הצד האפל של הפיורד: ראיון עם יוצרי "ממון"

הם מקנאים בדנים, מאמינים בערכים עיתונאיים ומחשיבים את הטלוויזיה הישראלית כמתחרה הכי גדולה שלהם. האחים שמאחורי המותחן הנורבגי "ממון" מסבירים מדוע הסקנדינבים אובססיביים לאפלה ולמה לא באמת כדאי לנו לקנא בהם

ווגארד (מימין) וג'רמונד אריקסן
ווגארד (מימין) וג'רמונד אריקסן
8 בדצמבר 2014

הכותרת של "ממון", מותחן נורבגי חדש בן שישה פרקים, איננה תרגום לעברית. במקור היא נקראת ממש כך – "Mammon". פירוש המילה הוא "תאוות בצע" והסקנדינבים הוגים את המילה המוכרת במלעיל, מה שמעניק לה צליל המזכיר שם של אל עתיק. השם לבדו מספיק כדי לקבוע את הטון הצפוי של הסדרה: מדובר בנציגה נאמנה נוספת של ז'אנר ה"נואר הסקנדינבי", שבשנים האחרונות לא מפסיק לרשום לזכותו הצלחות. עלילות מסועפות, חוקרים עקשניים ושחיתות שמגיעה עד לצמרת – כל אלה נמצאים בשפע גם ב"ממון". מאחורי הסדרה עומדים שני אחים – ווגארד וג'רמונד סטנברג אריקסן – כרגע די אנונימיים מחוץ למולדתם, אך יש סיכוי שבקרוב זה ישתנה. הסדרה עוסקת בעיתונאי חוקר שמסתבך בפרשייה מסואבת שכוללת בין היתר את אחיו, חודשה טרם עלייתה לעונה שנייה, נרכשה לשידור ב־17 מדינות וזכויות העיבוד עליה נקנו על ידי רשת Fox למטרת יצירת גרסה אמריקאית. בראיון עם האחים אני מנסה להבין מדוע בחרו בעיתונאי כגיבור הסדרה, בעידן שבו מעמד העיתונאיים נשחק ונדמה שהגיבורים החתרניים הם דווקא הבלוגרים.

"לא גדלנו על בלוגרים", אומר ווגראד, "גדלנו על רוברט רדפורד ועל דסטין הופמן (שגילמו את בוב וודוורד וקרל ברנשטיין ב"כל אנשי הנשיא" – סרט על שני העיתונאים של "וושינגטון פוסט" שחשפו את פרשת ווטרגייט, ע"ק) ורצינו ללכת בעקבות דמויות כאלה. מובן שלעיתונאים היום יש בעיות והסדרה עוסקת גם בעימות הזה – בין העיתונאים שדבקים בערכים הישנים, שבאמת מחפשים את האמת הנסתרת, לבין אלה שלא. רצינו להראות שהערכים האלה לא התיישנו".

העיסוק שלכם בשחיתות קצת מצחיק, בהתחשב בכך שמרבית העולם תופס את סקנדינביה כסוג של אוטופיה. זה משהו שאתם מודעים אליו?

ג'רמונד: "האנשים בנורבגיה יודעים שהם חיים במקום שנתפס כחלומי, אבל יש גם צד אפל לתרבות שלנו. חוץ מזה, אנחנו אנשים שלא אוהבים להשוויץ, אז אולי מכאן מגיע הדחף להראות לעולם שיש לנו גם צדדים אחרים, שבחדרים פרטיים מתרחש משהו אחר, משהו עם בסיס פסיכולוגי, שלא קשור לסביבה שלנו. אנחנו לא יכולים להאשים אף אחד אחר ברוע שלנו, הוא בא מבפנים".

זאת בניגוד למקומות כמו ארצות הברית, שבהם השחיתות לרוב מגיעה עם השיטה הקפיטליסטית. במדינת רווחה, אם מישהו מושחת, זה כנראה מגיע ממקום אישיותי יותר.

ווגארד: "נכון. לאורך השנים קרו אצלנו דברים מאוד, מאוד רעים. כלפי חוץ, הכל פה נראה נורמטיבי מאוד ושוויוני, אבל חלקנו רעים. נורבגיה יכולה להפוך בקלות לכר לרוע האולטימטיבי. אבל אנחנו לא הולכים להיכנס לתחרות עם ישראל בתחום הטרור".

