אני, רובוט

אחד הדברים שמוזיקאי צעיר הכי מייחל לעצמו הוא למצוא חונך – דמות אב מנוסה, רצוי בעלת טעם מוזיקלי דומה לשלו או לפחות משלים, שתהיה יד מכוונת שמזהירה מטעויות, מחזירה אל דרך הישר ומונעת מלעשות יותר מדי פדיחות של מתחילים. אבל כשמרקוס לאמבקין, הידוע יותר בפסבדונים המשעשע – "שיט רובוט"- עבר לארצות הברית, הוא לא תיאר לעצמו שזמן לא רב אחר כך הוא ימצא עצמו כבן טיפוחיו של לא פחות מג'יימס מרפי, המייסד של הלייבל DFA ואבי אחת הלהקות הפופולריות ביותר בעשור הקודם, LCD Soundsystem, שהפך באותן שנים לאחת הדמויות הנערצות ביותר על דור של צעירים אופנתיים.

"התעניינתי במוזיקה מגיל צעיר מאוד", מספר לאמבקין, שבילה את ילדותו ונעוריו באירלנד. "הייתי בקטע של פּאנק־רוק מרדני והתאהבתי ב־Killing Joke ובקלאש. כשהתחלתי לרקוד ברייקדאנס, התוודעתי לקראפטוורק ותשומת הלב שלי החלה לנוע יותר לאזורים של מוזיקה המופקת עם סינתסייזרים. נדלקתי על כל הדברים החלליים יותר".

ההתמקדות בין היתר באסיד האוס, שאפיין את סצנת הרייבים האירופית בסוף שנות ה־80, גררה את לאמבקין אל רחבות הריקודים. אולם למרות האובססיה החדשה, היה לו חשוב להתמקד באפיק מקצועי שיוכל להבטיח לו הכנסה ועדיף בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

"קראתי בעיתון על הגרלת ויזה לארצות הברית והחלטתי להשתתף. כשזכיתי, היה לי ברור שאני נוסע לגור בניו יורק. היה לי בן דוד שגר שם והכוונה הייתה להתעסק בנגרות, משהו שלמדתי והייתי טוב בו".

במקביל לניסורים, התעקש לאמבקין להמשיך ולטפח את התחביב המוזיקלי שלו. הוא הסתובב בחנויות התקליטים המקומיות והגדיל אט אט את אוסף הווינילים שלו. מסיבת חברים מוצלחת שבה תקלט נסכה בו אומץ להרחיב את אפיק הפעילות כדי.ג'יי והוא החליט לחלק קלטת עם סט שלו לברים נבחרים באיסט ווילג'. אמצעי השיווק המקורי קנה לו עוד ועוד משבצות תקלוט חודשיות בברים פופולריים בעיר, והוא מצא עצמו מרוויח מספיק כסף כך שכבר לא נזקק לדיי ג'וב שלו. ביסוס מעמדו כדי.ג'יי בעיר והרוח הגבית שנלוותה להצלחה גרמה לו להחליט, בשיתוף עם חבר, על הקמת לייבל שילווה בליין מסיבות מקומי. "הלייבל לא כל כך הלך אבל המסיבות הפכו להצלחה והחלטנו להתמקד בעיקר בהן". אך מה ששינה לבסוף את מסלול חייו של לאמבקין הייתה בכלל העובדה שמשרדי הלייבל החדש שכנו באותו בניין שבו נמצאו משרדי DFA.

למרות החשדנות ההדדית הראשונית, ג'יימס מרפי ולאמבקין הפכו מהר לחברים טובים, שאוהבים לחפור זה לזה על מוזיקה ולהאזין יחד לתקליטים. "מרפי הוא זה שהכיר לי את עולם הרוק. כל תקליט שהייתי משמיע לו, הוא היה שולף את התקליט שממנו נלקח הסמפול המקורי. הוא היה ממש שובר לי את הלב עם המנהג הזה. לא היה קל לגלות שקטעים שאהבתי וחשבתי שהם גאוניים בכלל ממחזרים גאונות של מישהו אחר".

מלבד אותם סשנים מוזיקליים, למרפי הייתה השפעה רצינית על לאמבקין גם בכל הקשור ליצירת מוזיקה משל עצמו – לפני כן הוא מעולם לא ניגן בכלים ולא ראה את עצמו כמוזיקאי. "זו הייתה תקופה שבה לאנשים לא היו לפטופים. לא יכולת סתם לפתוח את המחשב וליצור טרק. כשהייתי פוסע אז לסטודיו, הייתי נתקף הלם ורואה שחור בעיניים. מרפי לא ויתר לי והחליט לעמת אותי עם הפחדים שלי. הוא היה נותן לי מכשיר אחד, נאמר, מכונת תופים 909 ושולח אותי הביתה ללחוץ עליה. עד שלאט לאט הבנתי מה כל המכונות האלו עושות והייתי מסוגל לדמיין איך אני יוצר מהן קטעים".

