סוף העולם המזוין הגיע לשעתיים וחצי מרירות ומופלאות

"The End of the F***ing World" נתפרה בדיוק למידות הבינג'. קומדיית נעורים שחורה ותמציתית המחולקת לשמונה פרקים קצרצרים (בני 20 דקות בממוצע) המתרחשים במרחבים עצומים, בין דיינרים מעופשים, פרובינציות שוממות ויערות סמיכים – אף אחד מהם לא באמריקה, באופן מפתיע. הסדרה מבוססת על רומן גרפי שחור-לבן באותו השם מאת צ'ארלס ס. פורסמן, ובאוקטובר האחרון היא עלתה לשידור בערוץ 4 הבריטי. כמתבקש מפסטיש איכותי, "The End of the F***ing World" עברה נטפליקסיזציה לטובת הכלל ומשודרת כעת בכל העולם. אפשר לומר שהיא "13 סיבות" התורנית, רק פחות מלאכותית ומלוקקת – ויותר נבונה, מצחיקה והיפר מודעת לעצמה.

המחצית הראשונה של הסדרה לא מאוד משכנעת. ג'יימס, פסיכופט צעיר שאבחן את עצמו בילדות ושואף לרצוח בני אדם (לאחר שבמשך שנים ליקט גופות של חיות בר); ואליסה, מרדנית בת 17 שמנסה להדוף את ידיו המלטפות של אביה החורג ומרחיקה ממנה אנשים בוורבליות יוצאת דופן – מוצאים נחמה זה בפגמים של זו ובורחים מהעיירה האנגלית בה הם מתגוררים, במטרה למצוא איזשהו מפלט מהסטטיות, הרשעות והבינוניות של החיים הבורגניים. תחילה ג'יימס מפנטז על אליסה כקורבן האנושי הראשון שלו, אבל מהר מאוד – תוך שלושה פרקים שלא לגמרי עומדים בהבטחה של הטריילר – הם נקלעים לסיטואציות אלימות והופכים לשותפי גורל.

עוד כתבות מעניינות:
הסדרות והסרטים השווים שעולים בנטפליקס בינואר
סדרות הנוער האמריקאיות עברו לצד האפל
"מראה שחורה" הפכה להיות החבר הנודניק של כולנו

ג'יימס ואליסה הם מעין בוני וקלייד של דור ה-Z, רק שדבר לא מוביל אותם – לא אסטרטגיה מסודרת ולא אג'נדה עמוקה – למעט המנוסה והרנדומליות שבה. רצף הפשיעות מתחיל בגניבות קלות ונגמר באירועים פליליים חמורים, והטראגיות הטמונה בו לא מתבטאת ברגע הכליאה הפוטנציאלי – אלא בהתענות הנפש, שלו ושלה. הנחמה היחידה היא בהדחקה המשותפת ובמטרת העל שהציבו לעצמם – להגיע לסביבה בה ימצאו נחת ויוכלו להשאיר את העבר המזוין והמבלבל מאחור: הוא את חייו המדכאים (אמא שהתאבדה מול עיניו), היא את חייה המביסים (אבא אלכוהליסט שנטש אותה בילדות).

הסדרה, שמתחילה כמסע פשיעה של בני נוער ברחבי אנגליה ועוברת מהר מאוד לפאזה של גילוי עצמי, מתפארת בנופים עוצרי נשימה שנמצאים מחוץ לעירוניות הבריטית המוכרת. במקום בתים אירופאים ותאווה לתה, "The End of the F***ing World" מגישה כבישים מאובקים, פדופילים בשולי הדרך ובולמוסי אכילה בכמויות א-לה אמריקה. אליסה היא אכלנית כפייתית, בור ללא תחתית שנפער בנערה צנומה – בעוד שג'יימס מודע בקושי לצרכים הבסיסיים שלו. שניהם מתנהלים לפי קודים מערביים שקבעה האומה הקפיטליסטית, הרחק מגינוני הנימוסין של אזורם. "אם זה היה סרט", אליסה אומרת בשלב מסוים, "היינו בטח אמריקאים". המשחק הגיאוגרפי שמבליט כל הזמן את הריחוק מבריטניה הקלאסית הוא אנלוגיה חזותית מרשימה לפער בין הדור הצעיר והמבוגר, על אף שכולם פגומים וחסרי תקנה באופן דומה.

ואחרי כל זה אפשר לגשת למשחק המפעים של אלכס לות'ר כפסיכופט בשקל ושל ג'סיקה ברדן כנערה נוירוטית שלא מצליחה לסתום את הפה. שניהם מוסיפים הרבה עניין ועומק לבינג' שסך חלקיו מגיע לשעתיים וחצי. זה יכול היה להסתיים ב-meh, אבל הסדרה טורפת את הקלפים גם בזכות ליהוק חכם.

למרות האמריקנה, "The End of the F***ing World" רחוקה מלהיות לא-אירופאית. ההומור מריר, המבטא מורגש כל העת וגם הווליום הנמוך שאופף את השוטרות הלסביות שרודפות אחרי ג'יימס ואליסה תסגיר סממנים אירופאיים (מתי בפעם האחרונה ראיתם רומן יחסית משעמם בין נשים על מדים?). כל אלה הופכים את הסדרה הזאת לאורגנית, לא מתאמצת וכמעט הכרחית לצפייה – בניגוד להרבה סדרות דומות – זרות או אמריקאיות.