האחים אריקסן רומזים, בין היתר, למתקפת הטרור הרצחנית של אנדרס ברינג בריוויק, לאומן קיצוני שהרג 77 בני אדם ופצע עשרות נוספים בסדרה של מתקפות טרור ב־2011. בגדולה שבהן הוא טבח בעשרות בני נוער ששהו במחנה קיץ של מפלגת העבודה הנורבגית, שאותה האשים הרוצח במדיניות ליברלית מדי ביחס למהגרי עבודה, מוסלמים בפרט. הרג בסדר גודל כזה היה מזעזע כל מדינה, אבל נורבגיה השלווה התקשתה במיוחד להתנער מההלם.

עד כמה "ממון" היא ביקורת חברתית על נורבגיה העכשווית?

ווגארד: "מאוד. נכון שבמובנים מסוימים טוב פה וזו אכן מדינה שוויונית, אבל היא גם קטנה ואליטיסטית מאוד. יש פה בתי ספר מובחרים שמגדלים את הדור הבא של האליטות, של השכבות שישלטו בפוליטיקה ובכלכלה. כל בעלי הקריירות שקשורות לכלכלה מכירים אחד את השני מילדות. ככה הם נעים יחד, במקבצים קטנים, אל עבר הפסגה. כל זאת בזמן ולמרות האידיאולוגיה המאוד שוויונית שחלקם מקדמים. כשעברנו בשנות ה־80 מכלכלה תעשייתית לכלכלה פיננסית, משהו בנורבגיה הלך לאיבוד. לכן 'ממון' היא ביקורת על תאוות בצע, על תחרות בין גופי המדיה, על האינטרסים הפוליטיים המעורבים בתקשורת".

עד כמה ההצלחה של סדרות מתח קודמות מהאזור שינתה את תעשיית הטלוויזיה שלכם?

ג'רמונד: "התקציב ליצירת דרמה אמנם נותר כשהיה, אבל כן השתנה משהו בתהליך. הכל התחיל מזה שדנמרק הצליחה כל כך (עם סדרות כמו "הממשלה", "הגשר", "The Killing" – ע"ק), ואז אנחנו בנורבגיה ובשבדיה התחלנו כמובן לקנא. פקחנו עיניים. אנחנו לא מעתיקים מהדנים, אבל כן מסתכלים לכיוונם. זה עזר לנו להבין מה אפשר לעשות עם מה שיש לנו, איך להלהיב קהל. בדרמה הבינלאומית, מחוץ לארצות הברית ולאנגליה, דנמרק וישראל הן המתחרות הגדולות שלנו, ואנחנו לא מתחנפים עכשיו. הן באמת השחקניות הרציניות בתחום".

[interaction id="548568ad1de37ef059a11580"]

אתם מרגישים שיש ציפייה מכל תוכן סקנדינבי להראות פחות או יותר אותו דבר? לדבוק בנוסחה שהצליחה? אין לאף אחד ממש מושג איך נראית קומדיה נורבגית.

גרמונד: "אין לנו יותר מדי שמש, אז אחנו יוצרים בעיקר מותחנים ואימה. התחלנו לעבוד על 'ממון' כבר ב־2006 והסדרות שיצאו מאז סביבנו הבהירו לנו שאנחנו חייבים להשתפר. רצינו להתחרות ברמה הגבוהה ביותר. גם הקהל התחיל להביע עניין. אין לנו קהל נאמן כמו בדנמרק, שבה 50 אחוזים מהקהל צופים בסדרות המקומיות, אנחנו מגיעים רק לאזור ה־40 אחוזים".

זה מדהים. חלק מהקהל הישראלי נוטה דווקא להרים את האף על הפקות מקומיות.

ווגארד: "אנחנו לא טובים כמו 'הסמויה' או 'בלש אמיתי', אבל הביקורות טובות".

אגב "בלש אמיתי", אתם עובדים על עונה שנייה. היא צפויה להמשיך את העלילה של העונה הראשונה? הדמויות הראשיות יחזרו?

ג'רמונד: "הדמויות שלא נשלחו לכלא יחזרו, אבל העלילה תהיה עצמאית. לא תהיה בעיה לצפות בעונה השנייה בלי לצפות קודם בראשונה, אבל אנחנו לא יכולים להתרחק יותר מדי מהמקום שבו התחלנו. בכל זאת, נורבגיה היא מדינה קטנה מאוד".

"ממון", HOT VOD