רותם סלע היא המנחה הכי טובה בטלוויזיה, גם אם זה מעצבן אתכם

רותם סלע לא "חמודה". היא גם לא "אבטיפוס לרובוט פריים-טיים עתידני", כמו שכתב רוגל אלפר ב"הארץ". היא לא סייד קיק ולא נכנסת למידות הממזערות של דוגמגישה. סלע היא לא אופוזיציה לבר רפאלי. לא קריקטורה אבולוציונית של טאלנטית. לא עלה נידף ברוח. לא התשובה הדיכוטומית לאסי עזר. לא מניפולציה זולה של אלוהי הטלוויזיה. לא רק לבנה, לא רק פריווילגית, לא רק קורבן פוטנציאלי תמידי למבקרי דיקטטורת אידיאל היופי, שמפנטזים על רמיסה והשטחה כמעין שליחות מדומיינת ופסאודו-פמיניסטית. היא גם לא תשקיט את הקטסטרופה שהיא הטלוויזיה המסחרית או תשנה את הרטוריקה המעיקה של הריאליטי. אבל – וזה אבל גדול – סלע היא אחת הנשים המוכשרות בעולם הבידור המדומיין והמלא בעצמו של הזכייניות, ונוכחותה בפריים-טיים היא סדק קטן של אור בסביבה הדכאנית והחשוכה של ערוצים 12 ו-13.

הנה ניסוי עצמאי שכדאי לערוך לפני קריאת השורות הבאות: בחרו אדם רנדומלי – באוטובוס, ברחוב, בפייסבוק, באמ;פם – ושאלו אותו מה דעתו על רותם סלע. התשובות ינועו על ציר שבין "בלתי נסבלת" ל"סבירה מינוס". עכשיו הוסיפו להעיק בזוטות והתעניינו לדעת אם אותו אדם צפה ב"כוכב הבא". התשובה בחצי מהמקרים, סליחה על הספוילר, תהיה "לא".

עוד כתבות מעניינות:
המסרים המזעזעים שגילינו בטלנובלות שגדלנו עליהן
חמישה ראיונות בטלוויזיה שהתפוצצו ממש רע
תם אהרון קיבל בית ריק, עכשיו הוא צריך לשכוח מההורים

המיסקונספציה בה סלע שבויה, כקורבן של תודעה משובשת, היא זאת שיוצרת שוב ושוב טקסטים מלעיגים של כתבים פטרוניים. אין כאן נסיון לייצר גלוריפיקציה, אלא להציף את הרמאות שבשחיטה האינטואיטיבית (כמו שעשו לא מעט גברים ונשים ללינה דנהאם, עד שהגיעו לפרק 3 בעונה 6 של "בנות" וחזרו בהם, ואז שוב ושוב, בכל פעם עם נימוקים "ערכיים" יותר).

בשורה התחתונה, רותם סלע היא מנחה מצוינת בעלת תכונות שמזרימות דם ללב המלאכותי והקפוא של הריאליטי. אולי על הנייר היא סייד קיק, אבל בפועל היא הקוצב של אבי ניר. בהיעדרה יישארו רק השטיקים והנוירוזות של אסי עזר, מנחה מנוסה בהרבה, שמקפיד לטחון את המוחות שלנו עד דק. הכימיה ביניהם ניכרת ודביקה, וברור שסלע אימצה כמה מהטריקים שלו – בין השאר להיות "נציגת האמת" (כלומר נציגת השקר הגדול), להתפנק, להצחיק בכוח ולהשתולל בקפריזיות. לעתים זה עובד, אבל בדרך כלל האוברדוז יוצא משליטה. במקרים אחרים, כבר לא נדירים כבעבר, היא נחלצת מהמבט הבוחן והמערטל של הצופה המפוטם, לא נענית לציפיות המשוערות ממנה ומתגלה כטאלנטית מלוטשת, מעניינת, חכמה וכיפית.

לפעמים זה יוצא משליטה

הריאליטי נולד מתוך הקפיטליזם ושטיפת המוח. בשנותיו הראשונות הוא ייצר מגישים שנועדו להביס את היצר האנושי לבקר – פלקטים מהלכים שלא עוררו רגש קיצוני. אך מאז חלה תפנית בפלקטיזציה, והקוד הקדום נעשה מורכב בהרבה לפיתוח. עכשיו זה העתיד, והריאליטי מייצר מגישים "בעלי זהות" כחלק מפוליטיקת זהויות רחבה בהרבה. כלומר, מגישים שאמורים לקפץ, לתזז, לעשות דברים "בלתי צפויים", לנכוח, להביע דעה, לעצבן. עזר היה הראשון, אבטיפוס ישראלי. סלע היא השנייה. עדכון גרסה. 2.0.

המשמעות היא שנעשה תיקון באגים. כל מה שמלאכותי כמעט התפוגג – בעיקר הצורך להשפריץ במאמץ כביר אופי ייחודי לכל עבר. סלע אנושית. כל כניסה של טלפרומפטר לרדיוס בו היא פועלת משבשת אותה וכל צווחה של אסי עזר גורמת לה לחקות אותו. וזה טריקי; מצד אחד, אסי עזר הוא מר טלוויזיה, כלומר פרטנר ראוי. מצד שני, הצופה הישראלי לעולם לא ישחרר את סלע מתדמית הנספחת, האישה הנחמדה שמרככת את האיש המטורלל. נוסף לכך, כל אימוץ תכונה של עזר יוצרת עוד עזר (שזה חומר די מהנה לדיסטופיה ב"מראה שחורה ישראל"). בינתיים, אולי, עוד לא צריך לחשוב על צעדים דרסטיים, אבל בהמשך יהיה קריטי עבורה להגיש טלוויזיה נוראית באופן עצמאי.

סלע ממוקמת כרגע במקום טוב: היא ממלאה את הריק שבין 21:00 ל-23:00, מובילה את תרבות הזומבים ומתעשרת. אבל כל אלה הם הערות שוליים לכך שהיא עושה את זה בכישרון ובחן, בטבעיות ובהומור עצמי. ואם כבר טלוויזיה מטומטמת, אז ככה.