פי אלף יותר טיים אאוט: ביקורת ברים שיכורה על בר הבוקסא

תפריט האלכוהול התברגן והמאנצ' הפך מחוכם יותר מבמבה נוגט שנרכשה בקיוסק הסמוך, אבל האם הבוקסא הצליח לשמור על החספוס שלמדנו לאהוב?

נדב נאמן בבוקסא. צילום: עמרי קליין
נדב נאמן בבוקסא. צילום: עמרי קליין
20 בנובמבר 2016

אני זוכרת את היום שבו הבוקסא נפתח. בדיוק סיימתי לראות בקולנוע "מי מפחד מהזאב הרע" והייתי מהורהרת ומעורערת לאללה. לפתע מבין החריצים בשדרות רוטשילד החלו לעלות על פני השטח כל מיני אנשים מגניבים מדי. "מה זה?", שאלתי בחור לבוש שחורים שעלה מן השאול. "זה בר גלריה חדש שנפתח", הוא מלמל וחלף על פניי כרוח רפאים. מאז אותו רגע לבוקסא ולי הייתה שנה מאוד אינטנסיבית. בשלוש השנים הבאות התרחקנו, יותר שלום-שלום. על השיפוץ של הבר בטח שמעתם. שמועות על שינוי הרוחות והקהל הביאו אותי לבחון את הבוקסא המחודשת ולשאול: האם נשאר זכר לבר שכה אהבתי?

עוד ביקורות ברים שיכורות שאסור לפספס: 
שלחנו את כתיבנו שיכורים לבר החוג הצפוני
שלחו את נועה בונה לטוטו קארה וזה נגמר בשירותים 
כשכתבת הלילה הייתה צריכה להתמודד עם טראומת העבר בדייגן סאן

אמצעי טשטוש:

לשם המאורע זימנתי את חברתי מאיה – פרטנרית מהימים שבהם היינו מסתובבות עם צרפתים ושולחות ילד ג'ינג'י בן 15 שיקנה לנו חשיש בתחנה המרכזית. ישבנו בסאבלט שלי בפלורנטין, מוקפות ארגזים שאין לי כוח לפרוק, ושתינו את נקטר השיכורים: מכבי 7.9 לצד פירורי וויד שהצלחתי לגרד. מניסיון העבר כל ערב עם מאיה נגמר ב"למה עשינו את זה לעצמנו?" או "איך חוזרים מכאן הביתה?! אני לא מצליחה ללכת!" או "נרדמת עכשיו באמצע הרחבה?". שאלוהים יהיה איתנו.

מוזיקה:

בשונה מהבוקסא הישן, הגרסה החדשה מחולקת לשני מפלסים (שעליהם ארחיב בהמשך). הגענו ביום חמישי ונדב נאמן התחיל את הערב. הוא סיפק במפלס התחתון היפ הופ בדגש על אולד סקול שמשתלב היטב לצד האלכוהול. במפלס העליון המוזיקה הייתה יותר עדכנית (צ'יילדיש גמבינו, סקולבוי קיו, קניה ווסט) אך עדיין בצ'יל. כחובבת היפ הופ מושבעת כבר נדלקתי. שרתי את המילים בקול רם עם יד מונפת באוויר. עם זאת, המוזיקה לא העיקה והיה ניתן לדבר בחופשיות מבלי לצעוק ולשאול "מה?!". אציין לחיוב שככל שהערב המשיך והתגבר, דייז בוגי עלה לעמדה וכך הווליום וההרמות עלו.

נדב נאמן בבוקסא. צילום: עמרי קליין
נדב נאמן בבוקסא. צילום: עמרי קליין

הימרחות:

אם חפצתם בהימרחות במפלס העליון סביר להניח שתתאכזבו כי המקום מרושת בכיסאות בר ללא משענת. מאחר שלמאיה היסטוריה ארוכה של הירדמויות במקומות הומים (לא נשכח את הערב שבו נרדמה בעמידה באמצע רחבת טכנו הומה אנשים) ביקשתי ממנה לבחון אם הסחורה למטה לשביעות רצונה – ואכן היא הייתה. הספות והכורסאות בקומה התחתונה מזכירים נוחות של רהיט בדירה של חבר שהוא גנב מהבית של ההורים. רך, קוזי ודורש הימרחות.

שירות:

לא הרבה השתנה בשירות בבוקסא. המלצרים עדיין היפסטרולים מגניבולים מקועקעים, אך בקיאים בתפריט וסובלניים כלפי שיכורה בזויה כמוני שביקשה מהמלצרית שתקריא לה את התפריט. הכל בגובה העיניים, ברמה חברית. זמן ההמתנה היה סטנדרטי לחלוטין.

מכונת משקאות בבוקסא. צילום: עמרי קליין
מכונת משקאות בבוקסא. צילום: עמרי קליין

דרינקים:

שתינו שני קוקטיילים. Asian Hooker Margarita (טקילה, אפרול, סורבה אננס, ליים, מירין, אבקת וואסבי) ו- Harakiri on the Rocks (ג'ין, שומשום ואורז בהכנה ביתית, מירין, ליים, סירופ גלנגל). למרות שצורת ההגשה של החרקירי הייתה מקורית הפייבוריט שלנו היה הזונה האסייאתית: מעט סמיך אבל עם מליחות מעודנת ואלכוהול שמורגש בצורה מתונה, ולא מפריע לשאר הטעמים של הקוקטייל. החרקירי היה מעט לימוני לטעמי אך עדיין טעים ועם צורת הגשה מנצחת.

Asian Hooker Margarita (משמאל) ו- Harakiri on the Rock. בוקסא. צילום: עמרי קליין
Asian Hooker Margarita (משמאל) ו- Harakiri on the Rock. בוקסא. צילום: עמרי קליין

אווירה:

לשאלתכם: האווירה אכן השתנתה. כפי שאמרתי הבר מחולק לשני מפלסים. העליון: בסטה בוקסא – בסטת נודלס שפועלת לפני שעות פתיחת הבר ומאפשרת ישיבה בכיף במרפסת לצד האפשרות לטייק-אווי הביתה. והתחתון: הבר המשופץ שהפך את הבוקסא לאורבן-אלגנט עם תוספת מרעננת בדמותה של חנות המעמידה את כל הבובות במקום למכירה. נראה כי אנשי הבוקסא הבינו כי היפסטרים אינם מכניסים כסף ושינו את הפורמט בהתאם. כמו המקום עצמו, כך מחולק גם הקהל. בשעות הערב המוקדמות (בערך משעה 20:00 עד חצות) המקום יותר סחי. כיסאות הבר מאויישים על ידי חוץ תל אביבים ששמרו מקום מראש, מחפשים "משהו שונה" ומתלהבים מהשיק האורבני. כך יצא שנרמסתי על ידי בחורה שרצתה להראות לחבר שלה בובה של "מאמי תראה זה פאווריינג'ר (זה בכלל היה צב נינג'ה) איך באלייייי" בגלל שישבתי קרוב לתצוגת הבובות. מחצות והלאה ה"בוקסא הישנה" חוזרת וקהל הבליינים מקבל את הגוון התל אביבי האנדרגרואנדי האופייני לו. כל אחד ימצא את עצמו בבוקסא, פשוט תלוי בשעה.

בוקסא. צילום: עמרי קליין
בוקסא. צילום: עמרי קליין
בוקסא. צילום: עמרי קליין
בוקסא. צילום: עמרי קליין

עישון

אסור לעשן בקומה התחתונה. מותר לעשן באזור הבסטה בוקסא באזורים המיועדים לכך.

בסטה בוקסא. צילום: עמרי קליין
בסטה בוקסא. צילום: עמרי קליין

מדד הקיא:

השירותים בבוקסא נשארו אותו הדבר ולא עברו שיפוץ. כמו הקהל – כך גם השירותים. תלוי בשעה. בתחילת הערב תפגשו אסלה מצוחצחת כמו בבית של אמא ובסוף הערב היא תראה כמו אחרי הוריקן פיפי. תמיד אפשר להקיא מחוץ לבר על השדרה.

מדד המאנצ':

אוי אלוקים איזה אוכל. תודה לשף אלי שטיין. הזמנו Yam Yam Sashimi (סשימי סלמון, בטטה לבנה, סויה אויסטר, צ'ילי ושמן זית) שהיה נהדר. דג טרי בשילוב מדויק בין הטעמים שהלכו נהדר עם הקוקטיילים. אידיאלי למנה ראשונה. לאחר מכן אכלנו Oyster Butter Shirmps (טייגר שרימפס, רוטב חמאה סיני, תרד תורכי, בצל ירוק וחלת שום קלויה בשביל לטבול) שגם שיחק אותה. הרוטב היה מצוין וכיף לטבול בו את חלת השום ואז להזמין עוד אחת ולהמשיך לטבול. עוד מנה נהדרת הייתה מהבסטה בוקסא: נודלס אטריות שעועית (דפי שעועית שקופים, שומשום שחור, סויה שחורה, תרד תורכי, ביצה מטוגנת – יש לה גם גרסה טבעונית). הלכנו על הגרסה הבשרית שכללה עוף בין כל הטוב הזה. גם זו מנה מצוינת שכיף לאכול. האוכל ריפד את הבטן, הצ'ייסרים זרמו ומצאתי את עצמי פרושת איברים על אחת הספות שבעה ושיכורה לחלוטין.

Yam Yam Sashimi. בוקסא. צילום: עמרי קליין
Yam Yam Sashimi. בוקסא. צילום: עמרי קליין

 

Oyster Butter Shirmps. בוקסא. צילום: עמרי קליין
Oyster Butter Shirmps. בוקסא. צילום: עמרי קליין

 

נודלס איטריות שעועית. בוקסא. צילום: עמרי קליין
נודלס איטריות שעועית. בוקסא. צילום: עמרי קליין

ולסיכום:

היה כיף להיות שיכורה בבוקסא. אם נוציא מהמשוואה את הקהל של תחילת הערב, אפשר להסיק שהבוקסא יודעים מה הם עושים. חוויית השירות הייתה אינטליגנטית: בין אם זה בשירות עצמו או בווליום של המוזיקה שהניח לנו לאכול ולשתות בצורה נעימה. השילוב בין מוזיקת היפ הופ לאווירת פיוז'ן מפונפנת היה לטובתנו. רמת הקוקטיילים והמוטיב האסייתי (שהצליח להימנע מקלישאות) יצרו חוויית שירות כיפית, מההתחלה ועד הסוף.