשיך בדרך שבה התחיל, הוא יהפוך למתחרה משמעותי". צילום מסך מתוך ערוץ 10

דווקא משדרים שם סדרות רכש כרגע.

"כן, אבל אני מעריך שזה פתרון ביניים".

היפוך התפקידים הזה, שמציב פתאום את גלגולו החדש של ערוץ 1 כאנדרדוג לאימפריה המתפצלת של הערוץ המסחרי, מהדהד את התחרות בין שני הערוצים בתחילת שנות ה־ 90 . "בכל הנוגע לתוכניות, ערוץ 2 הצליח לנצח את ערוץ 1 עוד בחודשים הראשונים", מרחיב צנגן. "התחרות הקשה יותר הייתה בחדשות. מה ששינה את התמונה הוא דווקא אירוע טראומטי ומטלטל כמו רצח רבין, שהוביל לשיתוף פעולה בין הזכייניות שחברו לשבוע שידורים משותף ובעקבותיו גם חדשות 2 הפכו למובילות; כך שלנצח את ערוץ 1 לקח בערך שנתיים. כלכלית הערוץ נחשב רווחי מעל ומעבר לציפיות כבר בשנה הראשונה".

מה הסיכוי שמשהו כזה יקרה הפעם?

"אין שום סיכוי. עם זאת אני מציע לא להיתפס לרייטינג. הקרב על הרייטינג ב־ 1 בנובמבר 2017 הוא מפתה אבל זה קוריוז, פרט אנקדוטלי חסר חשיבות לטווח ארוך. טלוויזיה היא ריצה למרחקים ארוכים ולא צריך להיבהל או להתבשם בהצלחות של יום אחד. החדשות הן אותן חדשות, מה שישנה הוא התוכן שיוצע להם שם".

מה דעתך על ערוץ 2 של היום? מה עושים טוב ומה חסר?

"לדעתי יש גודש של חדשות ואקטואליה, אבל יש מקום להרחבה בתחום התחקיר העיתונאי. עיתונות שעוסקת בכרוניקה ופרשנות יש די והותר, אבל עיתונאות חוקרת עדיין אין מספיק. הערוצים המסחריים משקיעים היום בדרמה פחות מבשנים עברו, אבל 'כיפת ברזל' שעולה עכשיו היא סימן מעודד, מסוג הדברים שהייתי שמח אם היו יותר. אני גם חושב שהערוצים המסחריים טועים בגישה שלהם לספורט, מתוך מחשבה שהוא לא רחב, אטרקטיבי ומביא רייטינג. הספורט והחדשות הם סוגי התוכן היחידים שעוד יש בהם חשיבות לצפייה בזמן אמת. הטלוויזיה חיה על זה והיא צריכה להוסיף יותר תוכני ספורט כדי להבטיח נתוני צפייה במצבים של תחרות קשה. הביקוש הוא די קשיח, צופה חובב ספורט הרי יעדיף לראות משחק על כל אופציה אחרת.

גודש של חדשות ואקטואליה. ערוץ 2

"בכלל, כשיהיו שלושה ערוצים במקביל שיעורי הרייטינג לא יהיו כאלה שמאפשרים להשיג יותר מ־ 18 אחוז, שייחשב פתאום להישג גדול. גם אם יפנו לקהל הכי רחב צריך לצפות לנתונים אחרים. משחק משמעותי יכול להביא 12 ־ 13 אחוזי צפייה קבועים שהם בסיס טוב מאוד לערוץ שישדר אותו – תוכניתית וכלכלית. ערוץ 2 שידר כדורגל בזמנו, אפילו בשנות ה־ 2000 , וכלכלית זה הוכיח את עצמו, על אחת כמה וכמה היום".

במה אתה צופה?

"אני צופה פחות ופחות בטלוויזיה הישראלית, מעדיף ערוצי סדרות, נטפליקס וספורט. בעולם אהבתי את 'האישה הטובה', היום אני צופה ב'מיליארדים', ' Suits ' ו'החיים עצמם'. בישראל נהניתי בזמן האחרון מהסדרה 'נופלות על הרגליים' וכאמור מ'כיפת ברזל' החדשה, שמזכירה לי סדרות שהפכו לקלאסיקות כמו 'טירונות' או 'מרחק נגיעה'".