שירת אישה

בגיל 17 נוי רויטנברג החלה לכתוב שירי אהבה לנשים. ערב יציאת ה־E.P הראשון שלה "זה מתגבש", היא מחכה שייפרצו המחסומים ומקווה שאנחנו מוכנים למוזיקה גאה

נוי רויטנברג. צילום: גוני ריסקין
נוי רויטנברג. צילום: גוני ריסקין
17 בנובמבר 2013

בית הקפה הקטן באבן גבירול הוא אחד מעשרות בתי קפה בצד הזה של הרחוב. קשה ללכת בלי להיתקל ברגל של שולחן או מלצר, ובתי העסק מתמזגים לכדי רצועת ריחות ומאפים אחידה למדי. כאן הדבר הראשון שמוגש הוא אוסף רהיטים פשוט ואקלקטי, ובגוף מתפשטת מיד אווירת חמימות ביתית. את המקום בחרה המוזיקאית נוי רויטנברג (23), שמגיעה בג'ינס, סנדלים ומעט התרגשות.

רויטנברג נולדה בקרית מוצקין, בת אמצעית לאבא איש חינוך ולאימא אדריכלית. בגיל 14 קיבלה את הגיטרה הראשונה שלה והתחילה מיד לכתוב ולהלחין שירים. כשעברה לתל אביב חנכה אולפן ביתי, והחודש הוציאה מיני אלבום ראשון בשם "זה מתגבש" שאותו כתבה והלחינה ובו היא מנגנת בכל הכלים.

האזינו לקטע מתוך האלבום:

"זאת הייתה הפקה עצמאית. פשוט לקחתי את הגיטרה והתיישבתי מול המיקרופון", היא מספרת. "עומר לשם, שהוא גם חבר טוב, עשה לי את המיקס והמאסטרינג. זאת הייתה יצירה משותפת שנמשכה שלושה חודשים אינטנסיביים, ויום אחד פשוט הודעתי לו שקבעתי מופע השקה ושחייבים להוציא את הדיסק".

קצת כמו בית הקפה שבו ישבנו, רויטנברג בולטת בחוסר מאמץ מופגן. הלחנים והטקסטים שלה מתאפיינים בפשטות ובהפקה מינימליסטית ונטולת להטוטים, שהתגבשו לכדי אלבום שלא מנסה להתחכם. דווקא הקול שלה עומד מנגד ומספר משהו אחר – שילוב שיוצר קסם מסוים. "זה מתגבש", מבטיח שם האלבום, והראשוניות שלו מפצירה באוזני המאזין שעוד יש למה לחכות.

הופעת הבכורה של רויטנברג הייתה בגיל 17, אחרי שהשתתפה בסרט סטודנטים שעסק ביציאה מהארון. אז עלה לה הרעיון להופעה שתספר על התהליך דרך השירים שלה. "שם מצאתי את המקום שבו אני חופשיה ונקייה, שבו אני מדברת ואנשים מקשיבים". את הקשר שלה לקהילה הגאה היא מהדקת דרך עבודה עם נוער להט"ב. בין היתר היא הייתה הראשונה לעשות שירות לאומי במרכז הגאה והלחינה את שיר הנושא לסרט "אל תרצח" שעוסק בפיגוע בברנוער.

צפו בקטע מהסרט:

את המוזיקה שלה מגדירה רויטנברג כיצירה גאה, מה שלדבריה כבר לא דורש ממנה אומץ. היא אמנם הספיקה לקבץ סביבה קהל קבוע, אך דרך ארוכה עומדת בפניה, ובינתיים היא מנסה להגיע לכמה שיותר אוזניים – גם דרך הרדיו. "שלחתי סינגל לגלגלצ, אבל הם דחו אותו בלי לנמק. אני מאוד מקווה שישראל מוכנה למוזיקה לסבית. כרגע המטרה היא להפגיש אנשים עם השם שלי, וזאת גם מטרת האלבום".

המוזיקה היא כלי מחאה עבורך?

"היא כלי ביטוי, אני כותבת על הרגשות שלי. מחאה נשמעת לי מאוד כוחנית, אבל המוזיקה היא בהחלט כלי להגברת המודעות".

יש מעט מאוד זמרות לסביות שהצליחו למצוא מקום במיינסטרים. את לא חוששת?

"באמת עוד לא ממש שמענו את קורין אלאל או יהודית רביץ בשיר לסבי מובהק. אפילו השירים של רונה קינן – אלה שהגיעו לרדיו – הם לא ממש לסביים. אבל אני אופטימית, מקווה שהכנות שלי תצליח לגעת".

אותה כנות היא כנראה שהובילה לשיחת הטלפון שקיבלה רויטנברג מההפקה של "כוכב נולד" לפני כארבע שנים. בעקבות השיחה היא ניגשה לאודישן אבל לא עברה את השלבים הראשונים. "עוד לא ממש הייתי בשלה אז, אבל הדחייה לא הביסה אותי. זה לא התאים למה שניסיתי לייצג, תמיד אמרתי שאעבוד קשה ואצליח. מצד שני, השוק הזה קטן וזה משהו שהיה יכול לקדם אותי".

זאת לא הפעם הראשונה שהמוזיקה שלה לא התקבלה באהבה. בהופעה על גג של מסעדה, מול קהל שמעולם לא חשבה שיגיע להופעה שלה, היא הבינה איך זה מרגיש כשנותנים את הנשמה ולא מקבלים פידבק בחזרה. אך רויטנברג מברכת על חוויות מהסוג הזה, צמאה להתנסויות חדשות. "אני בעיקר מקווה להיכנס לתודעה הציבורית. אולי השוק יחזור לדפוסים הישנים שלו, כשאמנים שעבדו קשה הצליחו לפרוץ. אני מקווה שתוך שלושה אלבומים אצליח לבסס את עצמי, או שאזכה ב'דה ווייס'".