דווקא נושך: דוקו הכלבים של נטפליקס לא באמת עוסק בכלבים

נטפליקס יכולה לעשות סדרות על כל דבר שתרצה: על פולחנים פגאניים, על חומרים פירוקלסטיים, על מוליך גלים אופטי, על העיר המקסיקנית סיודאד חוארס, על הרוצח קיפ קינקל, על פטיש לאוזן התיכונה. כל דבר על ציר הביזאר-משעמם-חביב-דוקו פשע. יש לה כסף, הרבה מאוד כסף – רק השנה היא השקיעה בתוכן 13 מיליארד דולר. זאת גם הסיבה שהסדרה הדוקומנטרית "Dogs" היא לא הפתעה גדולה, אלא ניסוי כלכלי מושכל. בדיקה קצרה בגוגל מגלה שבארצות הברית לבדה יש 78.2 מיליון כלבי בית. נטפליקס חיפשה פתח לקהל גדול ומצאה, כנראה בקלות, את השבויים הכי שרוטים מאהבה – בעלי כלבים, שכל חשקם הוא לשתף ולצרוך תוכן על היונק החמוד בעולם. אם לא יהיו פיצוצים ופשיטות רגל, אולי ביום מן הימים יגיע גם "Cats".

הסדרה האונתולוגית, שעוררה את חובבי הכלבים כבר כשיצא הטריילר, כוללת שישה פרקים שאמורים להתמקד בחיה הגלויה לנו מכל, כל פרק נעשה בידי במאי אחר. אלא שבפועל "Dogs" לא באמת עוסקת בכלבים אלא בבעלי כלבים, או בחבריהם של בעלי כלבים, או באנשי הכפר שהם שכניהם של בעלי כלבים. הכלבים, יצורים שאפשר ומעניין לבחון את הווייתם העצמאית, שאינה תלויה בבני האדם, נזנחו במקרה הזה. ב"Dogs", כמו במציאות, הכלבים נועדו למלא את החוסר האנושי. זה לא הופך אותה לפרויקט מיותר, אבל מי שרצה לקבל אינפורמציה מדעית חדשה על בעל החיים הזה והתבוננות אחרת בו, לא יקבל את זה כאן. זאת לא תכנית של BBC.

עוד כתבות מעניינות:
נטפליקס: הסדרות והסרטים השווים שעולים החודש
נטפליקס הפכה את עמאן לתל אביב – והרגיזה את הירדנים
"לאהוב את אנה" מציפה את הקונפליקט הכי בוער של נשים בדייטים

הבמאית הדוקומנטרית היידי יואינג ("One of Us") קובעת את הטון ל"Dogs" בפרק פתיחה שצולם בארצות הברית, המתעד את המפגש המתקרב של ילדה חולת אפילפסיה וכלב שירות שעבר אימונים מפרכים על מנת להתאים לצרכיה. יואניג עוקבת אחר ייסורי המשפחה – האם העייפה והדואגת, האחות המקופחת, האב המרוחק והכמיהה לכלב המיועד, רורי, שיפוצץ את בועת הלחץ. המשפחה של קורין בת ה-11, שההתקפים האפילפטיים שלה מתחזקים כל העת, היא המשפחה המרכזית בסיפור של יואינג – אך לצדה מוצגים ילדים חולים נוספים שזוכים לאמץ כלב נחייה וחייהם נחצים בין הזמן בלעדיו לזמן לצדו. יואינג לא מחדשת דבר, אך קל להזדהות ולנוע על מנעד רגשי שמתחיל בילד חולה ומסתיים בכלב תומך, וזה – כמו כל דוקו שמורכב מסיפור אנושי קורע לב – מרגש. אבל איפה הקתרזיס?

את הפרק השני והטוב מקודמו (ומהבאים אחריו) ביימה איימי ברג ("Deliver Us from Evil"). המעבר לברלין וההתמקדות בפליט סורי שברח לאירופה בדרכים שכמעט הביאו למותו הופכים את "Dogs" לנועזת בהרבה. איהם, שנמצא כבר שלוש שנים בברלין ומתקשר עם חבריו ומשפחתו שנותרו בסוריה המופצצת דרך סקייפ, מנסה להעביר את הכלב שלו, זאוס, מדמשק לביתו החדש. יחד עם קרובים ומתנדבי עמותה הוא הוגה תכנית הברחה מסוריה ללבנון ומשם לאירופה. הכלב זאוס, שנמצא בלב המסע, הופך לניגוד מוחלט למציאות המסויטת בסוריה. זאוס עושה את הדרך הקשה – אך האפשרית עבורו – לברלין, בזמן שאנשים צעירים שאין להם אפשרות לצאת מדמשק, כמו גם ילדים קטנים שהמוות אורב להם, נשארים במקומם בלי יכולת לנוע.

מתוך "Dogs" בנטפליקס

בארבעת הפרקים הנותרים "Dogs" עוברת בין איטליה, יפן, קוסטה ריקה ושבה לארצות הברית. הדרמה הנרטיבית של שני הפרקים הראשונים לא תקפה לכל הקטעים, אבל הסדרה מציגה חיי כפר מבודדים (בפרק השלישי), הסברים אנתרופולוגים לכך שהתרבות היפנית אימצה את הכלב לחיקה (בפרק הרביעי) ובוחנת גבהים שונים של אנושיות, תמיד ביחס לחיה המופלאה הזאת. "Dogs" היא לא יצירה דוקומנטרית יוצאת דופן שיורדת לקרקעית התבונה הכלבית, אבל היא בהחלט שווה צפייה ודוחפת את כל מחוסרי הכלבים לעשות את המעשה הנכון – לאמץ חבר.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out,"מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד