האסון של נינה

סרטון ויראלי שמראה את הדי.ג'יי היפהפייה נינה קרביץ בביקיני ובאמבט קצף חשף את ערוותה הפטריארכלית של אומת הדאנס

3 בספטמבר 2013

לפני מספר חודשים השיק מגזין המוזיקה המקוון "רזידנט אדווייזור" סדרת סרטים תיעודיים קצרים בשם "Between the Beats", שבהם נחשפים החיים האינטימיים, הבודדים ונטולי הזוהר של הדי.ג'ייז, כשהם עוברים בין אזורי זמן, אזורי אקלים וסוגי מנטליות. הראשונה שנבחרה למשימה הייתה נינה קרביץ, די.ג'יי ומפיקה מרוסיה, שגם – כפי שניתן להתרשם מתמונות ומשתי המסיבות שבהן תקלטה בתל אביב – ניחנה בנתונים פיזיולוגיים מרשימים.

זה היה ליהוק מושלם: בחורה שבניגוד לגברים המופנמים והאטומים תפתח את הלב, ועל הדרך גם תקשט את המסך. בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בפעילותן של נשים בגזרת מוזיקת המועדונים, אולם קרביץ היא היחידה בהן שמופיעה בנעלי עקב, במחשופים נדיבים ובאיפור מוקפד, וזאת אף שכנראה הייתה נראית מרשים גם בפיג'מה. היא אכן מספקת את הסחורה: בין וידויים אישיים על הקושי להיות אישה בעולם גברי, על הבדידות שתוקפת בלילות בבתי מלון זרים ועל הקושי בשימור מערכות יחסים, היא גם נמתחת בחוף הים בביקיני קטנטן, מתנועעת בחושניות בעמדת הדי.ג'יי בזמן תקלוט, ובסצנה אחרת, יושבת עירומה באמבט מלא קצף.

הסצנה הזו, לדעת חלק מהצופים, חרגה מגבול הטעם הטוב. בפורום של "רזידנט אדווייזור" לא איחרו להגיע תגובות בסגנון "סצנת הפתיחה של החוף וצילומי הסלואו מושן של גבה החשוף, זה באמת נחוץ? זה בערך כמו לומר – היא אולי די.ג'יי טובה, אבל מה שמעניין בה באמת, זה שהיא לוהטת". מכוערת במיוחד הייתה תגובתו של המפיק המצליח מייסאו פלקס בעמוד הפייסבוק שלו: "אני שמח לראות ששימוש בוטה במיניות יכול לתפוס את מקומן של שעות ארוכות באולפן וחפירה אינטנסיבית בוויניל. חבל שלא ידעתי את זה לפני 20 שנה, הייתי מבלה יותר זמן בחדר הכושר".

זו לא הפעם הראשונה שיופייה של קרביץ עומד לה לרועץ. כבר עם התקליט הראשון שהוציאה נפוצו שמועות שלא היא זו שלוחצת על הכפתורים; שמועות שניתן להעריך שלא היו עולות בהקשר של גבר חתיך. במאמרה המכונן "עונג חזותי וקולנוע נרטיבי" בחנה חוקרת הקולנוע לורה מאלווי את תפקידן של הנשים בסרטים ההוליוודיים הקלאסיים ומצאה שהן נושאות תכונה של "אמורות שיסתכלו בהן". וכך, כיוון שאינן יוצרות משמעות משל עצמן אלא משמשות רק קולב פסיבי לפנטזיה הגברית, הן מנציחות את המנגנון הפטריארכלי. מבחינה גרפית, מצייתת קרביץ לחוקים ההגמוניים. אבל האין זו זכותה? האם חשיבה מודרנית אינה משוחררת מאפליה שטחית שכזו? האם תרבות שמחשיבה עצמה מתקדמת לא אמורה לחמוק מהמכשולים הללו?

משתכשכת. נינה קרביץ
משתכשכת. נינה קרביץ

לסוגיות האלה נדרש גם הדי.ג'יי הוותיק והמוערך גרג ווילסון בבלוג שלו. ווילסון סיפר על פגישתו הראשונה עם נינה באקדמיית המוזיקה של רד בול שבה השתתפה כתלמידה, על הידע המוזיקלי העצום שהפגינה, על ההפקות הראשוניות שלה שהתחבבו עליו מיד ועל הקשיים שמערימים עליה הנשיות והמראה שלה. כתב ההגנה הזה הפך מיד לוויראלי. קרביץ, שכבר הרגישה שיותר מדי אנשים תופסים עליה טרמפ, החליטה לפרסם תגובה משלה לכל הנושא: "גרג ווילסון כתב מאמר עליי… ובכן, מה אני יכולה לומר… תודה רבה גרג, אבל לפעמים בא לי לצעוק – לא נמאס לכם מהנושא הטחון הזה של נשים בתעשייה? מהרעיון שבחורים יכולים לעשות מה שבא להם אבל נשים צריכות 'להתנהג'?".

כמובן שהפרודיה לא איחרה לבוא. כמה ימים לאחר פרוץ התופעה, צץ ברשת הטמבלר "DJ’s Having A Bath", שבו ניתן למצוא תמונות של ביל פטריק, גוטי, ג'סטין מרטין ואחרים באמבט מלא קצף, או כפי שהיטיבה לנסח זאת הדי.ג'יי טיני בעמוד הפייסבוק שלה: "התמונות האלו שוות את כל הדיון הנמוך שקדם להן!".