חתיכת סרט

מסתבר שדווקא בהוליווד קהילת הלהט"ב סובלת מייצוג בעייתי. בישראל, למרבה ההפתעה, המצב לא רע בכלל

2 באוקטובר 2013

2013 מסתמנת כמו אחת השנים הטובות לקהילה הגאה באמריקה. בית המשפט העליון אישר נישואים חד מיניים, הנשיא אובמה הפגין תמיכה נלהבת ואפילו האפיפיור רמז שזה לא כזה ביג דיל. בישראל, לעומת זאת, המצב רחוק שנות אור – ולא רק בנושא מוסד הנישואים. ועם זאת, מסתבר שגם לאמריקאים יש לאן לשאוף והכי מפתיע – דווקא בתחום שנתפס כנאור וכשוויוני כמעט לגמרי: עולם הקולנוע.

כך, דו"ח חדש של הליגה ההומו־לסבית נגד השמצה בארצות הברית (GLAAD) מציג תמונה עגומה ביחס לייצוג דמויות גאות בסרטים ההוליוודיים הגדולים של השנה האחרונה. לפי הדו"ח, שבדק 101 סרטים של האולפנים הגדולים – פוקס, פראמונט, סוני, יוניברסל, דיסני והאחים וורנר, רק 14 סרטים הציגו הומואים, לסביות או ביסקסואלים, כלומר פחות מ־15 אחוז. נוסף לכך כמעט ולא נצפו דמויות ראשיות גאות. רק בארבעה סרטים מתוך הרשימה תפסו להט"בים נוכחות שהיא מעבר למה שהוגדר כ"שולי". על פי הניתוח, מצבם של הטרנסג'נדרים בהוליווד הוא הקשה ביותר וכמעט ולא ניתן למצוא אותם על המסך הגדול. אחד הסרטים היחידים שמצילים את הכבוד האבוד של האמריקאים הוא הפנטזיה האפית של האחים וואשובסקי, "ענן אטלס", שבמרכזו שתי דמויות גאות. יש לציין כי אחד מהאחים וואשובסקי הפכה להיות אחות, מה שבוודאי סייע לקבל את ההחלטה הנועזת.

מייצג בכבוד – ענן אטלס:

אולפני דיסני ופוקס זכו לביקורת שלילית במיוחד בשל העובדה שרק סרט אחד שהפיקה כל אחת הציגה דמות גאה. דווקא בתחום הטלוויזיה, פוקס נחשבת למצטיינת בזכות "Glee", שנוצרה בידי אחד היוצרים הגאים החזקים בהוליווד, ריאן מרפי; וכן חלקם בהפקה של "משפחה מודרנית", שהפכה זוג הומואים המגדל ילדה ללהיט ענק.

דובר גלאד, ווילסון קרוז, אמר ל"גרדיאן" ש"כגורם בעל השפעה מרכזית בתרבות האמריקאית וכאחד מענפי הייצוא הגדולים, הקולנוע אינו יכול להרשות לעצמו היעדר של דמויות להט"ביות. עד שדמויות להט"ביות יופיעו בסרטים אלה בצורה ניכרת ומשמעותית באמצעות רגולציה, יישאר הרושם שהאולפנים מחזיקים בדעות קדומות כלפי קהילת הלהט"ב".

"אני לא מבין למה הם מתבכיינים", אומר ד"ר עמית קמה, מרצה בכיר לתקשורת מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל. "ממש אין אפליה כמותית. גם בשנה שעברה 'גלאד' התלוננו שב'משפחה מודרנית' זוג הגברים בקושי התנשק על המרקע. ואני אומר שבסדרה הזאת יש להומואים ייצוג נפלא ונהדר. הייצוג של הומו־לסביים בקולנוע מגיע למעט יותר מעשרה אחוז? זה נתון שזהה לסטטיסטיקות המקובלות שהארגונים ההומו־לסביים מוסרים בנוגע לאחוז חברי הקהילה מהאוכלוסייה בארצות הברית. אי אפשר כל הזמן רק להתלונן. מצבנו יותר טוב מתמיד והמגמה בעלייה".

ובכל זאת, קשה להתעלם מכך שכמעט אין דמויות ראשיות מקהילת הלהט"ב.

כאן ד"ר קמה מסכים עם הדו"ח: "רוב הדמויות של ההומואים בקולנוע הן שוליות וסטריאוטיפיות. במילים פשוטות, ההומו עדיין הומו – זאת אומרת שהנטייה המינית שלו היא העניין המרכזי. אני רוצה לראות דמות של הומו שהעיסוק הקולנועי בו אינו רק סביב היותו הומו".

ככה זה נראה אצלנו – מתוך "עלטה", סרטו של מיכאל מאיר:

ומה בישראל? כאן אמנם אין תעשיית קולנוע בסדר גודל הוליוודי, אבל דווקא בנוף הישראלי אפשר למצוא מספר לא מבוטל של סרטים שמתמקדים בנושא הגאה וכן דמויות משנה גאות מחוץ לסטריאוטיפ. רק השנה יצאו שלושה סרטים "גאים" מרכזיים להקרנה מסחרית: "בננות" של איתן פוקס, "שבלולים בגשם" של יריב מוזר ו"עלטה" של מיכאל מאיר. לאלה מצטרפים עשרות סרטי תעודה, סרטים קצרים, סרטי סטודנטים וסדרות טלוויזיה, שבהם מככבות דמויות של גייז.

"אני תמיד אומר שגייז בישראל במצב מעולה", אומר ד"ר קמה. "דוגמה טובה לכך היא האוחצ'ות ב'ארץ נהדרת'. אני לא מעלה על דעתי תוכנית טלוויזיה מיינסטרימית בארץ אחרת שהייתה עושה מזה צחוק בטעם טוב. היום אני לא פותח עיתון, סדרה או סרט בלי שיהיה משהו שקשור להומואים. עושה רושם שכולם פה הומואים וזה יפה בעיניי".