עשר שנים לאחר מכן, ב־2006, הוציא לאמבקין את האי.פי הראשון שלו ב־DFA. מעבר למקפצת הפופולריות שהיווה הלייבל, אז בשיא פריחתו, הסאונד של מי שהפך לשיט רובוט הביא חתימה סגנונית מיוחד שזיקקה מהניו דיסקו והרוק של מרפי והאסיד האוס והאלקטרו של לאמבקין, היבריד חדש. המבנה השירי והווקאלז שהתווספו, בין השאר על ידי מרפי ולאמבקין בעצמם, הפכו את הקטעים של שיט רובוט להמנוני פופ מדבקים שהיו פופולריים גם בתחנות הרדיו וגם ברחבות הריקודים. אלבומו הראשון, שיצא ארבע שנים לאחר מכן, כבר מצא את שיט רובוט כמותג אהוד ומבוקש על ידי היפסטרים ברחבי הגלובוס.

לאחרונה הודיע לאמבקין כי במרץ הקרוב ישחרר את אלבומו השני שייקרא "We Got a Love", אלבום שעמוס בשיתופי פעולה מעניינים. בין היתר לאמבקין עבד עם המוזיקאי והבדרן רג'י ווטס, עם ההרכב Museum of Love שחבר בו פט מהוני והמוזיקאית ננסי וואנג, גם היא מהסאונד סיסטם, ואיתה יופיע לאמבקין בקטע משותף במופע הלייב שלו היום (חמישי) בבלוק.

"בשביל ליצור אלבום שני הייתי צריך לרמות את המוח שלי ולהוציא מתוכו את החרדה הקשורה באלבום שני. במיוחד אחרי שהראשון נחשב למוצלח במיוחד", הוא מספר. "אחרי האלבום הראשון אמרתי לעצמי שמעכשיו אני הולך להוציא רק סינגלים, אבל כשהייתי מגיע לארצות הברית לתקלט והיה לי הרבה זמן חופשי, קבעתי עם חברים ג'אמים באולפן והחומרים לאלבום התאספו למעשה מעצמם. באלבום הראשון קיבלתי המון עזרה ממרפי וכאן לראשונה הייתי לבד לגמרי, זה היה מבעית".

הביקורים הארוכים בארצות הברית היו דרכו של לאמבקין לבלות זמן עם חבריו, משום שהחליט לחזור לגור באירופה וכיום הוא מתגורר בגרמניה עם אשתו, בת לשני רוזנים גרמנים שמקצועו של לאמבקין הוא בבחינת תעלומה עבורם. אולם גם אצלו עלו ספקות רבים בנוגע לקריירת התקלוט במשך השנים: למרות שהתקלוט היה אהבתו הראשונה וגם נקודת ההתחלה לכל שאר אפיקי יצירתו, הוא מצא בו לעתים עסק לא יציב שגורם לו לאכזבה. "הפסקתי לתקלט כמה פעמים בחיי. אני זוכר שמצאתי את עצמי עם רזידנסי באיזה מועדון צ'יזי בניו יורק, הקהל שם נהיה גרוע יותר משבוע לשבוע. השתעממתי כל כך, מצאתי את עצמי מנגן מוזיקה שאני לא אוהב ושואל את עצמי – 'מה אני עושה פה?' זה מעך לי את הנשמה. אז הפסקתי וחזרתי לנגרות. אהבת התקלוט שלי הייתה קשורה במידה רבה גם לאיסוף וינילים – הייתי מטייל עם תקליטים ומגיע למועדון רק בשביל לגלות שהפטפונים שלהם בכלל לא עובדים. אז עברתי לדיסקים וקניתי מוזיקה אונליין, אבל זה פגע בהתלהבות שלי. זה פשוט לא היה אותו הדבר".

היום נדמה שלאבקין נמצא על הגל: הוא מנגן במועדונים נחשבים, כאלו שיכולים לספק לו גם את התשתית הטכנית המתאימה לאוסף הווינילים שלו. "היום השם שלי יותר מוכר ואנשים לרוב באים כי הם יודעים מי אני ומה הם רוצים לשמוע. זה לא כמו אז, שהייתי מנגן בכל הזדמנות אפשרית בשביל שכר דירה ונאלץ להתמודד עם קהל שאין לו מושג". לפני כמה שבועות, ובגיל 42, ניגן לראשונה במועדון הפנורמה בר בברלין, חוויה שהוא מתקשה לשכוח: "הרגשתי מספיק נוח לנגן דברים שאני אוהב, כמו טכנו אמוציונלי. הסט כן היה מאוד האוס אוריינטד אבל ניסיתי לסטות מההאוס הרגיל עם הווקאלים שסביר שתשמע בפנורמה. כן, כולם אוהבים את ההאוס הזה, אבל לנגן אותו זה ללכת על בטוח, זה לא מאתגר. אני תמיד מנסה להשמיע דברים יותר מעניינים ממה שאפשר למצוא בקלות בביטפורט. יש הרבה מאוד מוזיקה מעניינת שם בחוץ, אתה רק צריך לעבוד קשה כדי להשיג אותה".

שיט רובוט וננסי וואנג בסקוואט, חמישי 23:30. בבלוק לואי וגה וג'וש מילאן