פי אלף יותר טיים אאוט: ביקורת שיכורה על רוטשילד 12

לכבוד עזיבתה החליטה נועה רוזין (כתבת האוכל) לקחת את נועה בונה (כתבת הלילה) למגרש הביתי שלה - רוטשילד 12. קוקטיילים, אוכל טעים ושירותים מספיק מרווחים כדי לבצע את זממכם

פיקאפ על הבר. רוטשילד 12. צילום: גל יצחק
פיקאפ על הבר. רוטשילד 12. צילום: גל יצחק

מידי מספר יציאות וביקורות ברים, "שיכורה על הבר" (AKA: בוני) מארחת את כתבת הקולינריה של המגזין לביקור ברסטו-בר חדש או ותיק ברחבי העיר. מכיוון שכתבת האוכל שלנו, נועה רוזין, עוזבת למקום שכולו טוב (במובן הקול של המונח , כן?) זכות הבחירה ניתנה לה. אם בפעם הקודמת ביקרנו בתדר, המגרש הביתי של בוני, הפעם רוזי החליטה לקחת את אחותה הקטנה למקום בו חלומות תל אביבים נולדים – רוטשילד 12.

עוד כתבות שיוציאו אתכם מהבית:
המלצריות בבר פורט סעיד משנות את מדיניות הפרצוף החמוץ
הקיי בר הוא המקום לצאת אליו כשהטמפרטורה הופכת חד ספרתית
למה מעט נשים מעורבות בחיי הלילה של תל אביב?

בוני: אני בכלל בת 22
בוני: אני בכלל בת 22

אמצעי טשטוש:

כחלק מטקס הפרידה, או בשמו הרגיל: יום שני, התחלנו את הערב בדירתה של רוזי אי שם באזור 2 בין הבראסרי לאיכילוב (מקום טוב למות באמצע). יין איטלקי קר שהגיע ישירות מרומא וכוסות תואמות הוגשו לשולחן ובקבוק ג'ין קרץ מהפריזר- הערב התחיל. מכיוון שלרוזי עולל בן שנה וחצי נאלצנו לפרוש מוקדם פן יתעורר ונשאנו פעמינו לכיוון הרוטשילד. כן, כן – "הרוטשילד".

מוזיקה

הבר האחורי של רוטשילד 12 מקבוצת R2M (קופי בר, בראסרי, הוטל מונטיפיורי, רשת הבייקריז) ידוע באירוח הופעות מעניינות, אקלקטיות וחינמיות. הגענו להופעה של טייני פינגרז, הרכב רוק פסיכדלי מקומי שעיקצץ לבוני בבלוטת ההיפסטריות הממאירה שלה. הווייב שהביאו איתם הפינגרז הפך את הבילוי לאפל במידה הנכונה מבלי להרוס את אופיו התל אביבי-סטייליסטי של המקום. כשהסתיימה ההופעה עלה לעמדה די.ג'יי שהמשיך עם הקו הפסיכדלי אך במידה יותר מתונה ובווליום נמוך.

טייני פינגרז. צילום: גל יצחק
טייני פינגרז. צילום: גל יצחק

הימרחות

רוטשילד 12 נגיש אך עם קלאס. מקומות רבים להימרחויות שיכורות לא תמצאו, אלא אם כן גסיסה דרמטית על השולחן המוארך מול במת ההופעות עושה לכם את זה. ליד דלת היציאה תמצאו שתי כורסאות עור שיתפקדו היטב כמשענת לעת מריחה, אבל רוב הסיכויים שהן יהיו תפוסות רוב הערב.

שירות

בדומה לשאר מסעדות הקבוצה, השירות ברוטשילד 12 לא נופל ממצוין עם נגיעות של "כן, הזמנה חמודה. אבל האני, את לא תהיי קולית כמוני". ישבנו על הבר ונהנינו לבהות בברמנים החתיכים, המקועקעים והמבינים באלכוהול (חבל שרוזי נשואה, מזל שבוני לא הייתה מביכה מדי). הדרינקים הגיעו עם שואו כמצופה ובמהירות וכנ"ל גם על האוכל.

Dark and Stormy ומרטיני. רוטשילד 12. צילום: גל יצחק
Dark and Stormy ומרטיני. רוטשילד 12. צילום: גל יצחק

דרינקים

ביקשנו מהברמן "אלכוהול". כשהוא הסתכל עלינו מבולבל ומצמץ פעמיים כלא מבין הרחבנו את הבקשה ל"קוקטיילים". הראשון לעלות על הבר היה קוקטייל מרטיני קלאסי (עם ג'ין, כמובן) שנשתה באיטיות ועלה בדיוק עד לאן שצריך. אחריו קיבלנו את הג'זמין, סוג של קוקטייל הבית של R2M, שמורכב מקמפרי, ג'ין, מונין פסיפלורה, וסאוור מיקס. מי שגדל ב-R2M (רוזי מילצרה 4 שנים בהוטל מונטיפיורי) מתייחס אליו כמו הממתק של אחרי משמרת. על גבול המתוק-מריר שעושה נעים בכל הגוף. עוד קיבלנו: מרגריטה קלאסית בכוס לא קלאסית כלל ולסיום Dark and Stormy שנדף ריח של רום איכותי.

