לגו לנד

דרכו של דני וולפרס למעלה הייתה לא קלה ואפילו מעט אכזרית. לאחר שאחד הריליסים הראשונים שלו, "Disco Rout", יצא ב"קוקון" של סוון ואת' ב־2002, שפונה לקהל מיינסטרימי יחסית במוזיקה האלקטרונית, ציפו רבים שוולפרס, שהפך לדי ג'יי מבוקש, ייתן להם בראש עם קטעים דומים. לאכזבת המעריצים לוולפרס היו תוכניות אחרות, והמוזיקה שלו הלכה לכיוונים אחרים לגמרי. היומן שלו התרוקן, אבל וולפרס לא נתן לזה לדכא אותו ובטח לא חשב להתאים את הסאונד שלו לטעם הקהל. "אם תיכנע למה שאנשים מצפים ממך, תאבד את ההשראה ואת הנשמה שלך", הוא מסביר. "לאנשים תמיד יהיו סיבות לשנוא דברים. הדבר החשוב ביותר הוא לא לשים זין ולהמשיך ללכת בדרך שלך". והדרך של וולפרס משלבת מהירות, כמות ואיכות: וולפרס מוציא לאור חומרים כמעט לפי משקל, אבל מצליח גם להישמע מסקרן וחדשני. למרות המינימליזם שפושה בסצנה האלקטרונית בשנים האחרונות, הוא לא מפחד להמשיך ליצור קטעים עשירים בעליי מלודיות מושקעות. את הקרדיט על התמדתו קיבל בדמות הביקורות הנלהבות על אלבומו האחרון  "The Paranormal Soul" מ־2012. "היצירה עדיין לא באה לי באופן אוטומטי", הוא מספר. "כשאתה יוצר מוזיקה במשך 20 שנה, זה לרוב כבר קורה מעצמו, מתוך מעין זרם שמגיע ממקום לא נודע. אני עדיין מתרגל את הטכניקה שלי, בודק ציוד חדש וממשיך לחקור לעומק סינתים שאני כבר מכיר".

אוסף הסינתסייזרים שלו גורם לרבים לשייך אותו לאסכולה האנלוגית, אבל לוולפרס אין אג'נדה מובהקת בוויכוח הנצחי על הדרך הטובה ביותר להפיק מוזיקה אלקטרונית. "אני יכול להקדיש שעות ממושכות לחקר של כלי ולמחרת לשבת על המחשב ולהתעמק בנבכיה של תוכנת האבלטון", הוא מפתיע. "ההשוואה בין האנלוגי לדיגיטלי משעממת אותי כל כך. היא חסרת טעם ומקורה באנשים שלא מבינים מהחיים שלהם. בניינטיז השתמשנו ב-Commodore Amiga, עם צ'יפ הסמפולים שלו, כלומר במחשב לכל דבר. כשאנשים מאזינים לזה היום הם אומרים 'וואו, התקליט הזה נשמע כל כך אנלוגי'. אין ספק שהמחשבים טובים מספיק, ואולי אפילו טובים יותר".

אחד הפרויקטים המעניינים שוולפרס מתעסק בהם בימים אלה הוא  "Xamiga",יצירה משותפת עם המפיקה  Xosar, קולגה מועדפת שגם הופכת אט־אט לשם החם בתעשייה. הריליסים שלה רואים אור בלייבלים כמו Rush Hour ו־L.I.E.S  והעובדה שהיא נראית כמו דוגמנית על ודאי לא מזיקה. "גם כצמד יש לנו פסבדונימים נפרדים כמו Trackman Lafonte & Bonquiqui שאנחנו הולכים להופיע איתם הרבה בפסטיבלים. שיתוף פעולה עם מישהו זה דרך מעולה לרענן את אסופת הטריקים שלך ואת הגישה שלך למוזיקה בכלל". וולפרס הוא יוצר יוצא דופן לא רק בסגנון המוזיקלי שלו, אלא גם בחיבתו לעולם הצומח, כפי שמשתקף מתמונות שצולם בהן. מדובר בפטיש לא נפוץ בקרב מפיקים, שלרוב חוששים להכניס אפילו כוס מים לסטודיו המכיל ציוד יקר. "צמחים משרים אנרגיה חיובית ומנקים את כל עשן האלקטרו שיוצא מהמכונות", הוא מסביר. "כשאני רואה אולפנים שנראים כמו מפעל לאנרגיה גרעינית, אני מרגיש צורך ללבוש בגדי מעבדה. איך אפשר לייצר ככה מוזיקה? אני אוהב שיש בסביבתי קצת כאוס שישפיע עליי".