הטכנוקרט: ראיון עם הנינג בר, סיפור הסינדרלה של סצינת הטכנו הברלינאית

רבים הסיפורים על די.ג'ייז שנודדים לברלין בתקווה למצוא דרך לשחות בבריכה של הגדולים. הם מגיעים בשיטתיות למסיבות, מנסים ליצור קשרים רבים ככל הניתן, מתקלטים בברים שכוחי אל במטרה להשתפשף ומתמחים ללא שכר במשרדי לייבלים ובסוכנויות אמנים. חלקם מצליחים יותר, חלקם פחות, אבל סיפור כמו זה של הנינג בר הוא אחד לאלף: ליין המסיבות שהחליט להקים, Grounded Theory, הפך מפרויקט צנוע לאחד מהליינים הנחשבים ביותר בסצנת הטכנו המקומית. לבר היו קלפי פתיחה טובים: הוא נולד בפרנקפורט וחווה דרך אחותו הגדולה את ניצני פריחתה של תנועת הטכנו האירופית החדשה: "אחותי הייתה הולכת לרייבים של טכנו והיה לה חבר די.ג'יי שהערצתי", הוא מספר.

כבר בגיל 15 בר היה מוקף בציוד טכני של הפקה ותקלוט, מה שהפך במהרה לתחביב לא שגרתי במיוחד. לפני כעשור החליט להעתיק את מגוריו לברלין: "אחותי עזבה להמבורג ופרנקפורט כבר לא הרגישה לי כמו המקום הנכון להיות בו. מצאתי התמחות בחברת תקליטים בברלין ומהיום הראשון הרגשתי שם בבית".

המגורים בברלין רק חיזקו אצל בר את המשיכה והבחירה ליצור טכנו. "זו הדרך הטובה ביותר עבורי לבטא את עצמי. זו שפה ייחודית ודינמית. כולם מבינים אותה וכולם יכולים לתקשר דרכה – לא משנה מהיכן אנחנו, מי אנחנו ומה אנחנו חושבים. אני יכול לאבד את עצמי בטכנו ולשכוח את העולם סביבי. כשאני עובד על מוזיקה בסטודיו אני מרגיש שלם ומאוד מקורקע. בזכות הטכנו למדתי הרבה מאוד על עצמי ועל אחרים, זכיתי לראות הרבה דברים ולפגוש אנשים מסביב לעולם. טכנו הוא הדלק שלי".

שנתיים לאחר המעבר לברלין, פגש בר בחדר הכושר את מיכה מולר, שבמהרה התגלה כמי שחולק איתו את האהבה לטכנו. השניים החלו לבלות את זמנם ביציאה למסיבות וניתוחן: "לשנינו היה חזון צלול מאוד בנוגע לאיך מסיבת טכנו טובה צריכה להיראות, והיינו מנהלים שיחות רציניות על כל האירועים שהלכנו אליהם".

לא לקח זמן רב עד שהבינו השניים שהם רוצים להקים ליין מסיבות משלהם. "ברגע שהתאריך הראשון נקבע, הליינאפ תוכנן והרעיון הוויזואלי של גראונדד ת'יאורי נולד. ארבעה חודשים אחר כך מצאנו את עצמנו עורכים מסיבה שבליינאפ שלה הופיעו שמות גדולים כמו סטיב רחמד ונורמן נודג'".

המסיבה החמישית של הליין, שבה ניגן בן קלוק, כבר הפכה לאירוע המוני ומלהיב. הנינג ומולר הבינו שהם כנראה עושים משהו כמו שצריך. "זה היה לילה משוגע, אחד מהרגעים היפים ביותר שלנו", הנינג נזכר.

המוניטין של גראונדד ת'יאורי בקרב אוהבי טכנו התפשט במהרה והמסיבה החודשית שלהם צברה קהל נאמן. תחת אותו השם נפתחה גם סוכנות אמנים המייצגת את בר ואת חבריו בתקלוטים ברחבי הגלובוס.

"רציתי להציג לקהל את המוזיקה שאנחנו אוהבים בקונטקסט אצור היטב. אנחנו חושבים הרבה על האמנים שמנגנים במסיבות שלנו, במטרה לחשוף את הקהל לקשת רחבה ככל הניתן של מוזיקה אלקטרונית. אנחנו רוצים להציע לקהל אווירה שבה הוא יכול ללכת לאיבוד". בהמשך לפעילות שלו בליין ובסוכנות הקים בר לפני כשלוש שנים לייבל קטן בשם K209, יחד עם מילטון בראדלי, אמן נוסף מהסוכנות.

היה קשה לבנות ליין טכנו חדשני בצלו של מועדון הברגהיין?

"כשהליין הוקם לפני חמש שנים, לא ממש הייתה סצנת טכנו מחוץ לברגהיין, ומעט גם בטרזור. טכנו לא היה פופולרי כמו שהוא היום, אבל הוא כן היה בעלייה, אז החלטנו לאייש את הנישה הזאת כפרומוטרים עצמאיים. לא יכולנו לחקות משהו כי לא היה מה לחקות, ואנחנו עדיין מרגישים ככה. כמובן שהברגהיין הוא חלק חשוב מאוד בתנועת הטכנו העכשווית, אבל זה לא אומר שזה בהכרח צריך להדהד על מסיבות אחרות. הייתה סצנת לילה לפני הברגהיין ותהיה אחת גם אחריו. כמובן שאנחנו מושפעים מהמועדון, מהרזידנטים שלו, מהלייבל ומהתנועה סביבו, אבל אנחנו גם עצמאים ממנו".

באופן טבעי, בר החל להשתמש בליין המצליח שלו כפלטפורמה לביסוס שמו כדי.ג'יי. הוא הפך לאחד מהרזידנטים הקבועים של הליין ותשומת הלב שלה זכה הובילה רבים לחפש את המוזיקה שיצר כמפיק. "פיתחתי קונספט מגובש מאוד בנוגע לתקלוטים שלי. הזמן הרב שביליתי במועדונים עזר לי לשכלל את הרעיון הזה לשלמות. די.ג'יי טוב צריך להכיר היטב את התקליטים שלו ולדעת איך להפוך אותם לטראק אחד ארוך. גם הפידבק מהקהל חשוב לי מאוד".

אתה חושב שטכנו עוד מסוגל להיות אותנטי אחרי שזכה להצלחה מסחרית כה גדולה?

"הטרנדיות באה והולכת. כרגע טכנו פופולרי מאוד, מה שנותן לנו את האפשרות להגיע לקהל רחב יותר, אבל חשוב להמשיך ולפתח את הסצנה, את התרבות. חלק מהאנשים נהנים מזה לתקופה ואז נעלמים, אבל יש כאלה שנשארים, והם הבסיס לסצנה. אני תמיד רציתי להיות שם, לחיות בתוך הגרעין הקשה".

הנינג בר, ברקפסט קלאב, שישי 23:00. גיבוי מקומי: יוג ונמרוד קציר. במילק כל הערב: אביגד באג'יו ושי אפלברג