לא מפסיקים לדבר על הסט הפרובוקטיבי של לואי סי.קיי? נפלתם למלכודת שלו

את השבוע הראשון של 2019 רדפה המנטרה "לואי סי.קיי הוא גאון קומי", שחזרה ועלתה בפיהם של דוברים ודוברות שונים בעקבות הדלפה לרשת של הופעה חדשה שלו. ההופעה כללה בדיחות "שנויות במחלוקת", "פרובוקטיביות" או "לא פוליטיקלי קורקט", הסופרלטיב האופנתי של הרגע, על חשבונם של ג'נדר-פולאידים, שורדי טבח בבית ספר והנוער של היום בכלל. האינטרנט עדיין מתווכח האם מדובר בהופעה מושלמת או בקומדיה בריונית ונמוכה, אבל כך וכך הבדיחות השיגו את מטרתן ותפקדו כספין יעיל מאוד. הגאונות כאן היא לא קומית אלא שיווקית – בזמן שההמונים נגררים לדיוני הומור פוגעני בעד ונגד, קולן של הנשים שהתלוננו על סי.קיי נעשה יותר ויותר חלש וחסר משמעות.

צבא המעריצים של סי.קיי חיכה בסבלנות לשובו ועכשיו, כשהחשיפות הקשות נגדו הן כבר נון אישיו, אפשר לחזור להלל את שמו. אפשר להמציא אותו מחדש כאביר של חופש ביטוי ואת המתנגדים לו כפוריטנים סותמי פיות שלא מבינים כלום בקומדיה. הרבה יותר קל להגן על הומור עוקצני או פוגעני מאשר על הנטייה של האליל שלכם לכפות על נשים לצפות בו מאונן, אבל כזכור, הסיבה שהוא ישב כמה חודשים בבית היא לא החלטה ספונטנית שהוא בעצם לא מצחיק או פרובוקטיבי מדי. העובדה שהוא לא באמת שילם מחיר ציבורי על מעשיו, לא ביקש בכנות ובטח שלא קיבל את סליחתן של המתלוננות עליו, אלא רק יצא לתקופת צינון, פשוט לא מעניינת המון אנשים.

תגובה דומה קיבלה העונה האחרונה של "בית הקלפים" – מלמול מריר על יכולות המשחק הפנומנליות של קווין ספייסי, שנעדר ממנה. להבדיל, אפילו קווין הארט, שאת האמירות ההומופוביות שלו קשה מאוד להגדיר כ"בדיחות", סומן פתאום כלוחם חופש אחרי ששילם את המחיר הקשה מנשוא – לא להנחות את טקס האוסקר. מאוד קל להיות בעד MeToo כשהנאשם הוא איזה מפיק שאתה לא ממש בטוח מה בעצם הוא עושה, אבל מסתבר שלאנשים מוכרים ואהובים יותר קל לסלוח אחרי שעושים איתם קצת ברוגז. זיכרון קצר? יותר כמו חוסר עניין כללי בנפגעים ונפגעות של אותם אנשים, כי העיקר שיש צחוקים.