גוגל ווגל

כבר 20 שנה שכריסטיאן ווגל מפרק לגורמים ומרכיב מחדש מוזיקה אלקטרונית. ראיון עם חלוץ הטכנו האקספרימנטלי

8 באוקטובר 2013

כשמביטים על שיעור קומתו הרם של כריסטיאן ווגל, מתבטלים תארים גנריים כמו "מפיק" או "די.ג'יי". מדובר, וזו אינה הגזמה כלל ועיקר, באחת הפיגורות האינטלקטואליות המכובדות ביותר שידע הטכנו בפרט והמוזיקה האלקטרונית בכלל. גם בלי לזקוף לזכותו הלחנת פסי קול לסרטים, מוזיקה למחול מודרני או מיצגי אמנות, ווגל הוא ללא ספק האמן החשוב ביותר לתנועת הטכנו האקספירימנטלי. עם למעלה מעשרה אלבומי אולפן נועזים המטשטשים פעם אחר פעם את הגבול שבין ריקוד, מדע ומתמטיקה ובהיותו החצי הדומיננטי באחד הזיווגים המוזיקליים הגדולים ביותר שידעה המוזיקה האלקטרונית מעודה (סופר קוליידר ביחד עם ג'יימי (האליל) לידל), לא מפתיע לגלות שטום יורק מעריץ לו את התחת וזוקף לזכותו השראה אדירה ליצירת "Kid A" של רדיוהד.

ווגל הגיע לתל אביב כחלק מסיבוב ההופעות העולמי "NoFuture FlashBack" המציין 20 שנות קריירה פורייה, וביקש לעשות קצת סדר בכתרים שקושרים לו. "אף שהתחלתי לתקלט פחות או יותר בתקופה שבה התחלתי להוציא תקליטים, אין ספק שבראש ובראשונה אני מלחין", הוא מבהיר. "כפי שאני רואה את זה תהליך של הלחנה, ממש כמו תקלוט, מתעסק המון עם עריכה, תזמון, ריתמיקה וכל שאר האלמנטים שמרכיבים יצירה. אני ניגש לתקלוט בסקרנות אדירה לתהליך עבודה עם מוזיקה מוקלטת והגשה שלה. מדע המסיבה אני קורא לזה".

בתרבות שבה הדוניזם ופורקן מיני הם ערך עליון, נדיר לפגוש בדובר אינטלקטואלי כמותך. איך הניגוד הזה מסתדר לך?

"שאלה טובה. אני בהחלט מוצא את עצמי קצת מבולבל מזה מפעם לפעם, אבל זו תחושה לגיטימית לאמן שלקח על עצמו את תפקיד שבירת המוסכמות. אני באמת מנסה להפיח רעיונות מורכבים במוזיקה שלי, אבל בסופו של יום היא נתונה לפרשנות של הקהל, ומהם אני יכול רק לקוות לפידבק חיובי למה שאני עושה. זה צורך שקיים בי באותה מידה שהוא קיים בוודאי אצל כל אמן אחר. זה בהחלט עושה את הדברים פשוטים יותר".

האלבום האחרון שלך מציג פן מוזיקלי שלא היכרנו בך. דאביות מעושנת, מקצבים שבורים ואסתטיקה נקייה. זה קשור לחזרה שלך לברלין?

"בהחלט. אין ספק שהחזרה שלי לגור בברלין ניכרת בהשפעות המוזיקליות של האלבום האחרון. זה כבר תקופה ארוכה שרציתי להקליט מוזיקה בניחוח הזה ואני חושב שהלייבל Shitkatapult מאוד מתאים לכך. העבודה על מקצבים שבורים וריתמיקות חדשות למוזיקה שאני עושה הייתה מאוד קריטית לזמן הנוכחי בקריירה שלי, במיוחד אחרי שני אלבומים אקספירימנטליים לחלוטין שהוצאתי לפני כן".

וכל זה קרה גם בזכות מימון קהל.

"לגמרי. באופן שהפתיע גם אותי הצלחתי לגייס 126 אחוז מהתקציב המקורי שהצבתי לקהל באתר pledgemusic.com. זה מאוד עזר לפרויקט ומאוד שימח אותי לדעת שעוד יש לי קהל אוהד".

כאמן פעיל זה 20 שנה, היית עד ממקור ראשון לכל תהליך התבססותה של תעשיית הדאנס. מה אתה חושב על התהליך שהיא עברה ועל מוזיקה חדשה?

"אני ממש לא אוהב את הדרך שבה מוזיקה היום נעשית כולה פונקציונלית ומובעת באמצעות מנעד רגשות דל כל כך. מוזיקה אלקטרונית איבדה את כוחה המהפכני, כשהיום האוס וטכנו הפכו להיות קונבציונליים באופן כמעט פולקלורי. כרגיל אני מרגיש שאני צריך להושיט יד עם העבודה שלי כדי לנסות ולשנות את זה. אם הייתי יכול, הייתי רוצה להסיר את השפעות הקלאבינג והמסחריות ממוזיקת הדאנס ולתת לעולם טעימה מפן אחר שלה".

מה עם סופר קוליידר? יש סיכוי לעוד אלבום מכם?

"העבודה על הפרויקט הזה התאפשרה כי גרתי בברייטון וג'יימי גר שם גם הוא באותה תקופה. אני היכרתי אותו עוד הרבה לפני כן דרך תקליטי טכנו שהוא הוציא עם קבוצת SubHead, תקליטים שנשמעו אז שונים מכל דבר אחר. בעקבות זה נהיינו חברים, ורק כמה שנים לאחר מכן קלטתי שיש לו קול מדהים ושזה יהיה סופר מרתק לנסות ולשלב את המכאניות שלי עם משהו סולפולי כזה. אין לנו שום תכנון להקליט יחד בקרוב, אבל לעולם אין לדעת".