ג'זמין, מרטיני, מרגריטה ו- Dark and Stormy. רוטשילד 12. צילום: גל יצחק
ג'זמין, מרטיני, מרגריטה ו- Dark and Stormy. רוטשילד 12. צילום: גל יצחק

אווירה

הרוטשילד 12 הוא מוסד תל אביבי בכל רמ"ח איבריו. הקהל מורכב מאנשי סצנה מבוגרים וצעירים כאחד, סטלייסטים וסלבס, כאלה שהם חושבים שהם סטייליסטים וסלבס, ועוד כמה בנות שחזרו מקורס בבינתחומי. הוא אידאלי לשישי צהריים, ישיבות חברים ודייטים סקסים על הבר. אזור הפיקאפ והסליז של המקום הוא ללא ספק הבר של בר ההופעות. הרוטשילד 12 צועק "מגניבות!" ו-"אם אתם פה אתם מגניבים!". עצם העובדה שהבר פתוח כבר שבע שנים ולא מפסיק להיות המקום הכי נכון להיות בו, מוכיח שהחבר'ה של R2M פשוט מכירים את הדנ"א של העיר הזו יותר מכל קבוצת מסעדנים אחרת.

פיקאפ על הבר. רוטשילד 12. צילום: גל יצחק
פיקאפ על הבר. רוטשילד 12. צילום: גל יצחק

עישון

אסור לעשן בפנים ומותר לעשן בחוץ.

מדד הקיא

השירותים ברוטשילד 12 הם אייקונים, פוטוגניים, נקיים ומספיק גדולים כדי להכיל את זממכם (בוני: תפרשו את זה איך שאתם רוצים. רוזי: להזדיין). אם חפצתם בהקאה יש לכם מספיק מקום כדי להביא את כל החבר'ה שיחזיקו לכם את השיער, ירימו לכם שלטים מעודדים, יצעקו "איזה ביזיון!" ויצלמו לסטוריז.

שירותים נייס. רוטשילד 12. צילום: גל יצחק
שירותים נייס. רוטשילד 12. צילום: גל יצחק

מדד המאנצ'

התפריט של הרוטשילד הוא בדיוק מה שצריך ליד אלכוהול: טעים, מתומחר באופן הוגן ומגיע במידות פרופורציונליות. גם ההמבורגר, מנה שכיבכול אי אפשר לזוז אחריה, מוגשת בדיוק בגודל הנכון שמאפשר לסיים את הערב עם עוגת גבינה (ה-עוגת גבינה של הקופי בר) בסוף הערב. זה בתנאי שעשיתם לפחות 2 צ'ייסרים בין לבין, כן? התחלנו עם נשנושים שנזללו תוך דקה: לאבנה עם מיץ עגבניות וצ׳ילי (26 ₪) לחם קלוי ועגבניות (16 ₪) וכדורי ריזוטו עם סלסת עגבניות (22 ₪) – שמתם לב שמוטיב העגבניות חוזר כאן? בזמן שהדרינקים התחילו להתרוקן, הזמנו סיבוב נוסף שלהם ועוד "נשנוש": טרטר מוסר וברוסקטה (42 ₪), מוצרלה עם עגבנייה צרובה ופלפל חריף (42 ₪) וכמובן – המבורגר וצ׳יפס (52 ₪). לעוגת הגבינה לא הצלחנו להגיע.

לאבנה עם מיץ עגבניות וצ'ילי, לחם קלוי ועגבניות, כדורי ריזוטו עם סלסת עגבניות. צילום: גל יצחק
לאבנה עם מיץ עגבניות וצ'ילי, לחם קלוי ועגבניות, כדורי ריזוטו עם סלסת עגבניות. צילום: גל יצחק
נועות רעבות. רוטשילד 12. צילום: גל יצחק
נועות רעבות. רוטשילד 12. צילום: גל יצחק

ולסיכום

אם יש מקום אחד בעיר שמוכיח (ע"י תור עצום בשישי בצהריים) שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה ומה נכון לאנשים כאן, זה הרוטשילד 12. חוויית השירות הייתה נעימה, אף אחד לא כעס עלינו שעשינו קצת בלגן בשירותים ושצחקנו לפעמים בקול רם מדי. הקהל המסוגר בעצמו שיחק לטובתנו הפעם, אך אם אתם מעוניינים בחוויית דאנס פלור ושיחה קולחת עם אנשים שאתם לא מכירים מעבר לבקשת מצית – יכול להיות שתתקלו בבעיה. אותנו תפגשו שם בטוח.

לרוטשילד 12